פרשת אלון - אם זה לא פלילי זה כשר?
באקלים חברתי שפוסק: "אם יש לך בעיה, לך למשטרה", קשה מאוד לטפל בבעיות שעליהן רוב הקורבנות לא מעזים להתלונן
אינני מכירה מקרוב את האירועים הנוגעים לרב מוטי אלון אך כיוון שבעיסוק בפרשיה הטיחו ביקורת על עצם קיומו ואופן פעילותו של פורום "תקנה", ברצוני להציג את חיוניותו ותרומתו החברתית החשובה, כמי שנמנתה עם מייסדות הוועדה להטרדה מינית בארגון "קולך", פורום נשים דתיות שקמה כבר לפני עשור. הפעילות הביאה למודעות ולטיפול, להצלחות כמו גם לכשלונות ולאכזבות - והקרינה לימים על הקמת פורום "תקנה".
למרבה הצער, האקלים החברתי הנוכחי במדינת ישראל מחלק את ההתנהגות האנושית לשני סוגים בלבד: פלילית ופסולה, או לא פלילית וממילא כשרה לחלוטין: "אם יש בעיה, לך למשטרה, ואם זה לא עניין למשטרה סימן שאין בעיה". באקלים חברתי כזה קשה מאוד למצוא מי שיסכים להיכנס למגרש החמקמק והלא מוגדר של הקביעה, לפיה נורמות התנהגות מסוימות פסולות גם אם לא ניתן להוכיח את פליליותן.
קשה שבעתיים להיות מי שיסכים לטפל בנורמות פסולות אלה ולהטיל בגינן סנקציות. ניתן בקלות לחזות מראש את הטענות המתלהמות: מי שמכם? מהו מקור הסמכות? מדוע לא הותרתם את הטיפול לרשויות החוק? מדינה בתוך מדינה ועוד. יתרה מכך, גם מבחינה אובייקטיבית פעילות מסוג זה של גוף וולונטרי שאין לו אמצעי חקירה וכפייה משלו מקשה בגיבוש ממצאים עובדתיים ברורים.
קושי עצום, אולי כמעט בלתי-עביר, ניצב בפני מי שנופלים קורבן לעבירות מין, על אחת כמה וכמה כשמדובר בבני הציבור הדתי וכשמדובר במי שנערצים עליהם. הסיכוי שהם ילכו למשטרה, יתייצבו מול הרב, המחנך או המורה, ייחקרו ויעידו – נמוך.
כשתכונות אלו של כבוד, יראה והערכה אל מקור סמכות מפריעות לעשיית הדבר הנכון, חייבים למצוא פתרון. פורום "תקנה" הוקם במטרה מוצהרת לטפל בכך, והיה זה צעד חשוב בציונות הדתית, בעצם ההכרה בכך שהטרדה מינית יכולה לשכון ואף קיימת בתוך העולם הדתי, וכי טובי האנשים והרבנים אינם חסינים מפניה. הפורום מספק פיתרון ממשי ומאפשר את מה שכמעט ואי אפשר היה לפני הקמתו.
הפורום מאפשר לכל בת ובן להתלונן בצורה דיסקרטית, בפני גורמים מוכרים וידועים מכל גווני הציבור הדתי: דתיים-לאומיים וחרדים-לאומיים, מתנחלים ותושבי ערים, רבנים ותלמידות חכמים, גברים ונשים. חברי הפורום מחויבים לטפל בנושא ואינם מטאטאים את הבעיה מתחת לשטיח. דומה כי די במידע שהתפרסם בפרשייה הנוכחית כדי ללמד כי פורום זה אינו נושא פניו לאיש מכובד ונערץ ככל שיהיה, וכי הוא מוכן להתמודד בכל עניין המובא אליו ללא התחמקות.
הרוב מעדיפים לשתוק
בביקורת שהוטחה בפורום חזרה ונשנתה הטענה כי נושאים אלה הינם עניין לרשויות החוק בלבד וכי אין מקום ל"בית דין שדה" שיעסוק בעניין ושיגזור גזרות אלה או אחרות. בביקורת זו גלום סוג של אי הבנה במקרה הטוב, ורשעות לשמה במקרה הגרוע. פורום "תקנה" אינו מונע פנייה למשטרה. למעשה, הוא מנסה לשכנע את המתלוננים לפנות אליה. אולם גם מנהיגיו אינם יכולים לנצח את העובדה הכואבת, שרובם הגדול של המוטרדים מינית, גם בציבור החילוני וגם בדתי, לא יעשו זאת. באותם מקרים בהם ברור שהמתלונן לא יעשה כן, נכנס פורום "תקנה" לפעולה ומנסה בתוקף סמכותו המוסרית בלבד לטפל בבעיה.
מי ששלוותו יקרה לו יימנע כמובן מכניסה לתחום כה בעייתי של טיפול דיסקרטי בנושאים כה רגישים. עניינים שבהם הוא אף עלול למצוא את עצמו מותקף ציבורית ואישית. אולם, מי שרואה לעיני רוחו את כל אותן נפשות תמימות שעתידות להמשיך ולהיפגע ללא עוול בכפן בשל התנהגותו של מבוגר נערץ וסמכותי, ומי שמרגיש מחויבות ציבורית כלפי החברה - חייב להפשיל שרוולים ולעסוק בעל כורחו בנושאים קשים אלו.
אני ממליצה לכל המבקרים להתבונן היטב בסביבה החברתית הקרובה להם, ולגלות כמה מהמוכרים להם אישית העדיפו להבליג על הטרדה מינית ונמנעו מלדווח ומלנקוט פעולה כלשהי שתערב את רשויות החוק.
האופי הפולשני של ההטרדה המינית גורם למועקה הבולמת את רובן הגדול של התלונות. הגישה המתחסדת הדורשת להשאיר את המגרש בידיהן הבלעדיות של רשויות החוק, מותירה למעשה את מרבית המטרידים חופשיים להמשיך ולבצע את מעשיהם ללא חשש.
הציונות הדתית השכילה לאייש את פורום "תקנה" במיטב אנשיה. אולם הטרדה מינית אינה עניין שנוגע רק לציבור זה או אחר. הנגע קיים במקומות עבודה, במשפחה ובמגוון חוגים חברתיים. על אף התהודה הגדולה שלה זוכה הנושא, והמודעות הגוברת בשנים האחרונות, עדיין שיעור התלונות במשטרה משקף את קצה הקרחון של התופעה.
איני יודעת אם פתרון מסוג פורום תקנה מתאים לחלקים נוספים בציבור הישראלי, אולם אין בליבי ספק שהנכונות לקבל אחריות ולגבש פתרון קהילתי וולונטרי לכל אותו מתחם שלעולם לא יגיע לבירור משטרתי, צריכה לשמש דוגמא לציבור הישראלי כולו. על חלקים נוספים בציבור לנסות ולגבש דרכי פעולה המתאימות להם לטיפול בהטרדה מינית, ולהימנע מעצימת עיניים, מבריחה מאחריות ומהותרת הנושא לטיפולן הבלעדי של רשויות החוק.
ד"ר עליזה לביא , המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטת בר אילן