"בקופנהגן נזכרתי למה אני אוהב אופנה"

עצוב לי שאני נאלץ לדחוס את החוויות שלי משבוע האופנה בקופנהגן לכתבה אחת קטנה. עצוב לי עבורי, כי אני רוצה לחלוק איתכם את כל המראות שראיתי והחוויות שחוויתי, ועצוב לי בעיקר עבורכם, כי מגיע לכם לדעת ולראות. אני אנסה להתפייט מעתה כמה שפחות, אבל אני חושש שזה יהיה קשה. כי באמת, בקופנהגן ניצתה בי שוב אש שלא חשבתי שקיימת בי עוד. התלקחה והציתה את הסרקסטיות והמיאוס מכל הבגדים המחורבנים והשטויות שאני נאלץ לראות באימיילים מיוחצנים על בסיס קבוע ובכל מיני שבועות אופנה של מעצבים עאלק-יוקרתיים, שמכוונים לטעם של סוחרים בשוק האפור ושל החברות הסלאביות שלהם, שהם הזמינו מאי-ביי.

דגם של האחיות גודרון (מימין), ומתוך תחרות הסטודנטים לעיצוב אופנה. ברועי הם הציתו אש

שבוע שסוחף את העיר

שבוע האופנה בקופנהגן מתקיים, באופן דווקאי כמעט, במקביל לשבוע האופנה בניו יורק, ומושך אליו בהתאם קהל אחר ומועט יותר. מרבית המציגים הם סקנדינבים, כמו גם העיתונאים והסלבריטאים שמגיעים לתערוכות. הוא פונה לקהל שהאופנה – ולא השם שמתנוסס על דיסקית מתכתית מכוערת על האחוריים – היא נר לרגליו. הדגש הוא על ניואנסים קטנים, שמדגישים גזרות מחמיאות וחומרי גלם משובחים, במקום להתמקד בהדפסים וקריאטיביות צעקנית. התמונות, אם כך, מתקשות להראות עד כמה מוצלחים הבגדים והדיטיילז שלה, על אף שבחרתי להציג את הצבעוניות והמיוחדות מביניהן.

קופנהגן, ביתי גם בשאר ימות השנה, היא עיר די קטנה. בשונה ממילאנו ומפריז, שם שבוע האופנה הוא עוד תו בסימפוניה שהיא רוח העיר (אולי בעצם סימפוניה

 היא לא המילה הנכונה לתאר את מילאנו, עיר אפורה ודי משמימה, אבל נניח לזה), בירת דנמרק חיה את שבוע האופנה בכל מאודה. שילוט מאיר עיניים נתלה במדרחוב הראשי של העיר וכן בכיכר העירייה חודש מראש, חוברות עבות כרס שמתארות את המותגים ומספקות לו"ז לבאי התצוגות מחולקות בכל חנות והכי חשוב – כמות המסיבות שאורגנו בעיר בשבוע הזה הייתה בלתי נתפסת, בהתחשב במזג האוויר ובגודלו המזערי של המטרופולינון הזה.

חשיבותו של CFW (כך מכונה שבוע האופנה בקצרה) נובעת מהאוונגרדיות של מציגיו, מותגים בינוניים בגודלם, שנהנים מהצלחה גוברת בקרב מביני עניין בחלונות הראווה הנכונים בעולם ובסופו של יום, גם מכתיבים טרנדים באופנת הנשים. מותגים כמו וורו מודה, אחד מקונצרני אופנת הנשים הגדולים באירופה ובמזרח הרחוק וכן מותגים בבעלות H&M מציגים כאן, והרשתות הגדולות מסתכלות בסקרנות על הבשורה שיוצאת מאולם התצוגה הראשי שבבניין העירייה העתיק והיפהפה.

התצוגות המלהיבות ביותר

שני המעצבים המדוברים ביותר בסצנה המקומית הם וודווד והנריק ויבסקואו. שניהם מעצבים אופנה שנעה בין שובבות אורבאנית לאלגנט והם מתומחרים בהגינות יחסית, אם לוקחים בחשבון מתחרים ממוסדים וסמי-יוקרתיים כמו פול סמית, דולצ'ה וגבאנה ואפילו פרד פרי. ויבסקואו הציג את מרכולתו באישון לילה, במחסן של אטליז פעיל. מוזיקת הרקע התנגנה על ידי הרכב אלקטרוני חי, הייתה מלחיצה ממש והזכירה סרט אימה עתידני. הדוגמנים כולם לבשו כובעי עץ ומשקפי שמש אליפטיות עם זיגוג מראה, ואצבעותיהם כוסו בטיפקס. החידוש הגדול של ויבסקואו לחורף הבא היה השימוש הרב במשבצות סקוטיות וכן בגדי אוברול לנשים, שנראו אלגנטיים וקסומים למדי. וודווד, מאידך, הציגו באולם הקבלה של "הוטל ד'אנגלטר", בית המלון היוקרתי בעיר. הקולקציה שלהם הייתה מעודנת למדי, ופסי המלחים שלטו בה ביד רמה, אצל שני המינים, כמו גם תיקי פלסטיק לגב וליד, בסגנון תרמילי בית הספר מהעידן הטרום-פוקימוני.

שתי תצוגות מלהיבות במיוחד נערכו דווקא על ידי מותגים בתחילת דרכם. דוד אנדרסן (שאת שמו מבטאים אנאסן) הוא מעצב תלבושות לשעבר, שפנה לפני פחות משלוש שנים לקריירת פרט א-פורטה. הוא הציג מראה מגובש ועקבי שעוצב בהשראת אופנת תחילת המאה העשרים. מוצלחים במיוחד היו הפריטים שעוטרו בסיכות ביטחון זהובות – שולי ז'קטים וכתפיות לגברים וטייצים מרהיבים לנשים. תנו הצצה בפינאלה, שכולל מחצית מהבגדים.

התצוגה של האחיות גודרון הייתה מדהימה לא פחות (תוכלו לצפות בה כאן. אפשר אפילו לראות בשניות הראשונות את כותב שורות אלה, אוחז פנקס אדום בקצה הימני של השורה הראשונה!). המעצבות גרות הרחק מהציוויליזציה, באיי פארו הרחוקים, ומעצבות – יותר נכון, סורגות בעבודת יד - בסטודיו קטן, ממנו נמכרים הפריטים לבוטיקים מובילים באירופה וכן באינטרנט. הקולקציה הדרמטית הוצגה על דוגמנים מקועקעים לעילא והיא מתבססת באופן כמעט בלעדי על צמר ועור שמגיעים מהכבשים באיי פארו. התרשמתי משמלות מוהייר חיוורות, מקרדיגנים קלועים לגברים ומהמון פריטים שהייתי שמח לאמץ לארון באופן כללי. 

במרחק כמה כיסאות ממני, מוקף בהילת יראה, ישב הבלוגר ניקלאס סקוגור. הדיווה הזעירה הזו, נער בן 14 מעיירת לוויין שעל האי הסמוך פין, משכה אליה יותר תשומת לב מנסיכת הכתר הדנית שישבה בינינו, ולא בכדי. בראיון שנערך בערוץ הממלכתי, הפגין סקוגור, לבוש למופת מכף רגל ועד ראש, בקיאות מרשימה בחומר שהוצג ובהשפעות שבעטיין עוצב.

סטודנטים בני שלושים פלוס

אבל האירוע שמסמל את מה שהכי יפה בשבוע האופנה היה תחרות הסטודנטים לעיצוב אופנה. בזה אחר זה העלו בוגרי בתי הספר המקומיים קולקציות מדהימות, מושקעות עד לפרט הקטן ביותר, שגילו גם המון בשלות בקריאייטיב. לא היו כאן גימיקים גסים שנועדו לתפוס את העין, אלה איכויות של סיפור ורעיון, שגובשו למיני-קולקציות מרהיבות. מקורם של הסטודנטים בארצות סקנדינביה השונות, ומלבד השוני המנטאלי, ההבדלים לעומת עבודות של סטודנטים אחרים מהארץ ומהעולם נובע כנראה מהגיל. רבים מהמציגים היו דווקא בתחילת שנות השלושים לחייהם, ונראה שהגישה שלהם היא שונה מזו של סטודנטים במקומות אחרים, שלפעמים צעירים מהם ביותר מעשור.

נראה גם שמצפים מהם לאיכויות אחרות, מכיוון שלמרות כל היופי הצבעוני שאתם רואים בתמונות כאן, מי שזכתה בסופו של דבר במקום הראשון היא סטודנטית שעיצבה קולקציה פשוטה של בגדי גברים בצבע כתום-סגול. השופטים נימקו את הבחירה בקביעה שחליפה דורשת מאמץ ועבודת מחשבת רבה, ושהתיפור של הפרטים הסולידיים (היה שם ז'קט, וסט ועוד כל מיני) היה נדיר באיכותו והתעלה על כל אלמנט יצירתי אחר. גם אם לא מסכימים עם הגישה הזו במלואה, חייבים לתת לדנים קרדיט על התעוזה, כי בסופו של יום, גם לשעמום האיכותי שבסוף מגיע לארון שלכם מגיע שיכבדו אותו. מה, לא?

מתוך תחרות הסטודנטים לעיצוב אופנה. הפרס הלך דווקא לכיוון סולידי 

השוו אותם: עוד שבועות אופנה

שבוע האופנה העלית בפריז

שבוע אופנת הגברים בפריז

שבוע אופנת הגברים במילאנו