יונתן שמשותק בכל גופו רוצה למות. רונן לא מוותר לו

כיסא גלגלים מול כיסא גלגלים. על אחד מהם יושב רונן רזיאלי. הוא מושיט את זרועו ולוחץ את כף ידו הימנית של יונתן לוין שמרותק לכיסאו. יונתן כבר מבין מי בא לבקר אותו. הוא ממצמץ, מזכיר לכולם שהוא מודע למה שקורה סביבו. הם מביטים אחד בשני כמו שני אנשים שיודעים היטב על הקשיים של האחר, היחידים שבאמת מבינים.

יונתן לוין ‭(29)‬ יושב עם הוריו בביתם שבגני תקווה ומביט בהם. הוא מרותק לכיסא גלגלים ומשותק ברוב חלקי גופו, אך בחודשים האחרונים הצליח לעבור כברת דרך בשיקום שלו. כבר כמה זמן שיונתן מצליח לתקשר עם משפחתו באמצעות כתיבה. "שלומי לגמרי בסדר, למרות שאני רוצה למות‭,"‬ כתב יונתן, הפצוע הקשה ביותר של צה"ל במלחמת לבנון השנייה. "אני מטרד לכולם. אני לא רוצה לחיות ככה‭."‬

במלחמת לבנון השנייה שירת יונתן, איש שב"כ בעברו, כמפקד מחלקה בצנחנים. ארבעה ימים לפני סיום הלחימה נפצע באורח אנוש בקרב בכפר מרכבה: פצצת מרגמה נפלה סמוך אליו והסבה לו נזקים גופניים קשים. רסיס אחד פגע בירכו, ורסיס נוסף חדר דרך הלחי, הגיע לאונה הימנית של המוח וגרם לכריתה חלקית במוחו.

רונן רזיאלי ואביו שי שמעו לפני כשבוע על המכתבים המיואשים שכותב יונתן לבני משפחתו ונתמלאו צער. הם מכירים מקרוב את מצבו של יונתן: לפני 17 שנים נפצע רונן באורח קשה במהלך פעילות היחידה למלחמה בטרור ללכידתו של מי שהיה מפקד הג'יהאד האיסלאמי בצפון השומרון, עיסאם ברהמה. רזיאלי, שהיה ראש הצוות, נפגע בראשו מקליע שנתקע בחלק הפנימי של גולגולתו. מצבו של רזיאלי הוגדר אנוש: במשך חמישה חודשים הוא היה מחוסר הכרה, ומעטים טענו שיש לו סיכוי לשרוד.

אבל למרות הפציעה הקשה רונן רזיאלי שרד. מאז הוא השתקם, חזר לתפקד ולדבר מעט, התחתן והקים משפחה. כששמע על הפתקים שכותב יונתן להוריו, החליט להגיע לבית משפחת לוין עם אביו שי ולנסות להעניק חיזוק וכוח ליונתן‭".‬קראתי בעיתון שכתבת פתק שאין טעם לחיים שלך‭,"‬ אמר האב שי ליונתן. "אני רוצה לספר לך שאתה טועה טעות גדולה. בהחלט יש טעם לחיים שלך. שמעתי שאתה לוחם בנפש ואדם מאוד מיוחד, ואסור לך להישבר למרות כל הקשיים‭."‬

ההחלטות שלהם 

רונן שומע את דברי אביו ומתחיל לצייר על ירכו השמאלית. "לוחות הברית‭,"‬ מסביר שי את ציור בנו ליונתן. "רונן מדבר על כיבוד אב ואם. את יודע מדוע? מפני שהוא יודע שחלק מהמאבקים שלו היו בשבילנו. הוא ידע שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שהוא לא יחיה. אז רונן נלחם בשבילנו כדי להישאר בחיים. יש לך זוג הורים‭."‬

שי אומר ליונתן שיספר לו משהו שעליו הוא נמנע בדרך כלל מלדבר עם בנו רונן ובכלל: על שני ניסיונותיו של רונן לשים קץ לחייו במהלך השנים הראשונות לשיקומו. "חייו ניצלו ומאז רונן לא עשה שום ניסיונות‭,"‬ אומר שי. "כנראה שהוא הבין שהוא צריך לחיות ושזה יהיה טוב אם הוא ימשיך להילחם ויגיע להישגים גופניים ונפשיים‭."‬

שיקומו של יונתן הוא תהליך ארוך ומורכב. כשנפצע, שכב שלוש שעות בשטח במצב קשה מאוד. אמו, רחלי, מספרת שרק בשעות הלילה הגיע מסוק לפנות את יונתן. במסוק התחיל הדימום במוחו והוא איבד את ההכרה. אביו של יונתן, אבישי, מקשיב לדברי שי ואומר שאמנם מצבו היה קשה מאוד, אך יונתן בחר בחיים עוד בבית החולים.

"יונתן היה בהמון צמתים וההחלטה הייתה שלו‭,"‬ אומר אבישי. "כל מיני מתקשרים שהבאנו אמרו לנו‭':‬תעזבו אותו, עכשיו זאת החלטה שלו אם לחיות או למות‭.'‬ יונתן בחר בחיים. אנחנו ידענו את זה והרגשנו את זה. את זה שהוא מיואש מדי פעם אנחנו רואים כחלק מתהליך לגיטימי‭."‬

אבל רונן לא מתייאש ומנסה שוב להעביר ליונתן מסרים. כשיונתן מביט בו, רונן כותב על ברכו: "שיהיה לך בהצלחה‭."‬ רונן מסמן בידו ליונתן ומסביר לו איך חייו התקדמו מאז הפציעה: הוא מסביר שהוא אב לתינוק אהוב. "לתינוק של רונן קוראים אלון‭,"‬ אומר שי ליונתן. "השם אלון נבחר, כי לרונן קשה להגיד שם אחר. אלון זו הברה קלה עבורו‭."‬

שי מספר ליונתן שפעם רונן לא יכול היה לזוז, והיום הוא מתפקד למרות המגבלות הפיזיות שלו. הוא מספר שרונן התאהב באישה מהפיליפינים שניהלה את משק הבית שלו, ואחרי שנתיים של קשר הם התחתנו. היום הם חובקים ילד בן חמישה חודשים. "הבן של רונן נולד פג במשקל 760 גרם והיה באינקובטור‭,"‬ אומר שי. "גם לו לא נתנו שום סיכוי. אבל אני אמרתי שהוא שורד כמו אבא שלו, הוא ישרוד, והוא שרד. היום התינוק כבר במשקל של שישה קילוגרמים".‬

שי מחזיק את ידו של יונתן ואומר לו: "בעוד 15 שנים אתה תשב פה ותצחק. יהיו לך הרבה מאוד הישגים. יכול להיות שזה יהיה הרבה קודם. אף שזה ייקח זמן, רונן ואני מבקשים ממך: אל תתייאש. אתה לא תיכשל ותגיע להישגים מאוד גדולים. המאבק שלך יהיה קשה, איש אינו אומר שזה יהיה קל. אבל התוצאה בעוד כמה שנים תהיה כדאית‭."‬

המאבק על השיקום 

רונן רוצה להראות ליונתן איזו דרך הוא עבר ולאילו הישגים הגיע בעבודה קשה. עם קצת עזרה מתרומם רונן באיטיות מכיסא הגלגלים שלו ומדגים ליונתן איך הוא

נעמד על רגליו.

"כשאני רואה את רונן, שומע שהוא הפך לאבא כנגד כל הסיכויים, זה בהחלט מעודד גם אותנו‭,"‬ אומר אבישי. "אין לי ספק שיונתן יעשה הכל כנגד הסיכויים, אנחנו יודעים את זה. אני מכיר את זה וגם הוא יודע את זה בתוכו‭."‬

הוריו של יונתן רואים את מה שרונן הצליח לעשות ומספרים גם על ההתקדמות שעבר בנם בחודשים האחרונים: כל צעד קטן משמעותי. אביו של יונתן, אבישי, מספר ששלוש חברות של יונתן מהתיכון הגיעו לבקר אותו. הן שאלו את יונתן: "איך קראו למכונית הישנה שהייתה לך בתיכון‭"?‬ הוריו לא ידעו מה הכינוי שיונתן נתן למכונית, אבל הוא זכר: יונתן כתב על פתק "לוסינג" ושלוש החברות אישרו את הדבר.

הפתקים נותנים פתחים של תקווה ורמז להתקדמות שיונתן עובד מדי יום. הוא זכר וכתב את שמה של הכלבה שהוא מאכיל בחוות החיות הטיפולית‭",‬פנדה‭."‬ לשלוש החברות כתב שהוא רוצה שיבואו לבקר אותו, ולנירית שהייתה חברתו כתב: "אני אוהב אותך‭."‬ "אלו דברים מדהימים‭,"‬ אומר אביו. "זה אומר שיונתן רק הולך ומתקדם‭."‬

בתום הביקור בבית משפחת לוין פונה אבישי אל רונן. "כל הכבוד שבאת הנה‭,"‬ הוא אומר לו. "אני מאוד מעריך את זה‭."‬ שי מבקש מיונתן שילחץ את כף ידו. יונתן לא לוחץ, אבל ממצמץ בעיניו. הוריו של יונתן מבקשים ממנו שינסה להזיז את אחת מרגליו.

"אתה יכול‭,"‬ מדרבנת רחלי את בנה. יונתן מתאמץ, ולאחר כמה שניות מזיז את כף רגלו ומרים מעט את ראשו.

"כל דבר שאתה יכול לעשות הוא תקשורת‭,"‬ מסביר שי ליונתן. "זה הדבר הכי

חשוב. אם אתה תדע לתקשר זה יהיה מצוין. באמצעות עיניים, יד, רגל. זה לוקח זמן, צריך סבלנות אבל כל דבר כזה מקדם אותך‭."‬

יונתן מקשיב לכל מה שנאמר בחדר. אמו רחלי מניחה לפניו לוח מחיק ומניחה טוש בכף ידו‭".‬יונתן, אתה רוצה לכתוב משהו לרונן ולאבא שלו‭"?‬ שואלת האם, ויונתן ממצמץ בעיניו. באיטיות רבה מתחיל יונתן לוין לכתוב אות אחר אות. הנוכחים שותקים, מביטים בלוח וממתינים לדבריו. "אני אוהב אתכם‭,"‬ כותב יונתן, ורונן ואביו נרגשים. כשהנוכחים בחדר שואלים את יונתן אם הוא רוצה ללכת בדרכו של רונן במאבק על השיקום, יונתן כותב על הלוח המחיק: "כן‭."