נתניהו, אל תיכנע לנראטיב הפלסטיני

חברון היא עיר מחוֹללת, מכוננת. בעיר הזו נולדו שתי התבניות הבסיסיות במערכי היחסים ביננו לבין יושבי הארץ: אברהם אבינו נעץ בה לפני הרבה מאוד שנים את היתד הקניינית הראשונה של האומה העברית בארץ ישראל. הוא לא השתלט על מערת המכפלה בכוח הזרוע באופן חד צדדי, וגם לא היה מוכן לקבלה בחינם בחד צדדיות הפוכה, אלא התעקש על קיומו של מו"מ ועל חילופין של קבלה בעבור תמורה. הדגל השני נכתב בדם ב-1929. באלימות, בשפיכות דמים ובחד צדדיות נקבעו לשנות דור היחסים שביננו לבין הפלסטינים. מאז ועד היום המזרח התיכון הוא בינארי; או 1 או 0, הכל לי ולך לא כלום. אני מנצח רק כשאתה מובס.

כשבנימין נתניהו החליט, בחיפזון, תחת לחץ והיסטריה מסויימת להכניס ברגע האחרון את מערת המכפלה וקבר רחל אל רשימות אתרי המורשת, הוא נכנע בעצם לנראטיב הפלסטיני של 1929 החד צדדי וויתר על עקרון העל האברהמי של הדדיות ודו קיום.

הוא לא יכול היה לחשוב אפילו על אפשרות של שיתוף פעולה במערת המכפלה, כי הוא כמו רבים לא יכול להנות מקדושת המקום אם גם המוסלמים בני המקום מאמינים ומקדשים את קברי אבותנו המשותפים. שוב העיקרון הבינארי שופך הדמים.

מה היה קורה, או ליתר דיוק מה רע היה קורה, אילו ראש ממשלת ישראל היה מרים טלפון לנשיא פלסטין ואומר לו: "ידידי, בימים אלה אנו אמורים לחדש את המשא ומתן בינינו. בוא נעשה יחד משהו סמלי ובעל משמעות. בוא נשקם יחד את מערת המכפלה, את בית הכנסת ואת המסגד, נשנה את נהלי הגישה והפולחן במקום, כך שממקום שנוי במחלוקת הוא

יהפוך להיות סמל של שלום, הידברות וידידות ברוחו של אברהם, אבי שתי האומות".

זה מופרך? זה בלתי אפשרי? זה טפשי מדי? אינני חושב. זו שאלה של פסיכולוגיה ושל קנאות דתית שהשתלטה גם על המחשבה המדינית של ראש ממשלת ישראל.

אך עוד לא מאוחר. יש אנשים שמקומות ואבנים ואתרים קדושים להם.  אני מכבד את אמונתם אבל אין הכרח שאמונה זו תבוא על חשבון הזולת או חלילה תעלה בחיי אדם. אפשר גם אחרת. עדיין.