בלי סיכונים: סיכום שבוע האופנה בניו יורק
רויטל מדר מסכמת שבוע אופנה עמוס במיוחד בתפוח הגדול, עם הרבה מראות יומיומיים שלא לוקחים סיכונים עיצוביים ועם השפעה ניכרת של שנות השלושים
ורה וואנג: שחור ואבסורדי
העונה, הבעייתיות של השבוע המסחרי ביותר בלטה בעיקר מפני שניכר שמעצבים רבים הלכו לאיבוד. וכשהם הולכים לאיבוד אנו נותרים עם דוגמניות שנושאות על עצמן לוק מבולבל ולא משכנע. מי שבלטה במיוחד בחוסר הבהירות שלה הייתה ורה וואנג. בדומה לרבים היא ניסתה לא להיות רצינית מדי, ולכן גם הפנייה שלה לבגדי הערב ניסתה להשתלב במראה שהבסיס שלו רגיל למדי. כך למשל הצטוותו למכנסיים לא מחמיאים במיוחד חצאיות קצרות, או כתפיות של פרווה וגדילים שלא הועילו למראה הכללי. "הכלה לבשה שחור" הייתה שמה של התצוגה, שאכן הייתה כל כולה שחורה, אבל בתוצאה הסופית הפכה לאמירה אבסורדית. כך קרה בניסיון הכושל לשלב שמלת דראפה מסאטן עם מכנסיים. אפשר לטעון לטובת וואנג שמדובר בסטיילינג שלא עבד, אך למעשה התחושה הכללית הייתה של חוסר אמירה.
תחושה כללית של חוסר אמירה. על המסלול של ורה וואנג (צילומים: Gettyimages Imagebank)
מרק ג'ייקובס: עושר והתפכחות
מרק ג'ייקובס, לעומת זאת, היה ההוכחה הניצחת לכך שהיצמדות של מעצב לאמת שלו יכולה לעשות רק טוב. מי שאמר ימים ספורים לפני התצוגה שהוא לא מעוניין יותר בסלבס בתצוגה שלו, הציג קולקציה שנשענה על לוק וינטג'י ששידר צניעות.
התצוגה אמנם החלה בקריעת עטיפת המתנה של הקופסה שבה עמדו וחיכו הדוגמניות, אך מעבר לכך התרכז השואו כולו בבגדים. ברקע התנגן השיר "Somewhere over the rainbow", אבל התחושה הייתה שג'ייקובס מביט לא לעבר אופק לא מוכר אלא דווקא אל העבר שלו עצמו. על המסלול, בתוך חצאיות מקסי וסוודרים גדולים, צעדו דוגמניות ששידרו ילדותיות נינוחה, שכמו נולדה לתוך העושר והגזרות שג'ייקובס הציע. שאיבת ההשראה משנות השלושים, האורך של החצאיות והמעילים הרחבים, כל אלה לא עוררו תחושה של עוני וקשיים אלא דווקא של התפכחות.
הדוגמניות שידרו ילדותיות נינוחה. מתוך התצוגה של מארק ג'יקובס
אלכסנדר וואנג: דרמה והתבגרות
הרעש הגדול השני של שבוע האופנה הניו-יורקי הגיע מכיוונו של אלכסנדר וואנג, שמצליח כבר כמה עונות להיות זה שמייצר את הלוק שעמיתיו תרים אחריו ללא הצלחה. וואנג טוען בסוף הווידאו של התצוגה שהוא מתחיל תמיד לעבוד מהבדים
עצמם, ושהפעם ככל שהוא התקדם עם העיצובים הוא חש שהוא חוזר על עצמו, ומייצר את מה שהפך לחתימה המוכרת שלו. באותו הרגע, הוא טוען, הוא נטש את כל מה שעשה והתחיל מהתחלה. על המסלול נראה היה שוואנג השאיר בחוץ את הנונשלנס הספורטיבי הרגיל שלו, ופנה לחקירה של מראות ערב תוך שימוש רב בחיתוכים לא קונוונציונאליים. הקולקציה הדרמטית שחו נתנה מקום בולט לעור החשוף, כשוואנג עושה שימוש בחומרים שלרוב מצטיירים כרחוקים ממנו, כמו שיפון ותחרה. בלט במיוחד מעיל קאמל גדול שהזכיר שכמייה בזכות שרווליו המשוחררים, שכאילו נתלו על המעיל, והדגיש את הקלאסיות של הקולקציה. כאלה היו גם השובלים האורכים שליוו כל פריט כאילו היו צעיף ארוך שהשתרך מאחור, וכן הנוכחות העזה של הקטיפה העמוקה. וואנג, הצעיר מג'ייקובס בשנים רבות, הרשה לעצמו להתבגר קלות, בלי לוותר על מראה הנערה האהובה והמוכרת שלו.
שובלים השתרכו מאחורי כל דגם. על המסלול של אלכסנדר וואנג
רודארטה: סיפור בלי עיצוב
לצד הקולקציות הללו, שמקורן בשמות מוכרים, בלטה הקולקציה של כריסטיאן קוטה. בשבוע אופנה נטול סיכונים, קוטה היה בין היחידים שהצליח להעמיד לוק עצמאי. בעודו משלב בין העתידני לקלאסי, תוך שימוש בהדפסים נפלאים ובעבודת טלאים מדויקת, קוטה היה בהחלט ההפתעה של השבוע. הטלאים, בשונה מעבודת הקווילט המוכרת, הונחו אחד על השני, ויצרו באמצעות הפוזיציה הזו נפח ועומק בפריט פשוט יחסית כמו חצאית. לכל הדגמים צוותו צמידים מאסיביים שטיילו עד למרפק של הדוגמניות, ויצרו ניגוד מעניין מול השיער הנפוח האסוף כלפיי מעלה, שהעלה במחשבה את שנות ה-50' השמרניות.
הפתעה נוספת הגיעה מהמותג A detacher, שהציג בצניעות קולקציה שהייתה מחווה ללוק הכפרי. בלי יותר מדי התחכמויות, ותוך שימוש חוזר באותם הדפסים וסקאלת גוונים של כחול. המותג המוכר-פחות הזה יצר קולקציה מעניינת הרבה יותר שהיו אמורות להיות שלמות ומקצועיות ממנו. כזה היה למשל הסיפור של רודארטה. האחיות המעצבות לבית האופנה הציגו קולקציה רומנטית של תחרה ושיפון במראה שנשען על שכבות והזכיר בתוליות של טקסים מאגיים. ביחס לסך שבוע האופנה הן הצליחו ליצור תצוגה מעניינת, שנשענה בעיקר על סיפור מסגרת של נערות שמתלבשות מתוך שינה. אבל הקולקציה עצמה הייתה חזרה נוספת על הטכניקות המוכרות שלהן. בשונה מהעונה שעברה, שבה קצוות פרומים ושרופים הצליחו להסביר את הבאזז שמתחולל סביבן, העונה הן הראו בעיקר את היכולת שלהן לספר סיפור, ואילו עיצוב הבגדים נשאר בחוץ.
בתוליות של טקסים מאגיים. הקולקציה של רודארטה
ג'ייסון וו: תיאטרליות זרה
כמו רודארטה, גם ג'ייסון וו לא הצליח לשחזר את ההצלחה של העונה שעברה. הוא ניצמד למראה הנסיכה הניו יורקית שלו, בלוק ישר ונטול פרובוקציות אבל לא מוצלח כבעבר. עניין מיוחד יצרו הדפס של התזות צבע עדינות שליווה שמלת זהב באורך הברך וכן חליפת חצאית לבנה. בשני דגמים אלה נכחה הייחודיות של וו, שידוע ביכולתו להפוך את המוכר והמהוגן למעניין יותר. אבל לעומת דגמים אלה, שנשענו על הגזרות המוכרות לו, השמלות שחתמו את התצוגה והציגו חלק תחתון רחב ובעל נפח ניכר, לא הצליחו להחמיא אפילו לדוגמניות. הן סיפקו סוג של תיאטרליות שהייתה זרה ליתר הקולקציה, וששילובה העתידי בחנויות לא ברור כלל.
נצמד למראה הנסיכה הניו יורקית. על המסלול של וו
עוד שבועות אופנה:
