המרגלת מהצבא האדום: הפעולה בדובאי הצליחה
מאות נשים שלחמו בנאצים התכנסו באירוע מיוחד. בין שירי המלחמה והזיכרונות המרגשים, עלו גם חששות. "כשאני רואה את איומיו של נשיא איראן בטלוויזיה אני בוכה", אמרה מי שהייתה טייסת קרב. ומרגלת לשעבר תרמה תובנות עדכניות
אווירת קרב בראשון לציון: כשהן מעוטרות במדליות ולצלילי שירי מלחמה רוסיים, הגיעו היום היום (ה') כשלוש מאות מרגלות, טייסות ואחרות שגילן הממוצע נע סביב 85, לכנס הרביעי ללוחמות בנאצים במלחמת העולם השנייה. את הכנס ייזמו משרד הקליטה ועיריית ראשון לציון. המשתתפות, שלמרות גילן המתקדם היו נמרצות מתמיד, התקשו להסתיר את ההתרגשות הרבה מהמפגש עם אחיותן לנשק, ששרו והעלו יחד זיכרונות.
כ-30 אלף יהודיות התגייסו באותה התקופה לצבא האדום, ו-4,000 מהן חיות כיום בישראל. אבל גם אחרי כל השנים שעברו מאז אותה המלחמה, מביעות חלקן חשש מהמצב הנוכחי בישראל - הן הביטחוני והן החברתי.
השרה והלוחמות בכנס (צילום: יצחק אלהרר, סקופ 80)
סמלת גלינה רודניק, היום בת 90, התגייסה לחיל האוויר הסובייטי עם פרוץ המלחמה - שם הייתה טייסת קרב כמעט עד להכרעתה של גרמניה הנאצית. באחד הקרבות נפצעה קשה ונאלצה להפסיק את הפעילות המבצעית. באותה מלחמה נהרגו הוריה והיא נותרה לבדה, אך האסונות לא פסחו גם עליה. היא החלימה מהפציעה והקימה משפחה, אך בתה הבכורה נפטרה.
מאז ועד לעלייתה לארץ, לפני שש שנים, חיה עם שני ילדיה בעיר הולדתה - סנט פטרבורג. למרות גילה, עוסקת גלינה בשלל פעילויות והיא אף חברה בארגון הווטרנים, מעודכנת באקטואליה וגולשת באינטרנט. אבל למרות כל מה שעברה וזיכרונותיה הרבים מאותה תקופה, היא מתקשה להפגין איפוק לנוכח האיומים מכיוון איראן.
"הייתי ביפן וראיתי מה פצצת האטום עשתה לאנשים, שחלקם חולים שם עד היום בגלל זה. זה מפחיד אותי מאוד. כשאני רואה את איומיו של מנהיג איראן בטלוויזיה, אני מתחילה לבכות. אני יודעת מה זה חיל אוויר ומה הוא כוחו, אבל חוששת שלא יהיה לנו מספיק כוח לגבור עליהם. גם יפן לא הצליחה להינצל מהפצצה האטומית, כמו שהאמריקנים לא מנעו את הפיגוע בתאומים", סיפרה בכאב.
"הילדים בישראל לא יודעים כלום על המלחמה"
בין יתר עיסוקיה, נוהגת רודניק להופיע לפני תלמידי בתי הספר כדי לספר להם את שעברה. "אני המומה מרמת החינוך בישראל. זה פשוט נורא שהילדים לא יודעים כמעט כלום אותה מלחמה, גם לא על המצור הגדול על לנינגראד שנמשך 29 חודשים וגרם למותם של כמעט מיליון איש".
אבל מלבד האיום הביטחוני מחוץ, הביעה גלינה חשש גם מהאלימות הגואה בחברה הישראלית עצמה. "אני אוהבת את ישראל אבל לא מצליחה להבין איך במדינה כל כך קטנה לא מצליחים להשליט סדר. האלימות משתוללת ברחובות, ילדים רוצחים ילדים".
ד"ר רשל שולובה, כיום בת 87, ניסתה להתגייס לצבא האדום עם פרוץ המלחמה, אך נדחתה עקב כך שהייתה אז רק בת 17. בעקבות זאת, היא זייפה מסמכים ו"גדלה" בשנתיים - וכך הצליחה לבסוף לשמש מרגלת שפעלה בלב השטח הנאצי.
היא דוברת חמש שפות ושליטתה בגרמנית מושלמת. בית היתר, תרגמה מסמכים, האזינה וחקרה חיילים גרמנים שבויים, אך חוויותיה החזקות ביותר נרשמו בפעילותה בלב עורף האויב. "היינו צריכים להשיג מסמכים באוסטריה שהייתה אז תחת כיבוש הנאצי. טסנו עם אווירון וזרקו אותי עם עוד צוות קרוב לווינה. היינו שם כמה ימים, נפגשתי עם מרגלים אחרים והשגנו את המסמכים".
"אוהבת את המחסלים מדובאי"
מאז תום הקרבות, פשטה שולובה את המדים וברבות השנים הפכה לזמרת אופרה מקצועית. גם היום היא ממשיכה ללמד באקדמיה למוזיקה, ורבים מבין תלמידיה הם סולנים בישראל ובעולם.
למרות זאת ובזכות עברה כמרגלת, קשה היה שלא לשאול לדעתה על הסיקור התקשורתי של החיסול בדובאי."קשה לי לשפוט ולומר האם המבצע הצליח או נכשל, כי אין לי הרבה ידע בריגול העכשווי. למרות כל השגיאות, אני מחזקת את ידם של מי שביצעו את הפעולה ואוהבת אותם. אני חושבת שהם הצליחו, אבל בכל זאת, על עבודות מרגלים לא צריך לדבר יותר מידי. כמה שאנחנו מדינה דמוקרטית, גם לזה צריך לשים גבולות".
באירוע השתתפה גם השרה לקליטת העלייה, סופה לנדבר, שחלקה כבוד רב למשתתפות הכנס. "לכולנו כעם וכמדינה יש חוב מוסרי ענק כלפי האנשים אשר בדמם ובסבלם השיגו את הניצחון על המפלצת הנאצית, ובכך הצילו את העם היהודי מהשמדה טוטאלית. אי אפשר להמעיט בתרומתן של אותן נשים לניצחון הגדול. על כך מעידות המדליות ועיטורי הכבוד".
לפנייה לכתב/ת 
