ויהי בימי המלך ציון ברוך

א וַיְהִי בִּימֵי ציון ברוך, הַמֹּלֵךְ מֵהֹבורר וְעַד-הכּל דבשׁ- ב בַּיָּמִים, הָהֵם--כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ ציון, עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, אֲשֶׁר, בּתל אביב הַבִּיצה. ג בִּשְׁנַת אלפיים ועשר, לְמָלְכוֹ, עָשָׂה מִשְׁתֶּה, לְכָל-חבריו וניצביו: ד בְּהַרְאֹתוֹ, אֶת-עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, ואת גודלו ואורכו. ה וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה, עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל-הָעָם הַנִּמְצְאִים בּתל אביב הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד-קָטָן מִשְׁתֶּה-שִׁבְעַת יָמִים וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב: בַּחֲצַר הקנטינה.

מִשְׁתֶּה-שִׁבְעַת יָמִים וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב (צילום: יוני טובלי)

ו גַּם יעל פוליאקוב הַמַּלְכָּה, עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים—בבית הבראסרי הסמוך, לַבית המֶּלֶךְ ציון. ז בַּיּוֹם, הַשְּׁבִיעִי, כְּטוֹב לֵב-הַמֶּלֶךְ, בַּיָּיִן--אָמַר לשלום ואסי, הַמְשָׁרְתִים אֶת-פְּנֵי הַמֶּלֶךְ. ח לְהָבִיא אֶת-פוליאקוב המלכה, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ--כדי: לְהַרְאוֹת לכולם אֶת-יָפְיָהּ, וכמה המלך שולט בבחורות הביצה. ט וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה יעל, לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ,וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד, וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בו ויאמר עוד אראה לה שיש עוד אלף כמוה.

עוד אראה לה שיש עוד אלף כמוה (צילום: יוני טובלי)

אִישׁה יְהוּדִיה, הָיָתה בעולם האופנה; וּשְׁמה ציפורה לוין, בֶּת פנינה ואשת רפאל-שלו חוות סוסים. וַתהִי סוכנת בתה, הִיא בר אשת ליאו.; וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר, וְטוֹבַת מַרְאֶה. יא ויְהִי, בְּהִשָּׁמַע דְּבַר-הַמֶּלֶךְ, וּבְהִקָּבֵץ נְעָרוֹת וונאבי רַבּוֹת אֶל-הקנטינה; וַתִּלָּקַח בר אֶל-בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו, וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו, ו לֹא-הִגִּידָה בר, כי לא עשתה צבא: כִּי אמה צִוָּתה עָלֶיהָ, אֲשֶׁר לֹא-תַגִּיד. 

בַּיָּמִים הָהֵם, וּציפורה יוֹשֵׁבת בְּשַׁעַר-הַמֶּלֶךְ; קָצַף חמת אסתי גיזנבורג ואור גרוסמן שְׁתי-סָרִיסֵות הַמֶּלֶךְ, מתפקיד ִשֹּׁומְרֵות הַסַּף, וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד, בַּמֶּלֶךְ ציון. יב וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְציפורה, וַתגֵּיד לְבר הַמַּלְכָּה; וַתֹּאמֶר בר לַמֶּלֶךְ, בְּשֵׁם אמה. יג וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא, וַיִּתָּלוּ שְׁתיהן עַל-עֵץ; וַיִּכָּתֵב, בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

וַיֵּצֵא תורג'מן בַּיּוֹם הַהוּא, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב; וְכִרְאוֹת איתי אֶת-ציפורה בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, וְלֹא-קָמה וְלֹא-זָעה מִמֶּנּוּ--וַיִּמָּלֵא עליה חֵמָה. טו וַתֹּאמֶר לוֹ אחת מחברותיו אותן הוא מחליף על בסיס יומי, יַעֲשׂוּ-עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה, וְתתְלוּ אֶת-ציפורה עָלָיו. וַיִּיטַב הַדָּבָר לִפְנֵי תורג'מן, וַיַּעַשׂ הָעֵץ.

מַהֵר קַח אֶת-הַלְּבוּשׁ וְאֶת-הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ (צילום: יוני טובלי)

טז בַּלַּיְלָה הַהוּא, נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ; וַיֹּאמֶר, לְהָבִיא אֶת-הפנקס השחור שלו וַיִּמָּצֵא כָתוּב, אֲשֶׁר הִגִּידה ציפורה עַל- שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד, בַּמֶּלֶךְ כי קנאו בבר. יז וַיֹּאמֶר ציוןְ--מַה-נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדוּלָּה לְציפורה עַל-זֶה;

וַיֹּאמֶר תורג'מן, אֶל-הַמֶּלֶךְ: אִישׁה, אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרה. יָבִיאוהּ לְבוּשׁה לואי ויטון וְסוּס, מחוותו של רפי; וְהִרְכִּיבֻוה עַל-הַסּוּס, בִּרְחוֹב הָעִיר, וְקָרְאוּ לְפָנָיה, כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁה אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרה. יח וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְתורג'מן, מַהֵר קַח אֶת-הַלְּבוּשׁ וְאֶת-הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וַעֲשֵׂה-כֵן לציפורה היהודית, הַיּוֹשֵׁבת בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ.

יט וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ , לִשְׁתּוֹת עִם-בר הַמַּלְכָּה במועדון התל אביבי הכי חם. וַיֹּאמֶר לה המלך מה-שְּׁאֵלָתֵךְ בר הַמַּלְכָּה, וְתִנָּתֵן לָךְ; ותאמר בר בלה, בלה, בלה, בלה ולא שם לב המלך למה דיברה, כי מהממת היא.

ולא שם לב המלך למה דיברה, כי מהממת היא (צילום: יוני טובלי)

כג וּציפורה יָצָאה מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת כי שוב השיגה את מבוקשה. וְהָעִיר תל אביב, צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה. כי אף אחד לא מתעסק עם ציפורה.

*הבהרה: אין קשר בין הדמויות למציאות, וכל הדברים הכתובים לעיל מקורם בפרי דמיונו החולני של המדור. חג שמח!