נמשכים התורים לתערוכת צדוק בן דוד

במוזיאון תל אביב לא זוכרים דבר כזה; תורים ארוכים משתרכים בכניסה בכל השבוע האחרון בזכות תערוכתו של הפסל צדוק בן דוד, "טבע האדם", שבמרכזה המיצג "שדה שחור". גם היום (ג') המשיכו התורים הארוכים בכניסה, ולפי נתוני המוזיאון, מספר המבקרים במקום כבר הגיע ל-130 אלף. התערוכה תימשך עד מוצאי שבת, אחרי שכבר הוארכה פעם אחת. 

"ההערכה שלנו היא שזה הגיע כבר ל-130 אלף", אומרת דוברת המוזיאון, אורית אדרת. "בכל יום באים בערך 3,000 עד 4,000 מבקרים". בכל מקרה, אדרת מוסיפה, התערוכה לא תוארך שוב, עקב התחייבויות קודמות של המוזיאון.

שדה שחור‏ (צילום: צדוק בן דוד)

1

2

3

4

5

"האמת שזה הפתיע גם אותי", אומר בן דוד, "אני באמת לא זוכר דבר כזה. אני חושב שיש לזה קשר לגודל המיצג, אבל לא רק. סך הכל, מדובר בחלק מתהליך, והתערוכה שלי הצליחה גם בסינגפור ולוס אנג'לס שם הציגה, אבל ההצלחה הכי חשובה היא כאן בישראל".

התור כפי שהוא צולם היום (ג') בבוקר (צילומים: עופר עמרם)

בתערוכה, הנפרשת על שני אולמות, יש פסלים בודדים וכן מיצב פיסולי. הפסלים הם מגזרות מתכת של דמויות שגופן בצורת ענפים ועלוות עצים, או מגזרות של עצים שעלוותם דמוית צללית המתארת פעילות אנושית. המיצב הגדול הוא שדה חול רחב ידיים, ששתולות בו 20 אלף מגזרות של פרחים מוגדרים, ומראהו משתנה תוך כדי התבוננות. אוצרת התערוכה היא אירית הדר.

קרוב ל-130 אלף ועדיין סופרים

"זה לא רק הכמות", אומר בן דוד, יליד 1949 שחי בלונדון והגיע לארץ לביקור בעקבות התערוכה. "כל מה שקורה מרגש מאוד. קיבלתי תגובות מאנשים שאמרו שהם הגיעו לידי דמעות. אבל אני חייב להודות שככל שזה תפס תאוצה, זה גם גרם לי עוגמת נפש מסוימת. שמעתי על אנשים שחיכו בתור שלוש שעות לפחות, וחלקם אפילו התייאשו ולא נכנסו בסוף למוזיאון. בהחלט לא רציתי שזה יהיה כך".

יש בתופעה הזו משהו מפחיד, או שזה נותן לך כוח?

"זה בהחלט נותן לי כוח חיובי וגורם לי להאמין במה שאני עושה ולהמשיך בדרכי. סך הכל, אמנות זו מציאות של עליות וירידות, והכל, כאמור, חלק מהתהליך. זה לא מבטיח שלתערוכה הבאה גם יבואו מאות אלפים, אבל זה מביא

לי מוטיבציה וכוח ליצור, במיוחד שחלק ניכר מהבאים מעולם לא דרך במוזיאון תל אביב".

בן דוד יוצר בעבודותיו מעין הכלאה בין דימויי טבע לתיאורי הגוף האנושי. בפרספקטיבה של סך כל עבודותיו, מדובר בפרק נוסף - או סיכום ביניים - ברצף יצירתו, המציב מקבילות אירוניות לדרכי תפישת המציאות.

בן דוד מוסיף כי מה שבאמת ריגש אותו היא העובדה שדבר קיום התערוכה עבר בעיקר מפה לאוזן. "זו המחמאה הכי גדולה שאמן יכול לבקש", הוא אומר, "במיוחד במדינת ישראל, שבה בדרך כלל אתה חושב, למי יש פה זמן לתרבות עם כל מה שקורה?"