האם ליהודים ולנשים גורל דומה?
"תארו לעצמכם את מרדכי שולח איגרת לכל נשות הממלכה ומזמין אותן למרוד עם היהודים בפטריארכיה השלטת". רוחמה וייס מזדהה עם ושתי וממתינה למגילת החסד – רות
שני סיפורים של מרד
שני סיפורים של מרד מניעים את עלילת מגילת אסתר. הסירוב הפותח את המגילה שייך לושתי: (א, יב): "וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּיַד הַסָּרִיסִים", הסירוב השני הוא של מרדכי (אסתר ג, ב): "וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה." גם תוצאות המרד דומות, שניהם מערערים את השלטונות ושניהם גוררים תגובה גזענית קשה.
ושתי סירבה לצו המלך להראות את יפיה בפני העמים והשרים. הסירוב עורר פחד מתגובת שרשרת בדמות מרד כלל נשי, והפחד הוביל לחקיקה גזענית (אסתר פרק א יח-כב):
"כִּי יֵצֵא דְבַר הַמַּלְכָּה עַל כָּל הַנָּשִׁים לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן בְּאָמְרָם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לְפָנָיו וְלֹא בָאָה: וְהַיּוֹם הַזֶּה תֹּאמַרְנָה שָׂרוֹת פָּרַס וּמָדַי אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת דְּבַר הַמַּלְכָּה לְכֹל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ וּכְדַי בִּזָּיוֹן וָקָצֶף: אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יֵצֵא דְבַר מַלְכוּת מִלְּפָנָיו וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס וּמָדַי וְלֹא יַעֲבוֹר אֲשֶׁר לֹא תָבוֹא וַשְׁתִּי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה: וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְּכָל מַלְכוּתוֹ כִּי רַבָּה הִיא וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן... לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ".
ובדמיון מרשים – סיפורו של מרדכי (אסתר פרק ג, ב-ו):
"וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה: וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְמָרְדֳּכָי מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ: וַיְהִי באמרם כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי: וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה: וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי"
הזנב של ושתי והקעקוע של המן
בשני המקרים נמנע המספר מלציין את סיבות המרד וחז"ל כדרכם קופצים בשמחה לבריכה הפרשנית ומשלימים את התמונה. ושתי, אומרים לנו חז"ל, לא מרדה במלך מסיבות עקרוניות שהרי: "שניהם (ושתי ואחשורוש) לדבר עבירה התכוונו" ואם כן מדוע לא הגיעה המלכה למשתה ברגע השיא? (בבלי מגילה יב, ב): "אמר רבי יוסי בר חנינא: מלמד שפרחה בה צרעת ... בא גבריאל ועשה לה זנב". הדרשן מניח שלא רק שוושתי לא התנגדה לבוא למשתה של המלך אלא שהיא הסכימה לבוא אליו עירומה, כשכתר מלכות בלבד מעטר את גופה. אלא שאצבע אלהים (או לכל הפחות גבריאל המלאך) התערבה בהתרחשות, הובילה לפיטוריה המיידיים של ושתי והאיצה את האגדה לעבר המלכתה של אסתר ונצחון היהודים על אויבייהם.
למרבה ההפתעה, סרבנותו של מרדכי להשתחוות להמן אינה, לדידם של חז"ל, תגובה סבירה והם נדרשים להוספת אלמנט מחוץ לסיפור על מנת שתגובתו תראה מידתית (אסתר רבה, ו ): "כי קנתרן היה (מרדכי) ועובר על גזירת המלך?! אלא כשצוה אחשורוש להשתחוות להמן חקק עבודת כוכבים על לבו ונתכוון כדי שישתחוו לעבודת כוכבים". אין הצדקה לסרבנותו של מרדכי להשתחוות להמן, קובעים חז"ל. הסרבנות כשלעצמה היא קנטרנות ועל כן הם נדרשים להסביר כי המן חקק על לוח לבו סמל של עבודת כוכבים וביקש בדרך זו להעביר את היהודים על דתם.
מרדכי האידאולוג וושתי הקטנונית?
אמנם המספר לא מסביר מה גרם לסרבנותם של שני גיבורי המגילה אך נראה שניתן ללמוד מאופייה של התגובה על מהותו של המרד (לפחות מנקודת המבט של השליטים) התגובה האנטי נשית שעורר מרדה של ושתי מעלה מחשבות שמא לא שיקולים של צרעת, זנב או חצ'קון הניעו את וושתי, אלא שיקולים מהותיים שיסודם במאבק בין המינים. מדוע בוחרים חז"ל להעמיד את מריה של ושתי באור גנדרני וקטנוני בעודם מאדירים את מאבקו של מרדכי ומבקשים לשכנע את השומעים כי לא מאבק אגו לפנינו אלא מאבק על קידוש השם? אולי בגלל שפשט הפסוקים מלמד בדיוק ההיפך? ואולי גם כיוון שההשוואה האפשרית בין ושתי למרדכי הבהילה אותם.
האם לנשים וליהודים גורל דומה?
קשרי הדמיון שיצרו בתודעתם אנטישמיים וציוניים כאחד, בין דמות היהודי הגלותי לדמות האשה, כישויות ששתיהן רופסות ולא שולטות במציאות החיים, ידועים (מוזמנים לעיין למשל בספרו של ע. רולניק "עושי הנפשות" ובמבט לעבר הרחוק יותר בספרו של ד. בויארין: "הבשר שברוח"). מדוייק יותר לומר כי הדמיון לא נמצא בנקודת מפגש בין הגבר היהודי לאשה, אלא בזיהוי של הגבר היהודי עם מה שזוהה כאשה, ישות שהיא פחות מגבר (בדיוק כמו איבר המין הנימול של היהודי). האנטישמי ביקש להכחיד, בפנטזיה או במעשה, את היהודי. הציוני ביקש להפוך את אופיו של היהודי הגלותי ולעשותו לגברי יותר, אלה גם אלה מספרים לנו על קרבת הגורל האומללה בין היהודי הגלותי לאשה. קרבה שהייתה יכולה ליצור ברית.
במגילה הברית הזו לא מתרחשת
במגילה אמנם נכרתת ברית בין מרדכי היהודי לאשה, אך ברית זו נכרתת דווקא עם אסתר, האשה שלא מרדה בחברה הפרטריארכלית.
אסתר נצחה את המן תוך שהיא משתמשת בכלי הנשק הנשיים בהם ציידה אותה החברה הגברית (חן, צניעות, התחנחנות ויצירת תחרות בין גברים). אסתר שמרה לכאורה לפחות על כלי המשחק המקובלים, ואפילו את הנצחון שהשיגה בתבונה רבה, בהסתכנות ובמניפולציות אין סוף, היא מגישה לגבר הממונה עליה, זה שחולל את המהומה וסיכן את חייה ואת חיי העם:
(ח, א-ב) "בַּיּוֹם הַהוּא נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֶת בֵּית הָמָן צֹרֵר היהודיים הַיְּהוּדִים וּמָרְדֳּכַי בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי הִגִּידָה אֶסְתֵּר מַה הוּא לָהּ: וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדֳּכָי וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדֳּכַי עַל בֵּית הָמָן: (י, ג) כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ"
ברית עם ושתי המורדת? ברית בין מורדים ומוקעים? במגילה שלנו נראה שהמנהיג היהודי כל כך עסוק בלנצח את הגוים ולהתחבב עליהם (באותו זמן ממש), שאין לו כל יכולת לראות מי מאחוריו ומי מצדדיו.
זה היה יכול להיות מדליק
היום פורים ולכן מותר לנו לדמיין; תארו לעצמכם את מרדכי היהודי שולח אגרת לושתי ולכל נשות הממלכה ומזמין אותן למרוד עם היהודים בפטריארכיה השלטת: "כולנו נמרוד, כולנו ננצח וכולנו נתחלק בעוגה ואולי אפילו נייצר שיטה שלטונית חדשה, פחות נצלנית ותאוותנית. יחד אנחנו הרוב המכריע וייתכן אפילו שננצח בלי לשפוך דם...".
זה היה יכול לעבוד להם אבל נראה שמדוכאים ומדוכאות לא תמיד כורתים ביניהם בריתות. בשביל בריתות בין חוליות מוחלשות בחברה, ואפילו בין הממסד הגברי לנשים מוחלשות במיוחד, נצטרך להמתין למגילת החסד – מגילת רות.
המלצה ותודה
התייחסות להשוואה בין המרד של מרדכי למרד של ושתי מצאתי בספרו המעניין ומעורר המחשבה של ד"ר גדעון עפרת: "הברית והמילה של ז'אק דרידה". קנו לכם משלוח מנות למדני.
ובבית המדרש של הטוקבקים
'בנצי' (228), 'מיכל פוסט אורתודוכסיה' ואנוכי רקחנו עסקאות ובעיקר מחשבות על האפשרות 'לחזור הביתה'. בנצי, לצערי אני מסכימה כמעט עם כל מילה של מיכל, הבית האורתודוכסי הוא כבר זמן רב לא בית עבורי. כמוה גם אני מעריכה את מאמציך לאוורר את השורות ולרענן את האורתודוכסיה, אך עבורי זה מעט מדי ומאוחר מדי. נקעה נפשי ב'לאט לאט' שאיני יודעת לשם מה הוא. בכל השנה (וגם בפורים) אני רואה את עצמי בעיקר ממשיכת דרכה הישירה, גם אם לא ממש משתלמת, של ושתי.
שבת שלום
