סוכנים ומפקדים בפנסיה אינם נמוגים

האם ידעתם שתנאי הפרישה של איש קבע ששירת בצנחנים, טובים יותר מאלו של מקבילו בגולני, בגבעתי או בשריון? ככה זה בצה"ל, בו נקבעו הסדרי הפנסיה לפני שנים, כשיוצאי הצנחנים איישו את תפקידי המפתח הבכירים. זהו עיוות אחד מיני רבים בהסדרי הפרישה במערכת הביטחון. לא רק בצה"ל, גם בשב"כ ובמוסד. הם סבוכים, נתונים לפרשנות מיטיבה לגבי מי שקרוב לצלחת, נדיבים מדי כלפי חלק מהפורשים וקפוצי יד כלפי לא מעט מבין אלה שעשייתם ראויה לתגמול משמעותי יותר, ובכל מקרה - מטילים נטל כבד מדי על התקציב.

לכן אפשר להבין את דרישת האוצר להנהיג רפורמה בהסדרי הפנסיה שיחולו על אנשי צבא הקבע, השב"כ והמוסד שיפרשו בעתיד. אבל מה שאי אפשר להבין וגם אסור שיקרה, הוא השחיקה שמבקשים נערי האוצר להנהיג בתגמולי הפנסיונרים, רובם אנשי מבצעים, שפרשו לגמלאות לפני שנים.

לכאורה מדובר ב"יישור קו" צודק: השוואת התנאים בין מי שפרשו בעבר למי שיפרשו בעתיד. אבל למעשה זה מהלך דרקוני המפלה לרעה את מי שבגלל גילו כבר אינו יכול לפתוח בקריירה שנייה והקצבה שהוא מקבל היא מקור הכנסתו. מה שמקומם יותר מכל הוא שהאוצר מנסה לפרום רטרואקטיבית הסדר, ולמעשה להפר חוזה בין המדינה לאיש המוסד או השב"כ; אותו הסדר, שנוכח תנאיו שהבטיחו פנסיה הוגנת, המשיך אותו איש מבצעים לשרת עד גיל 50 ויותר (גיל הפרישה מהמוסד או השב"כ) ולא חיפש לעצמו קריירה שנייה; או לחילופין, ההסדר שבגללו הסכימו חלק מאנשי המוסד והשב"כ לפרישה מוקדמת כשלא היו יכולים יותר להביא תועלת לארגון.

לפני שנתיים הסכימו האוצר וצה"ל בהסכמת ההסתדרות לצעדי התייעלות שבמסגרתם עברו אנשי זרועות הביטחון מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, תנאים שקיימים כעת בכל שדרות השירות הציבורי. התוצאה, על פי חישוב של אנשי מקצוע בתחום הביטוח הפנסיוני תהיה שחיקה של כאחוז וחצי לשנה בקצבה. תוך 20 שנה, כשיהיו בני 70 ויותר, תצטמצם בחמישית הגמלה המשולמת להם.

איני רוצה להסתבך בניתוח מייגע של כל הטיעונים וטיעוני הנגד שמעלים אלה נגד אלה אנשי האוצר וארגוני הגמלאים של המוסד והשב"כ (לגימלאי צה"ל דואגים אישים רבי עוצמה, ביניהם הרמטכ"ל וראש אכ"א). אבל נראה לי כי צודקת טענת הגמלאים, בעיקר אלה שהגיעו לגבורות, כי ראוי להמשיך בהצמדת קצבתם לשכרם של מי שממלאים כיום את התפקיד שהם עצמם מילאו בעבר.

ראוי לנהוג בהם לפנים משורת הדין הנהוגה לגבי שאר עובדי המדינה, מפני שאנשים אלה, רובם אנשי מבצעים, סיכנו את עצמם, שיעבדו את חייהם הפרטיים ואת רווחתם ורווחת משפחותיהם לתפקיד. הם אף ידעו והסכימו שבמקרה של תקלה המדינה רשאית להתכחש להם.

נוכח כל אלה אני סבור כי גם כשכבר אותם קציני איסוף, סוכנים ורכזי שטח אינם יכולים להביא תועלת כבעבר, חייבת המדינה וחייבים כולנו לגלות כלפיהם את אותה נאמנות ומחויבות שהם גילו כלפינו ולכבד את תנאי הפרישה שהובטחו להם כשהיינו צריכים אותם.