אמה של מיטל ז"ל: מתחננת, למצות עמם את הדין
"גזור עליהם את מרב השנים, למען יראו וייראו כל אותם רוצחים עתידיים", ביקשה ליאורה אהרונסון, שבתה נהרגה בתאונת הפגע-וברח במרכז תל-אביב בשלב הטיעונים לעונש במשפטם של שי סימון ושלום ימיני. היא סיפרה כיצד הודיעו לה על מות בתה ועל הרגע שהו ראתה אותה ללא רוח חיים באבו-כביר
כשדמעות זולגות מעיניה סיפרה ליאורה אהרונסון, אמה של מיטל ז"ל - שנהרגה בתאונת הפגע וברח במרכז תל-אביב - על בתה וביקשה היום (ג') מבית המשפט המחוזי בתל-אביב להחמיר בעונשו של שי סימון, שהורשע בהריגת בתה ובפציעת חברתה מלי יזדי. העונש המקסימלי על עבירת הריגה הוא 20 שנות מאסר בפועל.
האם פנתה לשופט צבי גורפינקל, שאמור לגזור בקרוב את דינם של שי סימון ושלום ימיני, שישב לצידו ברכב השטח - בתאונה הקטלנית והורשע בהפקרה לאחר פגיעה. "אני מתחננת בפניך בבקשה, מצה עם השנים את הדין, גזור עליהם את מירב השנים, למען יראו וייראו כל אותם רוצחים עתידיים. ואם תימנע ולוּ מאם אחת בישראל ההתמודדות הנוראה עם האובדן, החוסר והכאב, שהרי לא היה מותה המיותר לשווא".
האם סיפרה פרט אחר פרט, על היום בו הודיעו לה שבתה נהרגה בתאונה: "באותו יום שישי התעוררתי ליום חדש, מבלי לדעת שבלילה רוצחים מנוולים רצחו את בתי. שמעתי על התאונה בחדשות בבוקר. משהו גרם לי לחלחלה. עליתי לחדרה של מיטל, אך היא לא היתה בו. באותו רגע נפלו עליי השמיים. ירדתי למטה רועדת כולי, פתחתי את הדלת והבטתי החוצה. ניידת עברה ברחוב והמשיכה. הסתבר שהם חיפשו את הבית. כשנשמעה הדפיקה בדלת התמוטטתי. מראה השוטר בדלת לא הותיר לי תקווה. הילדה שלי איננה".
היא המשיכה בתיאור המצמרר: "אחזתי בשוטר שיגיד לי שהיא פצועה, אך עיניו הכחולות, דומעות...הייתי מוכת הלם, מסרבת להאמין. רציתי את בתי נואשות, לחוש אותה, לחבק אותה, היא איננה, גזלו אותה ממני בדרך אכזרית, שלוחת רסן, דרכם של רוצחים שיכורים. צעירה יפיפייה, עם עיניים כחולות, כמו השמיים, שכל כך מנוגדות לדרך שבה מתה...ובאבו כביר עיניה הכחולות ושפתי הדובדבן שלה לא נפגעו. קור נגור מגופה הקפוא. מיטל שלנו היא עולם שלם".
דודתה של מיטל ליד שי סימון, שהורשע בהריגה (צילום: ירון ברנר)
היא פנתה לשופט ואמרה: "ברצוני להכיר לך, כבוד השופט, את הילדה המדהימה, בת יחידה לשלושה אחים, נולדה לפני 28 שנים ומאז לא משו החיוך והצחוק מפניה. היא רקדה, היתה תלמידה מחוננת במגמת אומנות, חיילת מצטיינת. לאחר שחרורה עבדה חמש שנים בחברת היי-טק וחודש וחצי לפני מותה התחילה לעבוד כדיילת בנתב"ג והתכוונה ללמוד קרימינולוגיה. ואז בא השבר הנורא".
האם סיפרה על השבר הקשה, בעקבות מותה של מיטל, שפירק את המשפחה לגורמים: "איש איש במקומו מבקש נחמה". היא סיפרה גם על הכאב שלה, כשהיא רואה נשים צעירות מובילות עגלה ויודעת כי בתה לא תזכה לכך: "כל יום אני מבקשת ממנה סליחה. סליחה שאני צוחקת לפעמים, סליחה שאני לא נכנסת לחדר שלך, כי הריח שם מטריף אותי. סליחה שהבטחתי לך כל החיים להיות מגן, סליחה שאני חיה ואת לא. עליהם החטא ועליה העונש".
"הרגשתי שהנאשם צוחק לי בפנים"
בבית המשפט העידה גם מלי יזדי, שמאז התאונה עברה עשרות ניתוחים והיא מרותקת לכסא גלגלים, בפחדים ודיכאונות קשים. היא סיפרה כי שתיהן יצאו לחגוג את יום הולדתה של מיטל: "הדבר הקשה ביותר הוא לעלות לקבר של מיטל ולראות את יום ההולדת שלי חקוק על הקבר שלה".
מלי יזדי בבית המשפט. עברה עשרות ניתוחים (צילום: ירון ברנר)
יזדי סיפרה כיצד הרגישה, כשאחד הנאשמים סיפר בבית משפט כיצד הוא מתקשה לישון בלילה: "הרגשתי שהוא צוחק לי בפנים. עכשיו הוא מסכן? הרגשתי בדיונים שזה קרקס. היו פה צעקות, היו צחוקים. אף אחד מהם לא הודה שהוא נהג. לפחות תנו לנו את הכבוד לדעת מה קרה, אבל אף אחד מהם לא עשה את זה".
שלום ימיני, שזוכה מהריגה, אך הורשע בהפקרה לאחר פגיעה, פנה
לאם השכולה: "אני לא האדם שציירו בתקשורת, הייתי עושה הכל אם היה מה לעשות. ספגתי הרבה, ראיתי אותך בוכה, אני חש בושה.. אני שנוא היום בכל מקום, לא יכול לזוז, לא לעבוד".
הפרקליטות מבקשת מבית המשפט להתייחס למקרה כהריגה פלילית לכל דבר ועניין ולא כהריגה בתאונה. התובע, עו"ד חיים ויסמונסקי, אמר: "קשה לדמיין מקרה קשה מזה. מבקש להכיר בתאונות הפגע וברח כמכת מדינה ולהרים את רף הענישה". בנוסף, מבקשת התביעה לגזור על סימון מאסר על תנאי, לפסול את רשיון הנהיגה שלו לצמיתות ולהטיל עליו קנס כספי.
בפרקליטות טוענים כי ימיני היה שותף מלא למעשה. לחובתו 65 הרשעות בעבירות תנועה, ורשיונו נשלל כמה פעמים.
לפנייה לכתב/ת 
