26 סוכנים על חמאסניק אחד - זה הגיוני?
בחיסולים המורכבים שאחרי אולימפיאדת מינכן, החוליות היו קטנות בהרבה. האם משטרת דובאי ניפחה את המספר, ואם כן - למה? בכיר מוסד לשעבר מציב סימני שאלה - אתם תנסו להשיב
אתם מאמינים למשטרת דובאי? הייתכן ש-26 סוכנים (מניין לא סופי) היו דרושים כדי "להוריד" חמאסניק אחד? גורמים עתירי ניסיון בתחום מטילים ספק, וגם לפי תקדימי העבר - לפחות המעטים מביניהם שראו אור בספרות הרלוונטית - זה נשמע קיצוני.
בספרו "צוות החיסול", מגולל דוד ב. טינין את תריסר ההתנקשויות המוצלחות שביצע המוסד בחברי "ספטמבר השחור" באמצע שנות השבעים על אדמת אירופה - וגם את זו הכושלת באחמד בושיקי בלילהמר, מי שזוהה בטעות כראש הארגון עלי חסן סלאמה. טינין מתייחס לאחת מנקודות התורפה העיקריות - גודל החולייה: "אין להתעלם מחסרונותיו של צוות בעל היקף כה גדול, שכן קשה לנהל אותו, וככל שירבו חבריו, כן ירבו הסיכויים לעשיית טעויות ולתפיסתם של האנשים ... אחרי דיונים ממושכים ומדוקדקים, הוסכם על המבנה: יהיו בו 15 איש, בהם המפקד וסגנו, והוא יחולק על פי תפקודיו לחמש חוליות - שני מחסלים, שני מאבטחים, שני אנשי לוגיסטיקה, שישה עד שמונה אנשי מעקב ושני אנשי מערך תקשורת".
התיאור הזה, בהנחה שהוא נכון, מתייחס לצוות שתפקידו היה להוציא אל שרשרת החיסולים בעקבות רצח 11 הספורטאים באולימפיאדת מינכן 1972. ואילו עתה, לטענת משטרת דובאי, שלחה ישראל 26 סוכנים לפחות - מספר כמעט כפול - כדי לחסל מטרה בודדת במלון אחד.
בספרו של בכיר המוסד לשעבר, מישקה בן-דוד, "אהבה אסורה בפטרבורג", מתואר חיסול במלון הדומה במאפייניו לחיסולו של אל-מבחוח: בכיר סורי בדרכון בדוי הגיע על מנת לסגור עסקה עם צפון-קוריאנים, וחוסל בחדרו שבמלון בידי המוסד. בתיאורו של בן-דוד היו שני מחסלים שנכנסו לחדר, שני מאבטחים בפתח המלון, ואיש לוגיסטיקה שהגיע עם הנשק - קרוב בהרבה לתיאוריו של טינין, מאשר לפרסומים של משטרת דובאי. גם בספרו "דואט בביירות", בו מתאר מישקה בן-דוד ניסיון חיסול בלבנון, מספר המשתתפים המתואר קטן בהרבה.
כל מי שברדיוס חשוד
"היה בדובאי ניסיון לדיסאינפורמציה, כשיצרו מצג שווא לפיו כל 26 השמות היו שם לצורך אותו מבצע, לאותה המטרה ובאותו הזמן", אומר בן-דוד בשיחה עם ynet. "אם בודקים רואים שמדובר בכניסות ויציאות בזמנים לא חופפים. כלומר, אין קשר של ממש בין 15 השמות החדשים ל- 11 השמות הוותיקים, שכבר פורסמו בשבוע שעבר, ול-15 לא היה קשר למבצע עכשיו ואולי לא לאל-מבחוח כלל. לגבי המספר 26 בכללותו - נראה לי שהשיטה של משטרת דובאי היא שכל מי שנראה ברדיוס של עשרה מטרים בערך מאל-מבחוח, הוא חשוד. ואני משוכנע שלפחות מחצית מהמספר שצוין היא אנשים תמימים לגמרי".
גם הטענה, לפיה בעלי הדרכונים האוסטרלים הפליגו בתום המבצע לאיראן, נשמעת על פניו לא סבירה: "מן הסתם, הם לא היו קשורים כלל למבצע. אפילו בנוגע ל-11 השמות ה'וותיקים' - שבעה מתוכם התגלו כבעלי מקבילים ישראלים וארבעה לא, ואני נוטה לחשוב שהארבעה הללו לא היו שייכים בכלל למבצע", מעיר ד"ר בן-דוד.
"מעצם קיומם בישראל של אנשים עם שמות זהים לשמות הסוכנים", הוא מוסיף, "אי אפשר ללמוד בוודאות שמדובר במבצע של המוסד. יש אפשרות שהדרכונים הוצאו על-ידי שירות זר, או במסגרת שיתוף פעולה עם המוסד, או אפילו במבצע עצמאי של השירות הזר - אשר לקח בחשבון את 'היום שאחרי', והעדיף להשתמש בזהות של עולים לישראל כדי שאם המבצע ייחשף, האצבע המאשימה תופנה למוסד. זה עולם של הפוך-על-הפוך והכל אפשרי".
דובאי קורצת לשכנות?
לגבי זהות המבצעים, מציב ד"ר בן-דוד סימני שאלה: "תחילה נמסר שאין דבר הקושר אותם לישראל, ואחר-כך שיש ודאות של 99 אחוזים שזו ישראל. בנוסף, הגילויים הראשונים היו שאל-מבחוח נמצא קשור ברגליו, שעל גופו נמצאו סימני עינויים ושהוא עבר חקירה בעינויים - לאחר מכן נטען שרופא מצא שסיבת המוות היא טבעית.
"צריך לזכור שחלק מהפרסומים יצאו לא מהמשטרה, אלא ממשרד ההסברה של דובאי. ובכל מקרה, יש לקחת בחשבון שדובאי איננה דמוקרטיה, ושכל דבר שמפורסם שם נעשה באישור השלטונות - ואחרי שאלה הגיעו למסקנה שהפרסום משרת אותם. אין מדובר כאן בלוחם צדק שמנסה לחשוף את האמת, אלא במשטר שמנסה לגזור קופון".
המוסדניק לשעבר מבקש גם להצביע על האינטרסים והאילוצים השונים, עמם מתמודדת הנסיכות שבמפרץ: "דובאי היא מדינה שלא עומדת בזכות עצמה, לא מבחינה כלכלית ולא מבחינה מדינית או ביטחונית. כשאיראן נושפת בעורפה, היא חייבת לקחת בחשבון את העמדות שלה ושל שאר מדינות המפרץ, שמחלצות אותה מהמשבר הכלכלי - ולרצות אותן. לכן, כל הצבעה מפורשת של הדובאים על ישראל - יש להתייחס אליה בספקנות רבה. הלחימה בטרור היום היא לחימה גלובלית, שנוטלים בה חלק גופי ביון רבים, לפעמים תוך שיתוף פעולה ביניהם. משום כך סביר שהתמונה האמיתית של זהות המבצע - והאם ביצע זאת לבדו או עם אחרים - לא תיוודע לעולם".
לפנייה לכתב/ת 
