מייבשים את הרשות הלאומית לבטיחות
שר התחבורה כנראה לא רוצה בה, משטרת התנועה לכאורה לא מתייחסת, מנכ"ל המשרד אינו ממנה לה יו"ר או מועצה, והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים גוססת לאט, אבל בטוח. למה זה קורה לגוף החשוב ביותר למלחמה בתאונות?
מייבשים את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים? ל-ynet נודע כי מזה מספר חודשים, נמנע אגף התנועה במשטרת ישראל מלהעביר לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים נתוני תאונות - וזאת בניגוד לחוק. להערכת מקורבים למשרד התחבורה, סירוב אגף התנועה להעברת נתונים מגיע לכאורה על-רקע הרצון לסגור את הרשות במתכונתה הקיימת, או לכל הפחות להחלישה באופן משמעותי. יש להזכיר כי הרשות אמורה לפקח על פעילות אגף התנועה במשטרה, אשר ממומנת בחלקה מתקציב הרשות.
בשיחות עם ynet, אומרים מקורות במשרד התחבורה כי הרשות עומדת בפני סכנה קיומית: יותר מחצי שנה עברה מאז אולץ מנכ"ל הרשות - יאיר דורי - להתפטר, ולפני כשלושה חודשים סיימה את תפקידה מועצת הרשות. לדברי המקורות, הימנעות משרד התחבורה ממינוי חברי מועצה חדשים ומחליף קבוע למנכ"ל, עלולה להביא להחלשה נוספת ומשמעותית במעמד הרשות.
אותם מקורות מעריכים כי בהיחלשות הרשות מעוניינים כל המעורבים בתחום הבטיחות כיום: אגף התנועה, אגף התקציבים במשרד האוצר, ובכירי משרד התחבורה. ככל הנראה, הסיבה לכך היא ניסיונה של הרשות לפקח באופן פעיל על פעילות גורמי הבטיחות.
ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים סירבו היום (ב') להגיב לדברים. מאגף התנועה נמסר ל-ynet בתגובה כי "אנחנו מעבירים לרשות כל מידע שהיא מבקשת". ממשרד התחבורה נמסר כי "מבדיקה עם אגף התנועה עולה כי אין כל בעיה בהעברת נתוני תאונות הדרכים לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים".
המפקח הוא המפוקח?
כפי שפורסם ב-ynet בתחילת דצמבר, מאז התפטרות מנכ"ל הרשות, ביולי 2009, מי שלמעשה מפקח על פעילות הרשות כיום הוא מנכ"ל משרד התחבורה, יעקב גנות. זאת, לכאורה, תוך ניגוד עניינים מובהק: הרשות אמורה להיות גוף עצמאי, המפקח על חלק מפעילויות משרד התחבורה, ולכן לא יתכן מצב שבו האחראי על הגוף המפוקח הוא גם מי שמופקד על הגוף המפקח.
התנהלות זו, לצד הידרדרות מתמשכת במערכת היחסים של הרשות עם גופי בטיחות אחרים - כמו למשל אגף התנועה - מסמנת לדעת מקורות במשרד התחבורה את תחילתה של "עונת צייד": ניסיונות להביא להחלשה נוספת במעמד הרשות, ואולי אף להפסקת פעילותה במתכונת הנוכחית.
בעניין זה יש לציין כי מזה מספר חודשים, דואגים בכירי משרד התחבורה להזכיר כי ב-2011 מחייב חוק הרשות את שר התחבורה לבחון את פעילותה הרשות - וכן את מידת הצלחתה בצמצום מספר התאונות והנפגעים. בהתאם לחוק, השר אמור להגיש לממשלה המלצות באשר להמשך פעילות הרשות, שיכולות לכלול את ביטול מעמדה העצמאי. בכירים בתחום הבטיחות סבורים כי אזכורים אלה מצד בכירי משרד התחבורה, אינם מקריים ונועדו להאיץ את חיסולה של הרשות.
כדאי לזכור כי החוק עליו מבוססת פעילות הרשות, שאושר בכנסת ב-2005, כלל סמכויות פיקוח מעטות בלבד על גופים העוסקים בתחום הבטיחות, וזאת בניגוד להמלצות ועדת שיינין, שקבעה תוכנית לאומית למאבק בתאונות. לדעת מומחי בטיחות רבים, הסיבה לכך היא התנגדות נמרצת מצד בכירי משרד התחבורה, שסירבו לוותר על סמכויותיהם.
הרשות שאף אחד לא רוצה
ניסיונות חיסולה של הרשות מתנהלים למעשה מאז הוקמה במתכונתה החדשה, ב-2007. כל הגופים המעורבים בתחום הבטיחות אינם נלהבים, בלשון המעטה, מפעילותה. כך למשל, במשרד האוצר טוענים מזה כמה שנים, כי הרשות מתפקדת כ"צינור" להעברת כספים בין משרדי הממשלה השונים, ולכן אין למעשה כל הצדקה לקיומה.
בנוסף, מומחי בטיחות מציינים כי רבים במשרד התחבורה מתנגדים לניסיונה של הרשות להוביל את העיסוק בתחום הבטיחות, ולהנהיג סדר-יום עצמאי - הכולל בחלק מהמקרים פיקוח על פעילות אגפי המשרד. מקורות במשרד התחבורה מציינים כי גם מצד אגף התנועה במשטרה נרשמת התנגדות לניסיונותיה של הרשות לפקח על פעילותו. זאת, למרות שאגף התנועה מקבל עשרות מיליוני שקלים מהרשות מדי שנה, המשמשים למימון חלק ניכר מפעילויות האכיפה בכבישים.
ראוי להזכיר כי בישיבת ועדת הכלכלה בעניין תפקוד הרשות לבטיחות, שנערכה לפני כחודש, הצהיר מנכ"ל משרד התחבורה, יעקב גנות, כי בכוונת המשרד להאיץ את הטיפול במינוי מחליפים לחברי מועצת הרשות. "אני מתחייב בשם שר התחבורה, לעשות מאמץ עילאי שהשמות יועברו לוועדת שפניץ בזמן המינימלי... (בתוך) תקופה קצרה, מקסימום שבועיים", דברי גנות. אלא שלמרות זאת, עד כה טרם מונו מחליפים למרבית חברי מועצת הרשות. בעניין זה נמסר ממשרד התחבורה כי "המשרד העביר לוועדת שפניץ (המאשרת מינויים במגזר הציבורי) את שמות המועמדים לאיוש מועצת הרשות".
לפנייה לכתב/ת 
