השוואה בינלאומית: בישראל דווקא אין הרבה זרים
מתנגדי העובדים הזרים מפיצים מיתוס לפיו "בישראל יש הכי הרבה עובדים זרים בעולם", אבל שיעור הזרים החוקיים בישראל הוא מהנמוכים בעולם המפותח. דווקא במספר השב"חים אנחנו "מובילים" על אירופה, שם מגיעים הקנסות על מעסיקי שב"חים למיליון אירו. חנה זוהר: "המדיניות כאן הופכת אנשים לעבריינים"
| ארצות הברית: מעצמת על של עובדים זרים |  | האיחוד האירופי: המון חוקיים, מעט שב"חים | | נסיכויות המפרץ: יותר זרים ממקומיים | | ישראל: חוקים נוקשים, אכיפה דלה, פשיעה רבה |
מהגרי העבודה - "העובדים הזרים" - נמצאים בישראל כבר קרוב ל-20 שנה, ומסרבים לרדת מהכותרות. המילה "עובדים זרים" מופיעה ב-416 אלף דפי אינטרנט בעברית. אין שבוע בלי שערורייה שמתעוררת סביבם ואין פוליטיקאי שלא יצא בהצהרה בומבסטית נגדם או בעדם.
הממשלה הנוכחית יוצאת נגדם באופן חזיתי. "הזרים גוזלים את מקומות העבודה של הישראלים, ומושכים אותנו לעולם השלישי", הצהיר לאחרונה ראש הממשלה, בנימין נתניהו. "הזרים הם הסיבה הראשית לעוני ולפערים בישראל", הצהיר שר האוצר, יובל שטייניץ. מדי כמה שנים יוצאת הממשלה בקמפיין רעשני ומבטיחה: נגרש אותם, נסגור את השערים, נשלח את הישראלים לעבוד במקומם, נייבש את המעסיקים, נטפל בעבריינים ביד קשה. אבל הזרים עדיין כאן.
בלהט הדמגוגיה וההיסטריה של הפוליטיקאים, הפרשנים והטוקבקיסטים, נזרקת מדי פעם לאוויר הטענה שמספר הזרים בישראל חריג. "באף מדינה בעולם אין כל כך הרבה עובדים זרים", נטען. "בהולנד אפשר לראות הולנדים שעובדים במשק בית", הצהיר פעם נתניהו, "בדנמרק, הדנים עובדים בניקיון".
השוואה בינלאומית מראה: הטענות הללו חסרות שחר. בדיקה פשוטה בנתוני הממשלה עצמה, ה-OECD ורשויות ההגירה של ארה"ב, האיחוד האירופי ואוסטרליה מראה: ביחס למדינות אחרות, גם כשלוקחים בחשבון את גודל המדינה, שיעור העובדים הזרים אצלנו הוא כסף קטן.
| מדינה | אחוז הזרים החוקיים באוכלוסייה (ללא אזרחות) |
אחוז האזרחים שהיגרו למדינה בעשור האחרון |
אחוז הזרים הלא- חוקיים באוכלוסייה, לפי נתוני הממשלה | אחוז השב"חים, לפי ארגונים לא-ממשלתיים | סך הכל (נתוני ממשלה) |
| ישראל | 1.7% | - (למעט עולים חדשים) | 2.5% | בסביבות 1% | 3.2% |
| כוויית | 55% | - | 15% | 15% | 70% |
| ארצות הברית | 0.9% | 3% | 4% | 1%-2% | 8% |
| ספרד | 11% | 1.8% | באיחוד האירופי - 1% | באיחוד האירופי - 0.5% | 14% |
| הולנד | 4% | 2% | 0.5% | 0.5% | 6.5% |
| אוסטרליה | 4.5% | 4% | יותר מ-5% | כמה אחוזים | 13.5% |
| בריטניה | 6.5% | 3% | הממוצע באיחוד האירופי- 1% | הממוצע באיחוד האירופי - 0.5% | 11% |
| גרמניה | 1% | 2% | 2% | 1% | 5% |
| קוריאה | 1.7% | 0.1% | כמה פרומילים | כמה פרומילים | בין 2% ל-2.5% |
| יפן | 1.7% | 0.7% | כמה פרומילים | כמה פרומילים | בסביבות 3% |
| הונגריה | 1.7% | 0.8% | פחות מממוצע האיחוד האירופי- 1% | פחות ממוצע האיחוד -0.5% | בסביבות2.5% |
| סלובקיה | 0.8% | 0.5% | פחות מ-1% | פחות מ-0.5% | 2%-2.5% |
99.6% מתושבי ארצות הברית הם מהגרים וצאצאיהם. גודלה העצום של המדינה, חולשת הילידים האינדיאנים, החופש האישי והפוליטי והעושר הבלתי נתפס - מושכים, מזה מאות שנים, מאות מיליוני אנשים מכל רחבי הגלובוס לחפש את מזלם ואושרם בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
ה"שיטפון" הזה לא הפסיק אפילו בזמן מלחמות ומשברים כלכליים, ורק ארצות המוצא השתנו. לפי הערכה שהתפרסמה באנציקלופדיה האמריקנית לבריאות הציבור, הגיעו בעשור האחרון לארה"ב כ-15 מיליון מהגרים. מי שחושב שהגירה בהכרח מזיקה למדינה, צריך לזכור איך קמה המעצמה האדירה בהיסטוריה.
ארה"ב מסננת את המהגרים לפי קריטריונים כלכליים והומניטריים. עשירים, עובדים בעלי מקצוע מבוקש וקרובים של אמריקנים - יכולים לקבל את ה"גרין קארד" המפורסם - אשרת שהייה ועבודה לחמש שנים. בנוסף, מחלק הממשל מספר קטן נוסף של גרין קארדס לפליטים ולתושבי מדינות ידידותיות (כולל ישראל) שזוכים בו בהגרלה. בשנת 2008 שהו בארה"ב כ-3.5 "עובדים זרים" - בעלי גרין קארד - 1.2% מתושבי המדינה.
בתום האשרה, אחרי מיונים קפדניים שכוללים גם מבחן נאמנות - חלק מהזרים מקבלים אזרחות. בשנת 2008, בזמן משבר כלכלי קשה, העניקה ארה"ב אזרחות לכ-700 אלף עובדים זרים. בעשור האחרון ניתנה אזרחות כ-9.5 מיליון מהם - 3% מתושבי המדינה - רובם מאמריקה הלטינית, מסין ומהודו.
ברגל, לאמריקה, מהעולם השלישי
בנוסף, שוהים בארה"ב מיליוני שב"חים. מצחיק שנתניהו, שחי חלק ניכר מחייו בארה"ב, אומר ש"ישראל היא המדינה היחידה במערב שאפשר להגיע אליה ברגל מהעולם השלישי": מדי יום מסתננים לארה"ב ברגל אלפי אנשים מכל אמריקה הלטינית דרך הגבול המדברי בין ארה"ב למקסיקו, שחלקו פרוץ ממש כמו גבול ישראל-מצרים. הממשל האמריקני מעריך את מספר השב"חים בארה"ב בכ-12 מיליון - 4% מהאוכלוסייה. ארגוני זכויות אדם טוענים שהממשלה מגזימה ושמדובר "רק" ב-6 מיליון.
המהגרים חיים ועובדים בארה"ב בתנאים קשים. חלקם עובדים במשרות בכירות, כמו המהנדסים ההודים בהיי טק והמרצים הישראלים באוניברסיטאות, אבל גם הם משתכרים פחות מעמיתיהם המקומיים. רוב הזרים אינם חברים באיגודי העובדים האמריקניים. לפי נתוני ארגוני זכויות האדם, מרבית הזרים החוקיים בארה"ב משתכרים שכר מינימום, ורבים מהשב"חים משתכרים עוד פחות. כל התרגילים הידועים לניצול הזרים יובאו מארה"ב: כבילת עובדים למעסיקיהם, הלנת שב"חים בתשלום באולמות ייצור ובאסמים, וכמובן, חברות כוח אדם וסוחרי עבדים שגובים עשרות אלפי דולרים תמורת הזכות להגיע לאמריקה.
עם זאת, יש לציין שגם בארה"ב יש ארגוני "קו לעובד" רבים שנלחמים להגנת הזרים. חלק מהעוולות נפסקו בלחץ הארגונים. כבילת העובדים למעסיקיהם, למשל, בוטלה לאחר שנקבע כי היא אנטי-חוקתית - בדיוק כמו בארץ.
היחס לשב"חים בארה"ב משתנה לפי ארצות מוצאם. אלה שבאו מעבר לים נעצרים ומגורשים מיד - כפי שקרה לצעירים ישראלים רבים. המסתננים מאמריקה הלטינית נהנים מעצימת עיניים חלקית וממבצעי "הלבנה" שבהם מוענקים להם גרין קארד ואף אזרחות. זאת, בלחץ האוכלוסייה ההיספאנית ומדינות אמריקה הלטינית.
מעסיקי השב"חים, לעומת זאת, מטופלים ביד ברזל. חוקר בריטי שבדק את היחס לזרים בארה"ב מצא שהעונש הממוצע למעסיקי שב"ח בארה"ב עמד בשנת 2004 על קנס של 20 אלף דולר או חצי שנת מאסר - יותר ממה שמעסיק ישראלי כלשהו קיבל אי פעם.
כך או כך, המהגרים ממשיכים וימשיכו להגיע לאמריקה. כי אמריקה היא אמריקה.
העובדים הזרים החלו להגיע למערב אירופה מאסיה ומאפריקה בשנות ה-60'. אירופה עברה אז "נס כלכלי": רמת החיים עלתה פלאים, המדינות חילקה בנדיבות קיצבאות למובטלים, והמוטיבציה של המקומיים לעבוד בעבודות משעממות ומלוכלכות ירדה. באותן שנים התפרקו האימפריות הקולוניאליות, וכל מדינה קלטה עובדים ממושבותיה לשעבר: בריטניה קלטה עובדים מהודו, צרפת מאלג'יר וגרמניה מטורקיה, בת חסותה ההיסטורית. חלק מהזרים היו משת"פים של השלטון הקולוניאלי, שהפכו לנרדפים בארצם.
הזרים באירופה גרו כבר אז בשכונות משלהם, השתכרו פחות מהמקומיים וסבלו מתקיפות ומאפלייה על רקע גזעני - אבל השלטון והמעסיקים עודדו את כניסתם, והם זכו בקלות לאשרות עבודה ואף לאזרחות מקומית.
באירופה מתנהל כבר 40 שנה ויכוח פוליטי סוער על הזרים: השמאל רוצה אותם, הימין רוצה להיפטר מהם. ככלל, במשך השנים התקשחה המדיניות כלפיהם. מספר אשרות הכניסה ירד והשלטון החל "לעשות את המוות" למבקשי אזרחות. אבל זרם המהגרים ומגוון ארצות המוצא המשיכו לגדול.
בשנים 2007-2004 הצטרפו לאיחוד האירופי 13 מדינות חדשות, רובן מהעולם הקומוניסטי-לשעבר של מזרח אירופה. האיחוד מאפשר לתושביו חופש תנועה מלא בין המדינות המרכיבות אותו. מיליוני פולנים, רומנים, הונגרים וליטאים מיהרו להגר במערב - ובמקומם נוהרים למזרח אירופה מיליוני רוסים, אוקראינים ומולדבים. הערים הגדולות באירופה הפכו לפסיפס קוסמופוליטי של אנשים מכל רחבי תבל.
עשרות מיליוני מהגרים חוקיים
לפי נתוני האיחוד, יותר מ-10% מ-450 מיליון תושביו הם "מהגרים חוקיים": אנשים שנולדו מחוץ לאיחוד והיגרו אליו באופן חוקי במהלך 60 השנה האחרונות. כאלה, למשל, הם 7 מיליון מ-60 מיליון תושבי בריטניה, 2.2 מ-17 מיליון תושבי הולנד, כ-5 מ-60 מיליון תושבי איטליה, כ-6 מ-40 מיליון תושבי ספרד ואפילו כ-120 אלף מ-3 מיליון תושבי סלובקיה.
חוקי העבודה המתקדמים באירופה חלים גם על הזרים. לפי נתוני ארגוני זכויות האדם, מרבית העובדים הזרים באירופה מאוגדים באיגודים המקצועיים ומקבלים שכר כמו מקומיים המועסקים באותו מקצוע.
חלק ממדינות אירופה, בניגוד לישראל, נותנות לזרים להישאר לזמן בלתי מוגבל. רק מדינות מעטות, כמו שווייץ, קוצבות בזמן את שהותם באופן גורף. יש מדינות, כמו הולנד, שמבחינות בין "זרים זמניים" שמגיעים לזמן מובל ו"זרים קבועים". רוב המדינות נותנות לחלקם אפשרות לקבל אזרחות, אחרי כמה שנות שהות ומבחני כניסה.
יותר מ-5 מיליון מהגרים בבריטניה, כמיליון וחצי מהגרים בהולנד וכמיליון בספרד קיבלו אזרחות מקומית ויכולים להישאר שם לכל חייהם, להביא את משפחתם ולפרוש לפנסיה. רק בשנה שעברה ניתנה אזרחות לכ-160 אלף מהגרים בבריטניה, כ-30 אלף בהולנד וכ-70 אלף בספרד. רבים מהם הקימו באירופה משפחות וגידלו ילדים, שרובם רואים את עצמם כאירופים ולא ממש מכירים את מולדתם.
לכל אלה מצטרפים מיליוני אנשים שברחו מקרבות ואסונות, בעיקר באפריקה. חלקם הגיעו במבצעים מאורגנים וחלקם הסתננו אך זכו למעמד של פליטים . בנורבגיה, למשל, חיים 36 אלף "פליטים חוקיים" מאפריקה (0.3% מתושבי המדינה), ובגרמניה - 682 אלף פליטים אפריקנים, בנוסף למאות אלפים ממקומות אחרים, ביניהם כ-100 אלף מהגרים יהודים מברית המועצות לשעבר. יש מדינות שבהן הפליטים צריכים לעבוד למחייתם, ויש מדינות, כמו גרמניה, שדווקא אוסרות עליהם לעבוד.
מספר ה"זרים החוקיים" באירופה הוא, איפוא, גדול מאוד ביחס לישראל, גם כשלוקחים בחשבון את גודל האוכלוסייה. מספר ה"זרים הלא-חוקיים" השוהים באירופה בלא אישור, לעומת זאת, הוא נמוך למדי. במוסדות האיחוד האירופי מעריכים כי מספרם הכולל מגיע ל-4 מיליון - פחות מ-1% מהאוכלוסייה. ארגוני זכויות האדם מדברים על כשני מיליון. זאת, למרות שאפשר להגיע לצרפת ולגרמניה ברגל ממדינות עניות כמו מולדביה, אזרבייג'אן, סוריה וקמבודיה.
מסוכן להעסיק שב"ח, כדאי להיות חוקי
כיצד הצליחו האירופים לצמצם את מספר השב"חים? במרבית מדינות אירופה, הגירה לא חוקית אפילו אינה נחשבת לעבירה פלילית. ההסבר הוא אחר: העונש המירבי על העסקת שב"חים בגרמניה הוא קנס של מיליון אירו וגם מאסר של עד חצי שנה. מעסיק בבריטניה עלול לחטוף קנס של 45 אלף ליש"ט על כל עבירה על חוקי עבודה - כולל העסקה של זרים חוקיים מתחת לשכר המינימום. ובמדינות הללו, כידוע, השופטים מעדיפים את העונש המירבי על המינימלי, ובכלל, קשה להתחכם עם החוק.
יו"ר קו לעובד, חנה זוהר, טוענת שסיבה נוספת למספר השב"חים הנמוך באירופה הוא היחס הטוב, יחסית, לזרים החוקיים. "כשאני מדברת עם פעילים חברתיים באירופה אני שומעת שהיחס שם למהגרים הלא-חוקיים הוא גרוע כמו בארץ, אפילו יותר", אומרת זוהר ל-ynet, "אבל כמעט לא שמעתי על ניצול מחפיר של מהגרים חוקיים כמו שיש בארץ".
"כשפעילים מאירופה מבקרים אצלנו ושומעים איך מתייחסים כאן לעובדים זרים חוקיים, על קבילת עובדים והלנות שכר, הם מזדעזעים. רוב הזרים החוקיים שם נהנים מכל התנאים שמקובלים לגבי עובדים מקומיים, שזה יותר טוב גם ממה שמקבל כאן עובד ישראלי. חוץ מזה, חלקם מועסקים לזמן בלתי מוגבל, עם אפשרות לקבל אזרחות. יש להם מוטיבציה להיות חוקיים. יש אור בקצה המנהרה".
"אלופות העולם" בהעסקת זרים הן לא ארה"ב ואירופה, אלא דווקא מדינות קטנות שגובלות בעולם השלישי - ממש כמו ישראל. "מי שחושב שהזרים הם תופעה ייחודית לישראל או למדינות עשירות כמו שווייץ או שבדיה, פשוט לא הסתובב מספיק בחו"ל", אומר ל-ynet מנכ"ל חברת אגרסקו לייצוא מוצרי חקלאות, שלמה תירוש, "במדינות שהכי דומות לנו יש הכי הרבה זרים. בשדות החקלאיים בקפריסין, למשל, לא רואים אף עובד יווני. כולם סורים".
הזרים בסינגפור מהווים כ-35% מכוח העבודה וכ-25% מהאוכלוסייה, בנסיכות כוויית - 80% מכוח העבודה ו-70% מהאוכלוסייה, ובדובאי 90% מכוח העבודה ו-80% מהאוכלוסייה. כ-15% מהם, לפי הערכות, הם שב"חים.
"אפילו יותר גרוע מישראל"
הזרים מגיעים לנסיכויות מהמזרח התיכון וממזרח אסיה. הם עובדים לא רק בעבודות "שחורות" כמו בישראל ובאירופה, אלא גם במשרות מכובדות כמו הנדסה והוראה, במגזר הפרטי והציבורי כאחד.
אשרות השהייה של חלק מהעובדים בנסיכויות אינן מוגבלות בזמן, אך ניתן לבטל אותן באופן כמעט שרירותי. כמו בישראל, הם כמעט ואינם מקבלים אזרחות. חלקם מאוגדים בוועדים, אבל לפי פרסומים בתקשורת הבינלאומית, רובם מועסקים בתנאים גרועים. רבים מהם גרים במחנות עבודה בלי תנאים סניטריים. נשים רבות כלואות במשקי בית 24 שעות ביממה, והיו מקרים שבהם מעסיקים היכו אותן והרשויות סירבו להתערב.
לפי נתוני ארגון Human Rights Watch, מתגוררים הזרים בדובאי בצפיפות ממוצעת של שמונה אנשים בחדר, וחלקם אינם נוסעים לחופשה בארצם במשך שנים. רובם כבולים למעסיקיהם, והלנות שכר של חודשים הן נפוצות. מחקר אקדמי שהתפרסם בארה "ב על עבודת מורים באיחוד האמירויות מצא שמורה מקומי משתכר בממוצע פי חמש ממורה זר. באחת הכתבות נכתב כי "תנאים העבודה של העובדים הזרים במפרץ הם גרועים אפילו יותר מאשר בישראל".
הממשלות במפרץ, שבעבר עודדו את כניסת הזרים, מנסות להגביל אותה ומבצעות מדי פעם מבצעי גירוש ראוותניים. לשווא. כמו שאר הממשלות בעולם, הם גילו שאי אפשר לנצח את הצירוף של העוני בעולם השלישי, הצורך של הזרים בכסף, תאוות הבצע של המעסיקים והבררנות של העובדים המקומיים.
ההשוואה בין ישראל למדינות אחרות בעניין ההגירה היא בעייתית. אם מחשיבים עולים כמהגרים, ישראל היא המדינה עם אחוז המהגרים הגבוה בעולם.
אבל העולים שונים מאוכלוסיות מהגרים אחרות: הם יהודים. שיעור ההשכלה של היהודים הוא גבוה בכל מקום, והעולים הביאו לישראל ידע מקצועי איכותי, הון אנושי ולא מעט כסף. רובם מגיעים עם תחושת שייכות עמוקה. המדינה מעניקה להם אזרחות אוטומטית, סל קליטה ולימודים באולפן. למרות כל הקשיים הידועים, הם נקלטים כאן טוב יותר מהפולנים בארה"ב ומהאינדונזים בבריטניה.
אבל כשמוציאים את העולים מהמשוואה, מתברר שמספר הזרים כאן הוא נמוך. לפי נתוני הממשלה, נמצאו בישראל ב-2009 כ-255 אלף עובדים זרים, כולל פלסטינים מהשטחים ומסתננים מאפריקה.
קרוב למחצית מהזרים - 120 אלף - הם "חוקיים" בעלי אשרת שהייה. מדובר על כ-1.7% מהאוכלוסייה, לעומת כ-4.5% באוסטרליה, 11% בספרד ו-55% בכוויית. כל הזרים החוקיים זמניים כאן: זר שאינו זכאי עלייה ואינו מתחתן עם ישראלי לעולם לא יקבל אזרחות ישראלית.
מספר השב"חים בישראל, לעומת זאת, אינו נמוך, ודומה לממוצע העולמי. בממשלה מעריכים אותו בכ-135 אלף, שהם 1.9% מהאוכלוסייה - יותר מהממוצע האירופי. ב"קו לעובד" טוענים שמספרם נמוך יותר - אבל גם בחו"ל ארגונים כאלה טוענים שהממשלה מגזימה במספר השב"חים.
ריבוי השב"חים בארץ אינו נובע מהקירבה לעולם השלישי: פחות מ-30 אלף מהם הסתננו מהשטחים ומאפריקה. רובם הגיעו באופן חוקי מארצות רחוקות כמו סין ותאילנד, ונשארו מעבר לזמן האשרה.
"האליטה מחביאה שב"חים בבית"
"הממשלה עושה ספין, כאילו שיש כאן הרבה זרים ושאפשר שלא יהיו בכלל", אומר שלמה תירוש, "זה קשקוש. אני בעד שיהיו פחות, אבל אי אפשר בלי".
אתה בעד שיהיו פחות?! אתה קונה סחורה מהחקלאים, והם חיים מעבודת זרים.
"אני מעוניין שישראלים יעבדו בחלק מהענפים. הם לא יעבדו בקטיף, אבל צריך לתת להם הזדמנות לעבוד בבית האריזה או על הטרקטור, למשל".
אם יגרשו מכאן את כל הזרים, והמעסיקים יאלצו להעסיק ישראלים בתנאים טובים, הם לא ימצאו עובדים?
"אין סיכוי. בכל מדינה מערבית מתוקנת יש מקצועות שהמקומיים לא מוכנים לעבוד בהם. הישראלים מעולם לא עבדו בחקלאות כשכירים. לפני 1967 המשקים היו קטנים וכל מושבניק עבד במשק שלו, ואחר כך הגיעו הפלסטינים, ואז התאילנדים".
"החקלאים לא משלמים רע. נהג באגד, למשל, עובד כמו חמור בשביל חמש ומשהו, בערך כמו שתאילנדי מקבל בחקלאות. ישראלי שעובד בחקלאות מקבל גם סיוע ממשלתי, וביחד יוצא לו משהו כמו 7,000 שקל. אבל אנשים לא רוצים. הייתי פעם במשק בשרון שהעסיק שלוש נשים ערביות מהמשולש. שאלתי למה הן רק שלוש. אז אחת מהן אמרה: יש לי מקום באוטו לעוד שתיים, אבל אף אישה לא רוצה לבוא, למרות שמשלמים טוב ומתייחסים יפה".
מספר הזרים החוקיים כאן לא גדול, אבל מספר השב"חים כן. אתה לא חושב שהממשלה נוקטת יד רכה מדי כלפי מעסיקי השב"חים?
"ועוד איך! ולא רק אני חושב כך, אלא כל החקלאים שאני מכיר. מי שמעסיק שב"חים הם לא החקלאים אלא בעיקר האליטות בתל אביב ובכפר שמריהו. אצל מי תפסו שב"חים בבית? אצל מוטי זיסר, פנינה רוזנבלום. לכן, הכנתי הצעת חוק שאומרת שצריך גם להחמיר את הענישה למעסיקים ולחייב את השופטים להכניס אותם לכלא, וגם לקבוע שהעסקת שב"ח היא עבירה שיש עמה קלון. אז ברק לא יוכל להישאר בפוליטיקה וזיסר לא יוכל להתמודד במכרזים. נראה אם אז הם יעסיקו שב"חים".
שלם קנס על שב"ח, קבל עובד חוקי
כיום עומד העונש המירבי למעסיקי שב"ח בישראל על חצי שנת מאסר, שכמעט ואינה מוטלת, או קנס של 10,000 שקל - מהנמוכים במערב. באופן מפתיע, גם חנה זוהר מסכימה שהענישה קלה מדי. "אלה קנסות מגוכחים", היא אומרת, "ומלבד זאת: המעסיק יכול להיתפס, לשלם קנס ולקבל אשרה חדשה להעסיק עוד עובדים, חוקית. באמריקה או בגרמניה, אם תופסים אותך בהעסקה לא חוקית, אתה יכול לשכוח מאשרות להרבה זמן".
"מדיניות הדלת המסתובבת מייצרת שב"חים. כשאין הבדל גדול בין התנאים של החוקי והלא-חוקי, כשלעובד החוקי יודע שאחרי חמש שנים הוא יגורש, ובכל מקרה הוא לא יקבל אזרחות, מה יש לו להפסיד?"
אנחנו קלטנו יותר עולים ממספר המהגרים שקלטו מדינות אחרות. אם נתחיל לתת אזרחות לעובדים זרים, נסכן את מהות המדינה כבית לעם היהודי.
"לא צריך להציף את המדינה בעובדים זרים. אני מקווה שיהיו פחות. אבל אם ניתן להם אזרחות לא יהיו כאן יותר זרים, אלא רק נשפר קצת את החיים של אלה שחיים כאן ונמנע מהם לעבור על החוק. אנחנו לא כזה יעד אטרקטיבי כמו שנדמה לנו. אנשים משלמים לסוחרי העבדים הרבה יותר בשביל להיכנס לאמריקה. היחס לזרים כאן לא נובע משיקולים ענייניים אלא מגזענות ומרדיפת בצע. וגם מרישעות".
מרשות ההגירה במשרד הפנים נמסר בתגובה: מספר העובדים הזרים המוזמנים לעבוד באופן חוקי בישראל משתנה משנה לשנה ונקבע בהחלטת ממשלה, לאחר שזו בוחנת את הצרכים בתחומים הדורשים ידיים עובדות. בהחלטת הממשלה נקבע כי המגמה היא צמצום במספר העובדים הזרים המורשים להיכנס לישראל, במטרה לעודד ישראלים להיות מועסקים בתחומים אלה.
הממשלה ורשות האוכלוסין וההגירה, אינן תוקפות או פועלות כנגד תופעת העובדים הזרים בכלל, כי אם נגד תופעת השוהים בישראל בניגוד לחוק ונגד ההעסקה הבלתי חוקית על-ידי מעסיקים ישראלים. תופעה זו מתרחבת לתחומים השונים, במסגרתה מועסקים שוהים בלתי חוקיים או עובדים זרים בעלי אשרות חוקיות בתחומים בהם לא ניתן היתר להעסיק (שיפוצים פרטיים, טיפול בילדים, עבודות משק בית וניקיונות משרדים ובתים פרטיים).
בשנים האחרונות עלה מספר השוהים הבלתי חוקיים בישראל - הן מסתננים, הן תיירים שנותרו לעבוד ללא אשרה חוקית והן עובדים זרים חוקיים אשר ממשיכים לשהות בישראל גם לאחר שפג תוקף האשרה שבידם. למרבה הצער, כיבוד חוק הכניסה לישראל הוא כמעט אפסי.
כיום פועלת רשות האוכלוסין וההגירה, יחד עם משרד האוצר ומשרדי ממשלה רלוונטיים, למיגור התופעה ולהעלאת מודעות הציבור להשלכות הכרוכות בשהייה בלתי חוקית ובהעסקה בניגוד לחוק. בין הפעולות הננקטות בימים אלה ניתן למנות: קמפיין תקשורתי גדול להגברת המודעות ולמתן המידע הנדרש לציבור בדבר העסקה בלתי חוקית, מבצע אכיפתי רחב היקף נגד העסקה ללא היתר, מתן קנסות למעסיקים ופתיחת תיקים פליליים וכן הצעת חוק להעלאת גובה הקנסות ולהחמרת הענישה כלפי העסקה לא חוקית.
אנו תקווה כי באמצעות פעולות אלה יעשה הציבור את ההבחנה בין מהגרי עבודה חוקיים, אשר הגיעו לישראל על-פי חוק הכניסה ולתקופה מוגבלת, לבין אזרחים זרים השוהים באופן מודע בארץ ללא אשרה בתוקף, תוך הפרה בוטה של החוק ואיוש מקומות עבודה בתחומים בהם ניתן להעסיק ידיים ישראליות.
לפנייה לכתב/ת 
