לילה לא שקט
"החדר", "המקצוענים", "הינשופים" או "לומדים ביחד"? סמדר שילוני ניצלה את שביתת הטכנאים בערוץ 1 כדי להשוות בין התוכניות הביזאריות שמציפות את המסך בשעות הקטנות
"יש שעות בלילה בהן אני בוהה בערוץ הקניות. פעם ממש מצאתי את עצמי מהרהר: 'אני לא חושב שיש בבעלותי סכין שמסוגל לחתוך את הנעל שלי. אני ארכוש את הסכין הזו ואחתוך את הנעל שלי'". את השעות המתעתעות האלה, בהן הכל הכל אפשרי, הכל נזיל והכל בר צפייה, מכיר כל זפזפן לילה מנוסה. תחוב במעמקי הכורסה בפוזה שספק אם תוכל להתרומם ממנה בכוחות עצמך. הפעם האחרונה שניסית היתה מזמן, ואולי בכלל חלמת הכל.
המכשיר שישאיר אתכם ערים בלילה. הצטרפו לניסוי (צילום: index open)
שעות הלילה היו מאז ומעולם שעתם היפה של השידורים החוזרים, בעקבות הפוטנציאל המבלבל שלהם. מצד אחד אין כמעט צופים, מצד שני - אלה שכבר צופים הרבה פחות בררנים, וחופש הביטוי כמעט מוחלט. בארצות הברית, הלייט נייט הראשון, הסולידי, משודר ב-23:30 (זה שלא מזמן ניתן לקונאן ונגזל ממנו), והשני - חצי שעה אחר חצות.
בארץ, המצב רדום קצת יותר. הפעם האחרונה בה ניסה ערוץ כלשהו (10) להרים את הכפפה ולשדר בלילה תוכן שאינו שידור חוזר, הביאה לעולם את "קואוצ'ינג אקספרס". זה לא נגמר יפה. בערוץ הראשון, לעומת זאת, שרק בשנת 2002 עבר למתכונת שידור מסביב לשעון, נסוגו לאחרונה בעקבות עיצומי הטכנאים, שהביאו לביטול שידורי הלילה של הערוץ. החל מ-23:00, זוהי שעתה היפה של השקופית.
קשה לדייק בפרופיל הצופה הלילי. אלה יכולים להיות אנשים ערניים או רדומים, סקרנים או משועממים, משתוקקים להישאב או מופרעי קשב שתרים אחר בידור שטחי ולא תובעני. אם אתם פליטי שעות הארכיון של הערוץ הממלכתי, ונותרתם אבודים ללא "ישראל שרה", "ערב שירי הגבעטרון" או "הלילה יענקל'ה לאן", אולי תוכלו להיעזר ב"מבחן מסך" הנוכחי, שפשפש עבורכם בנבכי שידורי הלילה של שני הערוצים המסחריים.
אשמורת ראשונה (או: כבר אחרי חצות)
אם אתם לא חיות לילה מובהקות, זה השלב בו הגוף שלכם מתחיל לאותת לכם שארוחת הערב הכבדה שאכלתם רוששה את מאגרי האנרגיה שלכם, ושהגיע הזמן להטעין אותם מחדש בשינה. אתם מסכימים בנימוס, הולכים למטבח, חוזרים עם משהו שמכיל רמות משתנות של מונוסודיום גלוטומט ומתיישבים מול הטלוויזיה.
בוקשטיין ודנקר ב"השיר שלנו". עדיף מ"נשות הטייסים" (צילום: אורי אליהו)
ערוץ 2 יציע לכם כרגע שתי קומדיות וטלנובלה אחת, בסדר הזה: "חברים" (אין, גדולה הרייצ'ל הזאת), "תרגיע" (אין, דפוק הלארי הזה) ו"השיר שלנו" (יו! דנקר היה פעם פחות שווה מנינט!). זהו הליווי הקלאסי לזחילה אל השעות הקטנות של הלילה, כשהמוח עדיין דורש רמת תחכום מסוימת. נגיד.
ממול בערוץ 10 נוחתות "נשות הטייסים" עם שידור חוזר של פרק מהטלנובלה שמסרבת להמריא. אחריה דואג השף הטלוויזיוני שלכם לאזן את הג'אנק עם מנה של סוגה עילית מבית "החמישיה הקאמרית". מומלץ להצטייד במסיכה להשוואת לחצים.
מדד הירדמות: לא גבוה. שומרים על קשר עין יציב עם המסך.
אפשר להסתדר בלי: הפרומואים ל"חטופים". ובלי "נשות הטייסים".
הניצחון: ערוץ 2, בלי למצמץ.
אשמורת תיכונה
העפעפיים מתחילים לצנוח, אתם מתחילים לנקר ומדלגים בחינניות בין מצבי שינה ועירנות. לפעמים אתם פוקחים עיניים ומגלים שמשהו קרה על המסך בלעדיכם, וכבר קצת קשה לעקוב, אבל אתם מתעקשים לצרוך עוד קצת טלוויזיה ומתלבטים אם קיסם בעפעף יוכל לעזור. ברגעי הדמדומים המתוקים, המוח שלכם רוכב על גלי אלפא נאים, חסונים, עם עתיד מבטיח. תת המודע שלכם פתוח ונגיש, הטלוויזיה מדברת ישירות אליו. מה היא אומרת?
קירשנבאום ולונדון. השמאלי עוד ישוב בהמשך הלילה (צילום: יוסי צבקר)
את הרגעים הקריטיים האלה ערוץ 2 בוחר למלא בשורת ראשים מדברים שהיו גורמים למנהלי ערוץ 1 לדורותיו לאושר עילאי. ב"לומדים ביחד" פרופסור מבר-אילן תוהה בפני כיתה של ילדים מי בעצם כתב את התנ"ך (רם אורן, לא?) ואני מבינה שלא דמיינתי את זה: בית הספר באמת היה פצצת שיעמום משגעת.
זה ממשיך עם "החדר": רות קלדרון ועוד שלוש בנות מפרשנות שיר של יהודה עמיחי ("גבר מדבר על כביסה זה נדיר"), והבונבון - "ריב אחים". אודי ליאון (מי?) מנחה דיון בין שני אנשים מאותו מגזר, והפעם - על קולנוע חרדי. אני פוקחת עין כדי לגלות שאחד מהם הוא מעין אבי ביטר חרדי, עשה בערך 80 סרטים, ברובם גם השתתף. כל הסרטים מזהירים שמשהו נורא יקרה אם לא תשים תפילין או תשקר לביטוח, והגיבור בסוף תמיד חוזר בתשובה.
מול הסריה ההזויה הזאת, בערוץ 10 דווקא מציעים לכם מנה עכשוויות רלוונטית, חילונית, שעוד לא הספיקה אפילו להתקרר: שידורים חוזרים מאותו יום של "לונדון את קירשנבאום" וגם "חמש עם רפי רשף". אם אתם חולי אקטואליה, בטח תשמחו לשמוע את לונדון אומר מילים בלועזית או לצפות בלוויתן שחיסל את המאמנת שלו.
מדד הירדמות: גבוה. יכול להיות שבכלל חלמתם הכל.
חבל ש: בבית הספר לא היה לי פאסט פורוורד.
הניצחון: ערוץ 10 בדוחק.
אשמורת שלישית
אם שרדתם את האשמורת הקודמת, אתם כבר לא צריכים להתאמץ להישאר ערים. הפעם הבאה שתרגישו עייפים תהיה בסביבות 11 בבוקר, אבל אז תוכלו להתחבר לכמות בלתי מבוקרת של קפאין שתשכנע את הגוף שלכם ששינה זה לחלשים. כרגע אתם עירניים יחסית, ורק נצנוץ שיטיון מבלבל מהלילה הלבן, רומז שמשהו אצלכם קצת רופף.
קוטנר. מדבר בהיגיון בשעות הקטנות של הלילה (צילום: ענת מוסברג)
בערוץ 2 עוברים בהדרגתיות מהדיבור הכבד למשהו קצת יותר מודרני, עם "המהפכנים". מצד אחד קובי אריאלי מדבר על גדולי העם היהודי, מצד שני הוא עושה תוכנית על בוב דילן, ואפילו יואב קוטנר מתארח ומדבר ממש בהיגיון. כולם תובעים לדעת אם דילן הוא המשיח, ומה בעצם כל כך יהודי בו. התשובה היא כלום, כי דילן התנצר כבר מזמן.
לפנות בוקר מגיע הממתק האמיתי, הפרס שערוץ 2 מעניק לכם על שהחזקתם מעמד: שידור חוזר של "הינשופים", סדרת פאנל שהנחה ירון לונדון בתחילת המאה. עינב גלילי, גבי גזית, אסי דיין וישראל ברייט מדברים על אושר, בזמן שלונדון רודה בהם בסנוביזם. אנשים מדברים מעולם לא היו מעניינים יותר. אסי דיין מעולם לא היה מפוכח יותר.
ערוץ 10, כקונטרה, ממשיך בשידורים החוזרים, מפציץ בתוכניות יעוץ ובריאות. "המקצוענים" עם שירה פליקס (נשים עגונות זה נורא מבאס), "בריאות 10" עם רפי קרסו (טחורים אחרי לידה אפילו יותר), ו"חוות דעת" (עקמת זה גם מבאס אבל אפשר לעשות ניתוח כייפי לאללה).
לסיום, כדי להירגע קצת מכל הבריאות הזאת, אפשר להתיישב מול "בייבי", לצפות בלוויתנים עשויים מירקות (יש קשר ללויתן של רפי רשף?), בתפוח אדמה עם פרופלור (מדהים, אני חושבת שאני אנסה את זה בבית) ובשבלול שמציל צב. בהחלט האופציה השפויה לפני חדשות הבוקר.
מדד הירדמות: נמוך. במיוחד ברגע בו תבינו שיש דבר כזה מסיבת עקמת.
אפשר לוותר על: הפירוט של עיסוי הנרתיק בשמן פירנאום. מה ששמעתם.
הניצחון: ערוץ 2, שהוא גם המנצח הגדול של הלילה. בוקר טוב.
לפנייה לכתב/ת 
