צבא הגנה לתחנת הרדיו

השידור הציבורי נמצא בימים אלה בשיאו של משבר עמוק ומתמשך, ודיון נוקב על המשך קיומו. גם בגלי צה"ל, הרדיו הצבאי של ישראל, עוקבים אחר המתרחש, וכדרכה של התחנה - מביאים קשת רחבה ומרתקת של קולות ודעות. כל זאת, בטון שנע בין אמפטיה קולגיאלית לסקרנות אקדמית, אך ללא שמץ של חשש - כאילו הרדיו הצבאי, הנמצא אף הוא תחת כנפיו של חוק רשות השידור, מרגיש חסין לחלוטין מפני איומים על קיומו.

אולפן גל"צ. סוכן תרבות וחמלה מטעם משרד הביטחון (צילום: עמית קוטלר)

ולמה שלא ירגיש חסין? היו בעבר ניסיונות לסגור את הרדיו הצבאי של מדינת ישראל, אך אלה נכשלו, ונראה שהיום, כאשר המיליטריזם של החברה הישראלית הולך ומתעצם ביחס הפוך לאיומים הביטחוניים הממשיים על קיומה - גלי צה"ל חסינה יותר מתמיד.

אבל אנחנו חייבים לשאול את עצמנו מהי זכות קיומו של רדיו צבאי, גם אם הוא מיטיב להתחפש לכלי תקשורת אזרחי, במדינה דמוקרטית. מדינת ישראל חפצה בשידור ציבורי והטילה עליו מספר רב של משימות, כגון שיקוף חיי החברה, שימור ערכי מורשת יהודית, מתן ביטוי למגוון תרבויות. לצורך כך היא מפעילה מספר תחנות רדיו וטלוויזיה, ואין שום סיבה לכלול בהן גם תחנת רדיו צבאית.

אם יש לצבא, למה אין למס הכנסה?

אולי יש לתחנת הרדיו הצבאית משימה ייחודית משלה. נניח שהיא מבצעת משימה שבעיני רבים בישראל היא ערך לאומי עליון - עידוד השירות בצה"ל. בואו ניקח ערך לאומי אחר, לא פחות חשוב - תשלום מס הכנסה. לא נראה לי שאי פעם העלה מישהו בדעתו להעניק לחבר'ה ממס הכנסה תחנת רדיו משלהם, שמטרת העל שלה היא חינוך לתשלום מסים, וזאת באמצעות ראיונות פוליטיים, תוכניות תרבות ודיווחי תנועה נטולי כל הקשר למס הכנסה או לאגף המכס והבלו. אז מדוע מס הכנסה לא וצה"ל כן?

ניידות ערוץ 1 ברוממה. המשבר פסח על הרדיו הצבאי (צילום: אלי מנדלבאום)

בניגוד לשידור הציבורי החשוף לעינינו (ובאמת לא ברור איך תחת עינינו מרוויחים טכנאים 30 אלף שקל בחודש על שעות נוספות), גל"צ יונקת ללא הפרעה מעטיניה השופעים של פרת הביטחון. תקציב הביטחון מאפשר לרדיו הצבאי לפתח פרויקטים ותוכניות כמו מחוות לאמנים וליוצרים, הופעות מוזיקה, תוכניות ספרות ועוד, שאין להן שום קשר לפעילות ביטחונית. בכך, זוכה צה"ל בנקודות וממצב עצמו כסוכן תרבות ורוח איכותי ואהוד במדינת ישראל, בדיוק כמו שתקציב הביטחון איפשר לו, במקרה האיטי, מיצוב כסוכן של חמלה והומניות.

כאזרחית שסיימה מזמן את שירותה הצבאי, החיה במדינה המתקראת דמוקרטית, אינני רוצה שהצבא יהיה סוכן המידע שלי. אינני רוצה שהוא ישקף לי את המציאות הפוליטית והחברתית, יגיד לי איזו הצגה לראות, איזו עברית לדבר, באיזו מסעדה לאכול ואיזה ספר לקרוא (גם כשהוא שלי, והנה גילוי נאות: ספר שכתבתי זכה לחשיפה מאוד מפרגנת בגל"צ, כך שלכל הטוקבקיסטים - חפשו משהו אחר חוץ משמאלנית ממורמרת. אני ממש ממש לא ממורמרת).

אני גם לא רוצה שהצבא יגיד לי אילו שירים לשמוע, והשתלטותה של גלגל"צ על עולם המוזיקה הישראלי היא הדגמה מצוינת לדיקטטורה של הרדיו הצבאי בתחום נטול כל הקשר ביטחוני. קולות המחאה שמשמיעים אמנים שנדרסו בגלגלי גלגל"צ, אין להם שום סיכוי מול מכונת הרדיו הצבאי המשומנת בכסף הביטחון, זו שנהנית מההילה הצבאית.

אינני רוצה גם שצה"ל יגדל את הדור הבא של אנשי התקשורת הישראליים, שימשיכו את מורשת התפיסה המעוותת שצבא ותקשורת חופשית יכולים ללכת ביחד.

מלחמת הערכים

אם מדינת ישראל רוצה לקדם את ערכי הצבא (ולצערי היא מאוד רוצה בכך), שתעשה זאת בכלים אזרחיים. רזי ברקאי ישמח לשדר את השתנקויות ההתרגשות שלו מהגיוסים הקרביים, גם ברדיו ציבורי אזרחי. ל"קולה של אמא", גם כשתהיה ברשת ב', תמיד יימצאו אמהות המספרות בחדווה על ילדיהן מורעלי צבא ואפילו הגרפולוג אילון בן יוסף ישמח לעלות לשידור ולאבחן שהחייל שלכם הוא "נורא סגור אבל בעצם נורא פתוח, אוהב אנשים אבל מעדיף בדידות ונורא מתאים לו שיווק, לוגיסטיקה, מכירות וטיפול בדרמה".

יחימוביץ', לשעבר אשת השידור הציבורי והמגיש רזי ברקאי. 'קולה של אמא'

ו'מה בוער' יכולות למצוא מקום גם בלוח שידורי רשת ב' (צילום: ענת מוסברג)

השאלה האם גל"צ היא תחנה שמאלנית או ימנית, אינה רלוונטית לדיון על המשך קיומה. לעומת זאת, היא נושא מעולה למחקר וזה המקום לאתגר את חוקרי התקשורת המלבלבים פה תחת כל מכללה רעננה - הנה לכם נושא. אם אתם שואלים את דעתי, רדיו צבאי שמאלני הוא אוקסימרון שמתקיים יפה מאוד בתודעתם של בכירי התחנה, השמאלנים בעיני עצמם.

סגירתו של הרדיו הצבאי תפנה את המרחב הציבורי-תקשורתי לדיון בשאלה מה הם תפקידיו של שידור ציבורי.

עוד לפני כן תידון מן הסתם השאלה מהי זכות קיומו של שידור ציבורי בעולם תקשורת מולטי-ערוצי ונטול גבולות או בקיצור מי לעזאזל רואה ערוץ 1.

אך אם יוחלט, בהליך דמוקרטי-אזרחי פתוח לכל המגזרים, שיש להמשיך ולקיים שידור ציבורי, יתקיים השלב הבא בדיון - מה הערכים שעליו לטפח ולשמר. כל הערכים יגיעו, שווי מעמד, לדרוש את הנתח שלהם בשידור: שירות צבאי, שוויון זכויות, איכות סביבה, נהיגה זהירה או תשלום מסים כחוק. לאף אחד מהם לא יהיה רדיו משלו, לאף אחד מהם לא יהיה צבא משלו ותקציב משלו. באופן אישי, אשמח להגיש את "שש על טופס 106" או את תוכנית האירוח "על מה ומע"מ". יש לי אג'נדה סדורה בעניין.

נילי אושרוב היא קופירייטרית, עורכת לשונית ושותפה במדור "אפעס"