בג"ץ: סורית שבעלה ישראלי תמשיך לחיות בארץ

נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש והשופטים איילה פרוקצ'יה וסלים ג'ובראן קיבלו אמש (יום ב') את עתירתם של בני זוג, אזרח ישראל וילידת סוריה, שעתרו נגד החלטת משרד הפנים לבטל את האישור שניתן בזמנו לאיחוד המשפחה. השופטים קבעו כי יש להעניק לאשה היתר ישיבת קבע בישראל, תחת תנאים, ולמנוע את הרחקת המשפחה מהארץ.

בני הזוג, בלאל ומנאר דקה, נישאו בשנת 1996 והגישו בקשה לאיחוד משפחות ולמתן רישיון ישיבת קבע בישראל למנאר. בשנת 1998 בקשתם אושרה, כאשר תחילה ניתנו למנאר היתרי ישיבה לתקופה בת שנה שאחר הוארכה, ובנובמבר 2001 פג תוקף ההיתר.

בני הזוג ביקשו להאריך את תוקף ההיתר, אך במרס 2003 הודיע להם משרד הפנים כי בקשתם נדחתה מטעמים ביטחוניים. בעקבות זאת, הגישו בני הזוג עתירה לבג"ץ בטענה ששר הפנים נהג בחוסר סבירות קיצוני ובאופן בלתי מידתי כאשר ביטל את אישור איחוד המשפחות שנתן בעבר וסירב לחדש את רישיון הישיבה הזמני של מנאר.

האחים מעורבים בטרור 

העותרים ציינו עוד כי שר הפנים העביר למעשה את ההכרעה בעניין לגורמי הביטחון, למרות שמוטלת עליו החובה לערוך איזון אינטרסים כאשר הוא מקבל הכרעה בסוגיות כאלו. בני הזוג טענו כי למדינת ישראל לא נשקף סיכון ביטחוני ממנאר, שלמדה עברית, הוכשרה כקוסמטיקאית ואופטיקאית והקימה בית ומשפחה בישראל.

לעומת זאת, במשרד הפנים אמרו כי טעמים ביטחוניים המקיימים חשש ממשי לביטחון המדינה ולשלום הציבור היוו בסיס להחלטה בנושא. במשרד טענו כי אביה של מנאר עומד בקשר עם ראשי מנגנון הביטחון הפלסטיני ושלושת אחיה מעורבים בפעילות טרור ברמת סיכון גבוהה נגד ישראל.

מעורבות זו בטרור, לפי משרד הפנים, יוצרת סיכון גם עבור העותרת, ששהותה בישראל עלולה להיות מנוצלת לרעה בידי גורמים המסכנים את הציבור בארץ. מניסיונם המצטבר של גורמי הביטחון עולה, כך נכתב, כי ארגוני הטרור נוהגים לאתר קרובי משפחה של פעילים מקרב תושבי השטחים השוהים בישראל ולגייס אותם לקידום מטרותיהם.

השופטת פרוקצ'יה הדגישה בפסק הדין כי משמעות החלטת משרד הפנים בעניינם של בני הזוג היא חיוב המשפחה לעקור לארץ אחרת, למרות שהאב והילדים הם אזרחי ישראל הנמצאים כאן כבר 14 שנים.

עם זאת, היא ציינה כי לא ניתן להקל ראש בקיומו של סיכון ביטחוני פונטציאלי הנובע ממעורבות בני משפחה קרובים של העותרת בפעילות טרור, ואין להוציא מכלל אפשרות כי הם עשויים לנסות ולעשות שימוש במשפחת אחותם כדי לקדם את מטרותיהם. "אפשרות כזאת אמנם קיימת ואין להתכחש לה, אך מידת הסתברותה אינה ברורה בהיעדר כל נתונים ישירים המצביעים על פוטנציאל סיכון ממשי מצד העותרת מכיוון זה", כתבה פרוקצ'יה והוסיפה כי במהלך 14 שנות שהותה של מנאר בישראל לא הצטבר מידע ביטחוני הקשור אליה ישירות.

פיתרון של פשרה  

גם הנשיאה ביניש כתב כי "מדובר במקרה קשה שרכיביו מצויים בשני קצוות הסקאלה". לדבריה, מצד אחד יש בידי גורמי הביטחון מידע רב שלפיו אביה ואחיה של העותרת מעורבים בפעילות טרור בעלת פוטנציאל סיכון משמעותי, אך מצד שני מדובר בעותרת השוהה בישראל שנים רבות שבמהלכן נולדו לה ולבן זוגה הישראלי ילדים שהינם אזרחים הגדלים ומתחנכים כאן.

"החלטת שר הפנים עתידה לגרום לפירוקו של התא המשפחתי תוך פגיעה קשה בעותרת, בן זוגה

וילדיהם", כתבה ביניש, "בנסיבות מורכבות אלו, מסכימה אני עם חברתי כי האיזון הראוי בין מכלול השיקולים מחייב מציאת פתרון שיאפשר להתיר את שהייתה של העותרת בישראל בעת הזאת תוך יצירת מסגרת שתסייע להקטנת פוטנציאל הסיכון הביטחוני העקיף הטמון בהתרת שהייתה".

לבסוף קבעו השופטים כי יש לבטל את החלטת שר הפנים, אולם לאור הסיכון הביטחוני העקיף הנשקף מהעותרת, היא תקבל בכל חצי שנה היתרי שהייה שיחודשו ויותנו בקיום התנאים הבאים: הימנעות מכל קשר עם כל בני משפחתה, להימנע מכניסה לשטחים, הודעה לרשויות מראש על כוונתה לצאת מישראל ולהימנע מכל מעשה שיש בו כדי לפגוע בביטחון המדינה.