פורים כל השנה: סוד התחפושות של החרקים
כדי לשרוד בטבע צריך לא רק חושים ואינסטינקטים חדים, אלא גם מראה מיוחד במינו. מי מתחזה לדבורת דבש? איזה עכביש מתמזג עם פרחי הבר לתכנון מארבים קטלניים והאם הפרפרים עובדים על כולם בעיניים? צלם הטבע אלון קירה חושף סודות גדולים מעולמם של החרקים הקטנים
מי אמר שפורים חוגגים רק פעם בשנה? כידוע, בעולם החי, כל התחפשות, הידמות והסוואה משמשות לא רק לשם שעשוע או ענייני מסורת. מדובר כאן בעסק רציני ביותר שמשמעותו חיים ומוות.
יכולת ההסוואה המרשימה של מיני תמנונים שונים או יכולותיה של הזיקית להחליף צבעים הן בין המוכרות בקרב בעלי החיים, אולם מבט מעמיק לעולמם של החרקים ופרוקי הרגליים, מגלה שתכונות אלו נפוצות מאוד בקרב מינים רבים. ההתחפשות למין אחר עשויה לשמש כצבעי אזהרה נגד אויבים טבעיים ומצד שני, גם כדי להתקרב לטרף פוטנציאלי.
פיצול אישיות ססגוני - זו דבורה או זבוב?
יש תחפושות טבעיות שמיועדות בעיקר לצרכי הגנה. חרקים רבים מדמים עצמם לעלים, גבעולים או ענפים. אך גם כאן, מירב המקוריות מתגלה אצל זבובי הרחף – Syrphidae. לזבובים אלו אין אמצעי הגנה, פרט לתחפושת שעל גופם. במהלך האבולוציה הזבובית, אימצו הזבובים הללו מראה המזכיר את המראה של דבורים וצרעות. גופם צבוע בצבעי צהוב או כתום עזים ולרוחבו פסים כהים. צבעים אלה משמשים בטבע כצבעי אזהרה.
במבט מרחוק ניתן לחשוב כי אכן מדובר בדבורה או בצרעה, אך במבט קרוב יותר ניראים בבירור מבנה הכנפיים, העיניים והמחושים האופייניים לזבובים. במקרה זה, נועדה התחפושת להפחיד אויבים אפשרים ולגרום להם לחשוב כי לפניהם עומד חרק ארסי ולא זבוב פרחים צמחוני וחסר ישע.
מי אמר שזה רע להיות דומה לטרף שלך?
מינים של טרפנים (זבובים טורפים) מסוג Dioctria ומסוג Saropogon, המצויים בארץ, ניזונים מצרעות ודבורים. גופם צבוע בצבעי צהוב ואדום, המעניק להם דמיון לטרף. בכך הם יכולים להתקרב לקורבן המסכן מבלי שזה יחוש בסכנה המתקרבת.
בארץ מצויים מספר טרפנים חקיינים נוספים כגון: הטרפן הדבורני – חקיין דבורים מצויין ושני מיני הסוג Laphria חקיינים מרשימים של הצרעה המזרחית בצבע ובגודל.
עכביש פלאים - מתמזג עם כל פרח בר
סוג אחר של תחפושת או הסוואה אפשר למצוא אצל היפרוחית הבהירה. היפרוחית, עכביש קטנטן, פרוק רגליים ממשפחת הסרטננים, מתגורר בדרך כלל על פרחי בר. צבע גופו מותאם באופן מדויק ביותר לצבעי עלי הכותרת של הפרח עליו הוא שוהה.
באופן מוחלט לעלי הכותרת של הפרח עליו היא אורבת לטרף
עכביש זה יכול לשנות את צבע גופו ללבן, צהוב או סגלגל, כאמור, בהתאם לצבע הפרח עליו הוא נמצא. אם ניקח יפרוחית בצבע לבן ונניח אותו על פרח צהוב, תוך מספר ימים הוא יחליף את צבע גופו לצהוב. הוא ניזון בתחילה מעלי הכותרת של הפרח וסופג את הפיגמנטים של צבע העלים לגופו. בכך הוא מקבל בדיוק את אותו הצבע של עלי הפרח.
מזונו העיקרי מורכב מדבורים וזבובים ועכביש היפרוחית אורב לטרפו בסבלנות בין עלי הכותרת, סמוך לאבקני הפרח או מתחת לעלי הכותרת. כשמגיע לפרח חרק ללקט צוף או אבקה, הוא מסתער עליו במהירות הבזק. גם במקרה זה, לחרק המסכן אין כמעט סיכוי.
כלל לא מבחין בה. הוא אפילו מניח את אחת מרגליו על גופה.
היפרוחית מניפה את רגליה הקדמיות רגע לפני ההתקפה הקטלנית
ענף של הסוואה - סוסת השד המצויה
חרק מוזר, בעל חזות מפחידה משהו הוא סוסת השד המצויה. סוסת השד המצויה שייכת למשפחת הגמ"שים (גמלי שלמה). גופה הדק והמחוספס בעל דמיון רב לענפים והגבעולים עליהם היא חיה. לנימפות (פרטים צעירים) של סוסת השד תחפושת משתנה בהתאם לעונות השנה.
בסוף הקיץ ובחורף כשלצמחייה היבשה צבעים חומים או אפורים, הם עוטים גוונים הדומים לסביבת מחייתם עד כדי כך שכמעט בלתי אפשרי להבחין בהם.
גם באביב, כשצבעי הצמחייה משתנים לירוק רענן, משילה נימפת סוסת השד את עורה ולובשת גווני ירוק וצהוב שמאפשרים לה להשתלב באופן מלא בסביבה.
סוסת השד, כמו כל גמלי השלמה, הם חרקים טורפים. הם מצליחים להטעות את טרפם בכך שהם משתלבים היטב בסביבה וכך גם להיעלם מעיני אויביהם הטבעיים – ציפורים וזוחלים שונים.
סוסת השד. דימיון מושלם לענף או לגבעול יבש
עיניים להם ולא יראו? הפרפרים משיבים מלחמה
פרפרים נתפסים (שלא בצדק) כיצורים עדינים וחסרי אמצעי הגנה. אך אצל הפרפרים אומנות ההטעיה וההתחפשות עשויה להגיע לרמות מתוחכמות ביותר. אצל רבים מהכחלילים משורטטים מעין עיניים "מזוייפות" בשולי כנפיהם, בחלק האחורי התחתון של הכנף. אך הם לא מסתפקים בהטעיה זו בלבד, אלא גם ניחנו בזנב מוזר המורכב משני זיפים המזדקר מאחוריהם.
כחליל קצר זנב. מטרת העיניים והמחושים ה"מצויירים" היא לגרום לאויב
הפוטנציאלי לחשוב שמדובר בראש הפרפר ולא בשולי הכנפיים
כחליל הבלקן. ה"עיניים והמחושים" המזוייפים בחלקן האחורי של הכנפיים
העיניים והזנב מצליחים לדמות בצורה ברורה ביותר צמד עיניים ומחושים, כך שהפרפר יוכל להטעות את אויביו הטבעיים ולגרום להם להאמין שהם תוקפים את ראשו של הפרפר, בעוד שבפועל הם תוקפים את זנבו. פרפר שהותקף וזנבו נקצץ יוכל לברוח ולהמשיך לתפקד כרגיל. לא פעם נתקלים בפרפרים קצוצי זנב שכאלה, שהצליחו להימלט מתקיפה, אך נשארו בחיים.
לפנייה לכתב/ת 
