מדוע כשל צה"ל במלחמות האחרונות?
מאז מלחמת לבנון השנייה חוזר צה"ל לאחור ומתכונן למלחמות העבר שכנראה לא יחזרו. היה זה הצבא, ולא דן חלוץ שכשל ברוב המלחמות ב-20 השנים האחרונות
תא"ל בדימוס דב תמרי, קצין בעל עבר צבאי מפואר כמפקד סיירת מטכ"ל, קצין מטה בכיר במלחמת יום כיפור ומפקד פו"מ, כתב ביקורת נוקבת על הספר "בגובה העיניים" של רא"ל (מיל') דן חלוץ, שעוסק בין היתר בניהול מלחמת לבנון השנייה בה כיהן חלוץ כרמטכ"ל.
הספר פותח צוהר נוסף להבנת המלחמה. עם זאת, הנחת היסוד בביקורתו של תמרי היא כי תהליך אינטלקטואלי חשוב מהתוצאה בהפעלת הכוח. הלוואי וכך היה הדבר, אך הצבא אינו אוניברסיטה ומבחנו העליון הוא מבחן המעשה ותוצאותיו.
האמת היא לדעתי כי במחצית שנת 2006 עמד צה"ל באמצע תהליך מהפכני בתפיסת הפעלת הכוח ובניין הכוח, באסטרטגיה שלו ובהתאמתו למרכזי הכובד של מלחמות בהווה ובעתיד, קרי: מאבק בטרור והתמודדות עם מדינות מצוידות במערכי טילים מאסיביים כמו איראן וסוריה.
נדבכים מרכזיים בתפיסה זו היו פיתוח מערכות הגנה נגד טילים מכל הסוגים, בניין כוח התקפי שמתבסס על מודיעין טכנולוגי עדכני, חיזוק הכוחות המיוחדים והפיכתם לכוח מרכזי בזרוע היבשה, הפיכת זרוע האוויר לדומיננטית במענה לאתגרים הביטחוניים העומדים בפנינו ועיצוב מחדש של זרוע היבשה.
הגישה החדשה מצאה את ביטויה בשבוע הראשון של המלחמה שהיה סיפור של הצלחה. לאחר מכן כשהוכנסו כוחות יבשה לקרב, החלה הידרדרות שנמשכה עד ליום האחרון.
לאחר השבוע הראשון בו הופעל חיל האוויר בהצלחה מרובה, שתי הזרועות העיקריות של צה"ל – זרוע היבשה וזרוע האוויר – לא עמדו במבחן, לא מצאו מענה ולא השיגו תוצאות משביעות רצון, כתוצאה מהשינויים השגויים בהפעלתן.
הטיעון שהשקט בצפון מצביע על ניצחון צבאי אינו תקף. השקט מוכתב בעיקר על ידי שיקולים מדיניים, דיפלומטיים, רצון חיזבאללה להשתלט על לבנון, מתינות סורית וכן הלאה, ולא רק שיקולים צבאיים.
מאז מלחמת לבנון השנייה חוזר צה"ל לאחור ומתכונן למלחמות העבר שכנראה לא תחזורנה. מה לעשות, צבא היבשה איבד את הדומיננטיות שלו לפני עשרות שנים במבנה הנוכחי שלו, אך עינינו טחו מראות זאת. כאשר דיבר סדאם חוסיין לפני כמעט 20 שנה על "אם כל המלחמות" על אדמת עיראק, צחקנו לו והמשכנו להתכונן בדיוק לאותה מלחמה.
בקטע בולט צודק דב תמרי. שנים רבות כושל צה"ל במבחנים הצבאיים ואינו מגיע להישגים של 20 שנותיו הראשונות. מוטב שנשים לב לכך. האם המטה הכללי הקיים מסוגל לאמץ את התפיסה שעיצב הרמטכ"ל הקודם, שנמנעת מהפעלה מאסיבית של כוחות שריון וחי"ר ושמה דגש על שילוב כוחות אוויר, כוחות מיוחדים ומודיעין בזמן אמת? האם המטכ"ל הנוכחי מסוגל להתכונן כראוי לאתגרי העתיד? מסופקני.
שמואל גורדון, ד"ר למחקרים אסטרטגיים ויחסים בין-לאומיים. אל"מ (לשעבר) בחיל-האוויר
לפנייה לכתב/ת 
