למרות המצור: הדייגים בעזה שטים למצרים

אין דגים, אין פרנסה: הדייגים ברצועת עזה מיואשים מהמצור שמגביל את יציאתם לים, ובאחרונה הם נאלצים למצוא פתרונות יצירתיים כדי להתמודד עם הפגיעה המתמשכת בפרנסתם.

למרות המצור הימי שהוטל על הרצועה עשרות פלסטינים מתגנבים בסירות מנוע קטנות לאורך החוף למצרים כדי "לייבא" דגים, יש המבריחים במנהרות התת-קרקעיות.

"אנשים מחפשים פתרון כלשהו", אמר עדנאן אבו-ריאלה, בן 50. הוא מספר כי הפליג שלוש פעמים החודש לפורט סעיד בכדי לייבא בעצמו סרדינים. "לו רק יכולתי לצאת בעצמי ולדוג בים שלנו, הייתי יכול להרוויח קצת כסף ולשים בכיס", אמר.

עשרות דייגים מפליגים למצרים לייבא דגים (צילום: AP)

אבו-ריאלה הוא דייג מילדות, והוא לא היחיד שמסכן את עצמו בהפלגה למצרים. עשרות פלסטינים נוספים מסכנים עצמם בסירות מנוע קטנות הנצמדות לקו החוף, בניסיון לחמוק מהפטרולים של חיל הים. "מדובר בנסיעה של בין 6 ל-12 שעות בכל כיוון", אומר אבו ריאלה ומוסיף שהנסיעות אינן משתלמות בסופו של דבר שכן עלויות הדלק נוגסות ברווחים.

במרוצת השנים היה ענף הדיג אחד הענפים המרכזיים שפרנסו את תושבי הרצועה. לפני נתוני עמותת "גישה", הפועלת למען חופש תנועה של הפלסטינים, התחייבה ישראל בהסכם הביניים שנחתם במסגרת הסכם אוסלו, להתיר לספינות דיג מעזה לשוט עד למרחק של כ-37 קילומטרים מקו החוף של הרצועה.

מאז שנת 2000 נהרגו חמישה בני אדם שעסקו בדיג, ומעל ל-20 נפצעו. בשנת 2000 התפרנסו מדיג כ-3,000 תושבי עזה ו-2,000 נוספים התפרנסו מהתעשיות הנלוות, יחד היוותה תעשיית הדיג כ-4 אחוז מהתוצרת המקומית הגולמית הפלסטינית והיוותה מקור פרנסה לכ- 35 אלף תושבים.

"זה לא ים לדיג - זוהי בריכה לדיג"

מאז השתלטות החמאס על רצועת עזה הוגבלה פעילות הדייגים למרחק של כחמישה וחצי קילומטרים. כתוצאה מכך 3,600 דייגים, התלויים בדיג לפרנסתם, דגים בשטח צפוף השחוק מרוב שימוש וכתוצאה מכך ישנו מחסור חמור בדגים בקו החוף העזתי. "זה לא ים לדיג - זוהי בריכה לדיג", אמר ניזאר עייש, ראש איגוד הדייגים העזתי.

בצה"ל טוענים כי הים הינו גורם מרכזי בזירת הטרור, ועל כן מוטלות ההגבלות על הדיג. את דייגי עזה לא מעניינת הפוליטיקה, הם מצרים על אובדן 5,000 מקומות עבודה ופגיעה מתמשכת בפרנסתם.

דרך נוספת להתגבר על המחסור בפרנסה היא הברחת דגים משומרים בקופסאות קרח, דרך המנהרות ברפיח, ממצרים. הפועלים הפלסטינים מבריחים עם הקופסאות המשומרות ואז פורקים אותן בנמל. רוב הדגים המוצעים בשוק הדגים הסמוך הם ייבוא ממצרים.

הפיתרון הכי פחות מסוכן עבור הפלסטינים היא לגדל דגים. בשנתיים האחרונות צצו מספר חוות דגים בניסיון למלא את החסר שנוצר בגלל המצור.

אחת מהן נמצאת בשטחי התנחלות לשעבר ומשתרעת על פני כ-300 דונם. בחווה המדוברת מוכרים בין 60 ל- 300 קילוגרם דגים ביום, טוען עבד אל-סלאם נאסר. לדבריו, מסתמן רווח בחווה, ובריכות דגים נוספות נבנות כעת.

בעוד בריכות הדגים הן העתיד, הדייגים מתגעגעים למשלח ידם הוותיק: "התקופה הטובה ביותר עבורנו היתה כשהים היה פתוח בפנינו. אם הים היה פתוח בפנינו, לא היינו מנהלים את השיחה הזאת", סיכם אבו ריאלה.