כהנא צחק
בלי בדיחות גסות ועם דברי תורה, בלי "לרדת" על הקהל ועם הרבה יידיש, בלי חיקויים של מפורסמים ועם פחד במה מהאדמו"ר. הרב יוסף משה כהנא הוא סטנדאפיסט חרדי שעושה למגזר פורים שמח ומבדח
מי שיושב בשורה הראשונה כשהסטנדאפיסט הרב יוסף משה כהנא עולה לבמה לא באמת מודאג שמא יהפכו אותו ל"קורבן" הבדיחות של הערב - כפי שנוהגים בדחנים רבים לעשות. במופע של הרב כהנא, או בשמו הקהילתי - "המשמח", לא תשמעו "ירידות" על הקהל, לא תראו חיקויים של מפורסמים בשל חשש ל"הלבנת פנים", וגם מבחר הבדיחות בנושאי מין, החביבים על בדרני ישראל, נשארים מחוץ לזירה.
אך למרות "ההגבלות החמורות", מתברר שעדיין אפשר להנפיק הומור ש"מגלגל אנשים על הרצפה". הבדיחות המגזריות אמנם דורשות "תרגום" עבור מי שאינו מתמצא בטרמינולוגיה החרדית, וגם העובדה שההומור מתובל בדברי תורה עלולה להיות מוזרה לאוזן זרה, אך כשמגיעים לבדיחות על השוויגער (חמות ביידיש) - גם חילונים עשויים להצטרף למקהלת הצחקוקים.
סטנד אפ בעזרת ה'
הרב יוסף משה כהנא הוא חסיד בעלז המתגורר בירושלים ונחשב לאחד מבכירי "המשמחים" החסידיים. כהנא, יליד קנדה, נמצא בעסקי הבדיחות היהודיות כבר מגיל 19. בשעות היום הוא מתפקד כמפיק מוזיקלי של ניגוני "טיש" חסידיים, ובלילה מככב בחתונות המגזר, על תקן "סטנדאפיסט הבית" של חתנים וכלות רבים. לדבריו, בשנים האחרונות יש ביקוש הולך וגובר לחוויית בידור חסידי גם מצד קהל שאינו חרדי.
בניגוד לדימוי הרווח של בדרנים כספקי שעשועים להמונים, ליהדות, לדברי כהנא, גישה אחרת לנושא: "יש מצווה לשמח חתן וכלה. לפי דעות מסוימות זו אפילו מצווה דאורייתא. זוג צעיר בונה בית בישראל, ואנחנו רוצים שיתחיל את דרכו המשותפת עם חיוך על הפנים".
במהלך החתונה החתן והכלה נמצאים רוב הזמן בנפרד. הוא בצד הגברים והיא בצד הנשים. אך לקראת סיום האירוע נהוג בחצרות החסידיות להושיב את הכלה ליד בעלה הטרי וסביבם בני המשפחה הקרובה. במהלך פרק הזמן הזה שנקרא "מצווה טאנץ" (ריקוד מצווה), רוקד הזוג הצעיר יחד, וכן קרובי המשפחה רוקדים איתם. בכל פעם מוזמן מישהו אחר מהקרובים או הרבנים והאדמו"רים שמשתתפים באירוע לרקוד עם החתן או עם הכלה". למען הסר ספק, רק החתן ואבי הכלה רוקדים איתה יד ביד. השאר מפזזים עם אבנט משי, כשהיא מחזיקה מהצד אחד והמוזמן התורן מהצד השני. תפקידו של "המשמח", בין היתר, הוא להזמין את הרוקדים, ולטבל זאת בבדיחות ומערכונים.
בין ליצנות לבדחנות
אז על מה צוחקים בחתונה חסידית? כהנא מסביר: "באירוע של חסידות הונגרית צוחקים על ההונגרים, בחתונה של חסידות מפולניה צוחקים על הפולנים. אבל אף פעם לא צוחקים על אנשים באופן ספיצפי".
"הונגרי", ממהר כהנא להשחיל בדיחה, "תמיד צוחק שלוש פעמים. בפעם הראשונה כשהבדיחה מסתיימת והוא רואה שכולם צוחקים. בפעם השנייה כשהוא מבין אותה. ובפעם השלישית כשהוא נזכר איך הוא לא הבין אותה בפעם הראשונה".
הרב כהנא עם האדמו"ר מבעלז
גם סיפורי "החמות מהגיהנום" של פעם זוכים לעדנה הומוריסטית בבדיחותיו של כהנא: "חתן אחד קנה לחמותו טישו. 'מה זה?' הגיבה בפליאה. 'זה מתנה צנועה ממני אלייך', נענה החתן, 'כדי שאת האף שלך תדחפי רק לשם". או לחילופין זו: "חתן איחל לחמותו ביום הולדתה 'עד 119 שנה'. לנוכחים התמהים הסביר ששנה אחת מותר גם לו לחיות".
כיהודי חרדי, מקפיד כהנא על הקו הברור שמבדיל לדבריו "שמחה יהודית" לבין ליצנות. "ליצים הם אלו שגורמים לצחוק באמצעות זלזול. הם פוגעים בערך מקודש או באדם מסוים, ומייצרים את ההומור באמצעות הפגיעה. בדחנות זו נטו שמחה, לא על חשבונו של אף אחד. בניגוד לליצים, שעליהם אומר הכתוב 'במושב ליצים לא ישב' (תהילים א, א), הגמרא מצרפת את הבדחנים לזוכים בחלק לעולם הבא על חלקם בגרימת שמחה לאנשים".
כהנא אומר כי הציבור החרדי לא חש בנוח לצחוק על חשבון מעשהו אחר. "מעבר לכך" הוא מוסיף, " אף מארח בחתונה לא רוצה שמישהו מהאורחים ייצא בהרגשה פגועה".
כשהאדמו"ר צוחק
אחד הדברים שמלחיץ כל בדחן בחתונה חסידית הוא אירוע שבו משתתף אדמו"ר. "אין מה לעשות", מודה כהנא, "גם אחרי 20 שנה בג'וב, כשיש אדמו"ר באולם מקשיב לבדיחות זה תמיד יותר מלחיץ. פחד קהל שתמיד קיים יכול להיות ממש משתק". אבל הבונוס מגיע כשהאדמו"ר צוחק - אז כולם צוחקים, ולא משנה מה הייתה הבדיחה וכמה חזק היה הפאנץ'-ליין.
כר נוסף ומשגשג לבדחנות חסידית היא מערכת היחסים הזוגית, או ה"שלום בית", כפי שמגדיר זאת כהנא. "מסופר על מדריך חתנים צעירים שנהג להציע לחתן טרי הסובל 'מקולות גבוהים' בבית, לצאת לטיול בכל פעם שהטונים עולים. אחרי 20 שנה הם נפגשים בחו"ל והמדריך שואל את המודרך לשעבר 'נו, איך השלום בית?' והאחרון עונה 'כבר 20 שנה שאני מטייל'.
"מדריך החתנים שינה את עמדתו, ומאז אמר לחתנים חדשים 'שבועיים אתם תתנו לה לדבר ואתם תקשיבו, ושבועיים אתם תדברו והיא תקשיב. הפעם הוא גם לא חיכה 20 שנה כדי לגלות מה עלה בגורל הניסוי ואחרי חודשיים הזמין את אחד החתנים להערכת מצב. 'נו איך הולך?' שאל בחיוך, והחתן ענה 'שבועיים אני דיברתי והיא שמעה, שבועיים היא דיברה ואני שמעתי, ושבועיים שנינו דיברנו - והשכנים שמעו".
