ברוש לשטייניץ: תומך בתקציב דו שנתי
נשיא התאחדות התעשיינים נפגש עם שר האוצר והודיע על תמיכתו בתקציב דו שנתי לשנים 2011-2012, שיוצר ודאות גדולה יותר למגזר העסקי אשר מסייעת לעידוד השקעות וצמיחה
שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים ויו"ר לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, הודיע לשר האוצר, יובל שטייניץ, כי הוא תומך בהמשך הגשת תקציב דו שנתי לשנים 2011-2012 כפי שנעשה לאחרונה בשנתיים האחרונות. זאת במסגרת הסכמות השולחן העגול בין הממשלה לבין המעסיקים וההסתדרות.
ברוש נפגש עם שטייניץ בסוף השבוע שעבר. הוא אמר לו שהתקציב הדו שנתי "יוצר ודאות גדולה יותר למגזר העסקי אשר מסייעת לעידוד ההשקעות והצמיחה במשק. כמו כן הוא מאפשר למשרדים הממשלתיים לתכנן מדיניות לטווח ארוך יותר". בכך מאמץ ברוש את נימוקיו של שטייניץ להמשך המודל הדו שנתי.
ברוש גם תומך בצעד המשלים של שטייניץ לשינוי חישוב הגידול בהוצאה השנתית שיאפשר להגדיל אותה מ1.7% ל2.6%. החישוב ייעשה לפי נוסחא הכוללת את החוב הלאומי ושיעור הצמיחה הממוצע בעשר השנים האחרונות. חישוב זה יאפשר לממשלה להגדיל את הוצאותיה באופן פחות מהודק לאחר שנים ש הידוק החגורה בתחום זה.
האוצר מאמץ בהקשר זה של שינוי יעד ההוצאה את הנוסחא שהציע בכנסת הקודמת הפרופסור אבישי ברוורמן שהיה אז יו"ר ועדת הכספים. ברוורמן הציע אז להגדיל את מסגרת ההוצאה ל2.6%. שר האוצר דאז רוני בר - און בלחץ בכירי משרדו וראש הממשלה אולמרט התנגדו בתוקף לפריצת המסגרת. התוצאה היתה שהתקציב ל2009 לא עבר וכישלון זה הוביל לפיזור הכנסת והקדמת הבחירות ולהעברת השלטון.
ברוש הדגיש עם זאת כי תכנון התקציב הדו שנתי חייב להמשיך להיעשות בהידברות ובשותפות עם המעסיקים והעובדים כפי שנעשה ערב אישור התקציב הנוכחי. הוא הדגיש כי "השילוב של תקציב לטווח ארוך והימנעות מחיכוכים ועימותים עם השחקנים העיקריים במשק באמצעות הידברות מביא למדיניות כלכלית חכמה, ליציבות ובהכרח לצמיחה שתעלה את רמת החיים ותגביר את התעסוקה".
ברוש ציין כי לצד התקציב מוגש גם חוק ההסדרים שכולל בדרך כלל "חבילת הפתעות" למגזר העסקי. החבילה כוללת שינוי במסים, תקנות חדשות, גזרות, שינוי במערך התמריצים ורפורמות אחרות בעלות השפעה על הסביבה העסקית. "הגשת חוק ההסדרים אחת לשנתיים תגביר את הודאות במגזר העסקי גם בקטע הזה ותאפשר לו לפעול בהתאם לכללים יציבים באופן יחסי ולא תחת הפתעות לטווח קצר".
ברוש ציין עוד כי סיבת ההתנגדות העיקרית לתקציב הדו שנתי היתה הגבלת יכולת המדינה להגיב לשינויים כלכליים וחברתיים. לדבריו חשש זה לא קיים בפועל במסגרת הדו שנתית שכן התאמות לתקציב נערכות באופן שוטף ובמקרה המחייב שינוי מהותי כתוצאה מהתנאים הכלכליים המשתנים, גם אז ניתן יהיה לבצע את ההתאמות הדרושות.
יש לזכור כי המסגרת היא אמנם דו שנתית אבל התקציב בפועל נקבע בשתי מסגרות נפרדות בכל שנה עם מגבלות מהותיות של העברת עודפי תקציב משנה לשנה.
לפנייה לכתב/ת 
