ח"כ מולה: לחנך לתרומת איברים כבר מבי"ס יסודי
ח"כ שלמה מולה סבור שצריך לחנך לתרומת איברים כבר בגיל צעיר, ומהמתלבטים הוא מבקש לא להיתלות בסיבות הלכתיות: "אם אפשר לעזור לאדם כזה ללא כל מאמץ - למה לא להושיט עזרה?". אדי נכנס לפוליטיקה - מרתון החתמות בבית הנבחרים
החתימה
אני מחזיק בכרטיס כבר הרבה שנים.
ההתלבטות
לא היתה לי מעולם התלבטות אם לחתום. אני בעד תרומת איברים, אני חושב שזה מאוד, מאוד חשוב. מדובר בהצלת נפשות, פשוטו כמשמעו. זה בעיניי מסכם את העניין - תרומת איברים היא מעל הכל.
המוות
אני חושב שאם גורלו של אדם נגזר, אם איבריו יכולים להציל אחרים, אז למה לא לעשות זאת? זו תמצית תפיסת עולמי. אני לא איש דתי, אין לי בעיה הלכתית ומצפונית, ובכל פעם שאני שומע או מכיר מישהו שנזקק לתרומה או להשתלה זה מאוד נוגע לליבי. אם אפשר לעזור לאדם כזה ללא כל מאמץ - למה לא להושיט עזרה?
חותמים עכשיו:
פרויקט תורמים לחיים:
חקיקה
אני בעד חקיקה שתסדיר את תרומת האיברים בחוק. אבל יותר מחקיקה, אני מאמין בחינוך לערכים ולערבות הדדית. יש הרבה מדינות שאין בהן חקיקה בנוגע לתרומות איברים, אבל הן מפותחות מאוד בתחום ומודעות האזרחים לנושא גבוהה. אם באמצעות החקיקה אפשר הגיע ליותר תורמים ולהיות אפקטיביים, אדרבא.
למה לא להושיט עזרה? ח"כ מולה עם כרטיס אדי (צילום: נועם מוסקוביץ)
חינוך
אני מאמין בחינוך ובכוחו לעצב תפיסות עולם. אילו היתה הבנה שתרומת איברים היא חלק מנורמה חברתית, והיינו מחנכים לכך ומסבירים את חשיבות המעשה, אנשים לא היו מפנים ראש או נתלים בסיבות הלכתיות. בהיעדר תפיסה כזו אין לנו ברירה אלא להתאמץ ליתר פעילות. אפשר להתחיל כבר בבית הספר היסודי. לא צריך להגיד לילדים 'תתרמו עכשיו', אבל אני חושב שזה חלק מהחינוך לסולידריות חברתית. בדיוק כמו שאנחנו מחנכים ומטיפים לחשיבות השירות הצבאי כערך, כך יש לחנך ולהסביר שאדם חולה יכול להבריא ולהשתקם בזכות תרומת איברים.
כולנו שווים
אני לא חושב שצריך לסייג את התרומות והייתי משאיר את זה לגורמי מקצוע שעל שיקול דעתם אני מאוד סומך. חשוב בעיניי שיהיה מאגר גדול ככל שניתן של תורמים. ההחלטה למי לתת או לא אינה נתונה בידי (ולא צריכה להיות נתונה) כל תורם איברים. כשאני תורם זה לא למישהו מסוים, אלא אני נותן את הסכמתי העקרונית ואני משאיר את שיקול הדעת לגורמי הרפואה.
אני לא רוצה להיכנס בכלל לשאלה המגזרית או העדתית. אני לא מבדיל בין אדם לאדם ואני מנתק עצמי מתפיסה דתית ולאומית. אני "הולך" על החלק האנושי שלנו כחברה, על העובדה שאנחנו בני עם היושבים יחד.
מילה לספקנים
אני מציע לכל מי שמתלבט שיחשוב מה היה קורה לו הוא בעצמו היה נקלע למצב
שבו הוא זקוק לתרומה, חולה או נמצא במצב סופני. אני חושב שלכל אחד מגיעה הזכות והסיכוי להזדקן ולמות בכבוד. כשאני חושב על צעירים בני 30 או 40 שיש להם עשרות שנים לחיות אם רק יקבלו תרומה, אני מבין את החשיבות של המעשה.
אני מציע לכל אחד לחשוב על אותם אנשים שזקוקים לתרומה וכמה הם יכולים לתרום לחברה שלנו, אם רק לא ייגזר עליהם גזר דין מוות בגלל שאין תורם. כל אדם חולה שיקבל את התרומה ויוכל לחיות עשר, 20 שנה או יותר, ייתן את תרומתו החברתית. ברמה הערכית, כחברה שרוצה לשמר את עצמה ולשפר את עצמה ולצעוד קדימה - אני חושב שזה מאוד חשוב.
לפנייה לכתב/ת 
