מנצח כל מחלה: מרק עוף ואורז

ערב אחד לפני מספר ימים חזרתי הביתה מלווה בשיעול קל. "אני חולה", הכרזתי חגיגית. "אוקיי", "בסדר", "לך תנוח" והתעלמות מוחלטת, היו התגובות, לפי הסדר, שהגיעו מכל הכיוונים. "לא, באמת", התעקשתי. "אני ממש חולה", אמרתי והוספתי הדגמה קלה של השיעול. "להזמין אמבולנס?", הגיעה תגובה מחדר אחד, "לא כדאי, אפשר ישר שח"ל", ענתה מהחדר השני זו שמתנדבת במד"א.

ומיד המשיכו: "אמא, לאבא יש בכלל ביטוח חיים?". כאן היה השלב הסופי בו הבנתי שהופכים אותי ואת מחלתי ללעג ולקלס והלכתי למיטה. ביום השני השיעול הקל התגבר והחל להיות מלווה בצמרמורות. הלכתי להתייעצות עם הרוקח בחנות הפארם. בין סירופ לכדורי מציצה, העמיסו עליי 400 שקלים של מבצעים. חזרתי הביתה מצומרר קלות אבל עם 8 חבילות גלילי נייר לניגוב ידיים, 18 קופסאות חטיפי אנרגיה ו-4 כירבוליות. "מבצעים", הסברתי לגברת. "אני מבינה", היא ענתה. בתוך שאני מתקלח ורץ למיטה, היא החלה בשרשרת טלפונים לילדים: "בואו מהר, אין לי כבר מקום לאחסן, אבא שוב נתקל במבצעים".

התיאבון לא חולה

כך עבר השבוע. צמרמורת, התייעצות נוספת עם הרוקח, מבצעים, טלפונים לילדים וחוזר חלילה. אף אחד לא דאג, פשוט כי לאבא עדיין היה תיאבון. יום אחד שווארמה בפיתה ב"דאבוש". היה טעים, אז מיד אחרי זה הזמנתי שווארמה בצלחת וגם בדקתי את הצ'יפס שהוא מוכר בשקל. האמת? עד כמה שיכולתי להרגיש, השווארמה הייתה פריכה וטעימה.

בדרך חזרה - התקפת שיעול. אז עצרתי ב"גופרה" והזמנתי אחת עם שוקולד, ברנדי ותותים. "אין קצפת?" שאלתי באכזבה. "מייד", ענתה המלצרית וחזרה עם קערה ועליה הר קצפת. הגברת הביטה בי ואמרה: "חולה, חולה, אבל אוכל כמו בריא".

בין לבין עוד הספקתי לאכול שתי ארוחות בוקר ב"יוליה", שהיו טובות כרגיל, וגם טעימות קטנות ב"לימונדה" ביד חרוצים: אחלה חומוס, אחלה חציל עם טחינה ואחלה גזוז אמיתי (גזוז זה טרנד מבורך לבני גילי). כאשר שאל אותי המלצר אם ארצה עוד משהו למנה עיקרית, השבתי לו: "לא, אני חולה, אבל אקח עוד חציל בטחינה". בתום השבוע נפל דבר בישראל. אבא איבד את התיאבון. נכון שכבר לפני זה החום עלה לגבהים של מחבת או ווק לפני ששמים עליו נתחים להקפצה, ונכון שהשיעול גבר ונכון שהתחלתי לתכנן את הסעודה האחרונה - כיצד ד' גומר את האוכל של כולם ומתלונן שאין מספיק וכיו"ב - אבל רק כשחזרתי בערב עם עיניים דומעות ואמרתי בקול חלוש: "אני לא רעב", עבר כל הבית למצב חירום.

פתאום דואגים לאבא. הקטנה הזעיקה את הגברת: "אמא, מהר, אני אפילו לא יודעת איך מוציאים כסף בכסמפוט לבד!" הגברת העמידה מייד סיר עם מרק עוף על הגז והתייעצה עם אמה על תרופות סבתא: "למרוח לו קוניאק על הראש?". בין שיעול לשיעול אמרתי: "על גופתי! הראשון שייגע ב'קורווזייה' שלי ינושל מהצוואה", ולא! איני מוכן גם למשוח את חזי בשמן זית וחומץ משל הייתי הכנה לרוטב לסלט ירוק.

(צילום: ירון ברנר)

למחרת כבר לא הייתה לי ברירה. הלכתי לראות את הרופאה אסתר, שאגב, היא היחידה שאני מוכן לתת לה להקשיב לריאותיי. "דלקת ריאות", היא פסקה בנזיפה, "למה הזנחת את עצמך?" עכשיו כשהייתה לי דיאגנוזה, נרגעתי, ולאט לאט חזר לי התאבון.

התקשרתי לגברת: "תגידי, הכנסת את העוף למרק בזמן שהמים היו קרים?", "כן", היא ענתה בסבלנות. "ושמת גם שני זרים של ירק, אחד בהתחלה ואחד לקראת הסוף?", "כן", היא ענתה בסבלנות. למה, זה לא טעים? שאלה. "אין לי מושג, אבל עכשיו, אחרי שאני יודע שהקפדת על הכללים, אני מתכוון לטעום".

גמעתי שתי קערות מרק, הורדתי את העוף מהעצמות כמו שאני אוהב, הוספתי לו מיונז, חרדל, מעט חזרת לבנה, בצל ירוק ומלפפון חמוץ, מרחתי שכבה נדיבה על פרוסת לחם שחור והלכתי לנוח מול המסך.

למחרת כבר הייתי חייב לבשל לעצמי, שכן כולם שמו לב שאני מתאושש. אז סיננתי את המרק שנשאר והכנתי מרק עוף עם אורז. קודם כל כי זה טעים, שנית כי הסבתות אומרות שזה טוב לעיכול, וחוץ מזה, אם לא יועיל - בטח לא יזיק.

מרק עוף עם אורז - תרופה לדלקת ריאות

המרכיבים: 

4 כרעי עוף מחולקות (רצוי עוף טרי ואם אפשר לא מומלח)

2 בצלים שלמים קלופים

4 שיני שום קלופות שלמות

2 גזרים קלופים חתוכים לשניים

1 שורש סלרי בינוני מקולף וחתוך ל-4

1 שורש פטרוזיליה מקולף וחתוך ל-2

1/2 כוס אורז (אם רוצים סמיך יותר אפשר אפילו כוס)

3 חלמונים

3 כפות מיץ לימון

מלח ופלפל שחור (הפלפל השחור הוא חובה במתכון הזה. המרק צריך להיות טיפה פיקנטי)

אופן ההכנה:

1. יוצקים את המרק לסיר כבד, מוסיפים את העוף ואת כל הירקות ומביאים לרתיחה. כשהמרק רותח מוסיפים את האורז ומבשלים כשעה.
2. בינתיים, טורפים בעזרת מזלג את החלמונים עם מיץ הלימון, מלח ופלפל. מוסיפים למרק ומביאים לרתיחה שנית, תוך בחישה בלתי פוסקת. מורידים מהאש.
3. בשלב הזה ניתן לקשט בפטרוזיליה קצוצה, עלי סלרי ואפילו לטפטף מעט לימון נוסף. אני באופן מסורתי לכל מרק כמעט מוסיף בצלחת טיפה אחד או שתיים של שמן שומשום, ואם לא הייתי חולה, הייתי מוסיף גם פלפלון אחד חריף.