אז מה אם החלטתם להתחתן אחרי חצי שנה?
קיים נוהג ביזארי ולא מובן, אך עם זאת אטרקטיבי ומדבק, להצהיר הצהרות גרנדיוזיות יותר או פחות על המהירות בה קרו דברים בתוך מערכת יחסים והסתכלות על הנתונים האלה כמספקים הוכחה מסוימת על חוזק האהבה או על עוצמת המחויבות. האם ההתמודדות עם חיי נישואים אצל זוג שהחליט להתחתן לאחר חצי שנה קלה יותר? אתם יודעים בעצמכם את התשובה
בעבר, כשחייתי עם בן זוגי, ישבתי בבית קפה עם חברה והיא סיפרה שבדיוק ביום השנה לחברות שלה ושל בן זוגה, הוא הציע לה נישואים. היא הסתכלה עלי במבט מסוקרן ואמרה "מעניין מתי זה יקרה לך". באופן די מיידי חשתי כיווץ בבטני שלא היה מבייש את ימי המחזור הקשים שלי, הבטתי בחזרה ועניתי שאני לא יודעת מתי "זה יקרה לי". אני אפילו לא יודעת אם אני רוצה שזה יקרה לי. אבל באותו רגע הרגשתי שעלי לספק סוג של התנצלות או הסבר על הזוגיות שלי, ואיך זה שטוב לנו ונכון לנו ביחד גם אם אנחנו למעלה משנה ביחד ועדיין אין חתונה באופק.
למה אנחנו מרגישים צורך לכמת ולהשוות כל דבר?
קיים נוהג ביזארי, משעשע ולא מובן, אך עם זאת אטרקטיבי ומדבק, להצהיר הצהרות גרנדיוזיות יותר או פחות על המהירות בה קרו דברים בתוך מערכת יחסים, והסתכלות על הנתונים האלה כמספקים הוכחה מסוימת על חוזק האהבה או על עוצמת המחויבות של בני הזוג. תופעת לוואי מצערת של נוהג הזה היא תחושה לא נוחה בקרב הצד השומע שמתשאל את עצמו במחנק קל: "מה זה אומר על הקשר שלי אם הדברים לא התחוללו בו במהירות מסחררת כזו ואצל אחרים כן?"
למה אנחנו מרגישים צורך לכמת ולהשוות כל דבר? אנחנו חיים בחברה שרגילה להגדיר כל דבר בזמן, נפח, ובמספרים, אנו שבויים בהרגל למדוד את חיינו בצורה הישגית והשוואתית לפי סטנדרטים חברתיים שאימצנו לעצמנו. אבל מה זה אומר? האם מסתתרת אמת כלשהי מאחורי הנתונים האלה שאנשים מצהירים אותם בגאווה? אולי אנחנו כל כך כמהים לביטחון ולוודאות בזוגיות, שאנחנו מנסים להשליך את הנטייה האוטומטית שלנו למדידה על תחום רגשי, אינטימי ודינמי, בתקווה שכך נצליח להגדיר את יציבות הקשר ונוכל לחזות את עתידו?
האם העובדה שבן זוגי לשעבר הזמין אותי לפגוש את הוריו לאחר חודש וחצי של היכרות שינתה משהו בפרידה שלנו? אני מבטיחה לכם שלא. האם ההתמודדות עם חיי נישואים אצל זוג שהחליט להתחתן לאחר חצי שנה קלה יותר? אתם יודעים בעצמכם את התשובה.
לאחר הדברים האלו, חשוב להגיד דבר נוסף. לפעמים ההתכווצות למשמע הצהרות מהסוג הנ"ל מעידה על משהו אחר, מורכב יותר, גרעין של קושי שטמון היטב עמוק בבטן ומכיל פחד וספק, אי ביטחון בעצמנו, בבן הזוג או בקשר. וכשהגרעין שומע הזדמנות שכזו מבחוץ, הוא מכווץ אותנו מבפנים כדי לאותת ולהתריע שקשה לנו, שאנחנו אולי רוצים יותר מהזוגיות אבל מפחדים להגיד, ואולי לפעמים, אנחנו דווקא רוצים פחות.
מישהו חכם אמר פעם שלכל זוג יש סוד משלו, שאף אחד מבחוץ לא יכול לראות או להבין. אולי הפתרון הוא להתמקד בסוד של הזוגיות שלנו מאשר לנסות לפענח סודות של אחרים.
לפנייה לכתב/ת 
