תביעת רשלנות מכאיבה יותר מתקיפה

לאחרונה פורסם כי חלה ירידה באלימות נגד רופאים, למרות שרק לאחרונה הותקף מנהל מרפאה בחיפה בידי בנה של חולה שהלם בו באגרופיו, שפך עליו נוזל ואיים לשרוף אותו ולרצוח אותו. מנגד, פסק בית המשפט כי בית חולים ורופאיו התרשלו מאחר שלא הסבירו למטופל כי ברשימת הסיבוכים הנדירים ביותר המלווים ניתוח שכיח עלולה העין להיפגע עד כדי עד כדי עיוורון. הכאב שגורמת אלימות פיזית נגד רופאים, אינו משתווה למה שגורם פסק דין שכזה.

אני מניח כי הרופאים בכל אופן הסבירו למטופל כי קיים אחוז ניכר של תמותה בניתוח שכזה וסיבוכים אחרים שלהם אנו עדים מדי שבוע. אבל את הפגיעה הנדירה בעין הרשלנים הללו לא הסבירו, ולכן קבעה השופטת כי בית החולים לקה ברשלנות ועליו לפצות את החולה.

משך יותר מ-30 שנות עבודתי כרופא בבית החולים לא הייתי עד לסיבוך שכזה, ומעולם לא הסברתי לחולה העומד לעבור ניתוח את רשימת הסיבוכים הנדירה, או שהבאתי לידיעתו את המאמר שפורסם באחד העיתונים בו מתוארת תופעה חריגה העלולה לחול בניתוח. מאמר כזה עשוי היה לסייע לתובע רב תושייה להראות לכל כי אני אכן רשלן ללא תקנה.

האלימות נגד רופאים בחדר המיון אלימות מילולית או פיזית של חולים או מלוויהם בשל המתנה ממושכת או נוכח הבטחה שלא ממושה - אינה כואבת, למרות שהיא מרגיזה מאוד. חולה שמאבד עשתונות בשל מחלתו, או לאחר שקיבל בשורה מרה ופוגע בשליח המבשר, אינו גורם לכאב או לעלבון כפי שעושה השופטת המאשימה את רופאי בית החולים ואת הרופא המנתח ברשלנות, מאחר שעלה בידי התביעה להוכיח כי אילו הפציינט ידע את כל העובדות הוא היה שוקל אחרת ומוותר על הניתוח. אולי אז ניתן היה לקבוע כי הרופא הפחיד את החולה במוסרו לו את כל הסיבוכים האפשריים ולכן הרתיע אותו מלקבל טיפול מציל חיים?

דרישה משפטית להבהיר את כל מה שהרפואה יודעת על מנת למנוע תביעה משפטית היא גזירה שציבור הרופאים והחולים לא יכולים לעמוד בה. אני מניח כי מרבית הרופאים ישקלו שיקול רפואי נאות לטובת החולה, אם כי נראה שהדבר עלול לעלות בהוקעה על ידי שופט לא חכם במיוחד.

ניתן להבין ולהתייחס בסלחנות לחולה שהיה אלים, לבן משפחה שהתפרץ. אבל האלימות הכואבת והפוגעת יותר היא האלימות המילולית הקשה שבאה לידי ביטוי בכתבי פלסתר (להלן התביעה) של עורכי דין המפרסמים את כתב האישום שלהם בתקשורת.

כתבי אישום אלה, שאפילו לא הגיעו לשערי בתי המשפט, משמשים כפרסומת חיה לתובע. בשולי כתב התביעה מופיעה רשימת ההישגים של התובע ואלו סכומים נכבדים הוא הצליח להוציא מהרשלן התורן.

אלימות קשה נוספת ניתן למצוא בתגובות החולניות של קוראים המגיבים על ידיעה עיתונאית רפואית. לא פלא כי כותרת מושכת שהופיעה בימים אלה ודיווחה כיאות על אפשרות של תקלה רפואית, גררה גל של קסנומדיקל – שנאת רופאים באשר הם.

תרבות הבטיחות והדרך למניעת תקלות רפואיות מחייבת אותנו לדווח על מקרים חריגים ותאונות מתוך כוונה ברורה למנוע את התקלה הבאה. אולם מקלחת הצוננים והאלימות המילולית נגד המערכת הרפואית מונעים למעשה את הפקת הלקחים וגורמים לרופאים ולאחיות להיכנס למגננה על לא עוול בכפם.

מניעת אלימות נגד רופאים לא תיפתר בעזרת חוק המחמיר בעונש של תוקפים פיזית את אנשי הצוות הרפואי. האלימות עשויה להיעלם כאשר תביעה משפטית צודקת תעשה בדרך הגונה, כשידיעה רפואית לא תפליל מיד את הצוות וכשיותר אנשים יבינו את המורכבות שבעבודת הרופא ואת קוצר ידינו לרפא ולהביא מזור לכל.

פרופ' יואל דונחין, מנהל היחידה לבטיחות החולה, המרכז הרפואי הדסה עין כרם