המייל שלכם מפוצץ בדואר זבל? לכו לתבוע

מה-1 בדצמבר 2008, אז נכנס לתוקף "חוק הספאם", חיינו היו אמורים להשתנות. לא עוד עשרות פקסים פרסומיים מיותרים או מאות מיילים שסותמים את תיבת הדואר האלקטרוני שלנו. האמנם?

החוק קובע שמפרסם המעוניין לשגר דבר פרסומת באמצעות פקס, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, חייב לקבל קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען. הסכמת הנמען צריכה להיות בכתב, גם כאשר מדובר בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת.

אחת ממטרות החוק היא להגן על הצרכנים - הנמענים, ולאפשר להם לשלוט על החומר שמגיע לתיבת הדואר שלהם. החוק אף מתיר לנמען לתבוע את מי ששולח לו הודעות פרסומיות בנוגע לחוק. בחוק נקבע כי בית המשפט יכול לחייב מפרסם ששיגר פרסומת ושיודע שהדבר מנוגד לחוק, לשלם לנמען פיצויים לדוגמה, שלא תלויים בהוכחת נזק, בסך של עד 1,000 שקל.

כאשר בית המשפט מחליט לפסוק פיצויים לדוגמה ובוחן מהו גובה הפיצוי הראוי, הוא מביא בחשבון שיקולים שונים כגון היקף ההפרה שבוצעה - האם נשלח מספר רב של הודעות פרסומיות או שמא מדובר בהפרה מינורית יחסית? בנוסף בוחן בית המשפט כיצד הפיצוי יסייע לעודד את הנמען לממש את זכויותיו ואף יבהיר למפר את חשיבות אכיפת החוק באופן שיגרום לו להירתע מלעשות כן.

אך האם החוק בכלל השפיע על המפרסמים ועל הנמענים? האם מאז כניסתו לתוקף חל גידול בהגשת תביעות לבתי המשפט? האם בתי המשפט פוסקים פיצויים גבוהים לנמענים שקיבלו "דואר זבל"? התשובות לכך נמצאות בפסקי הדין שעוסקים בפיצוי בשל קבלת "ספאם" ושנידונו בבתי המשפט מאז כניסת החוק לתוקף.

בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב דן בתביעה לפיצויים בסך של 10,000 שקל בשל 10 הודעות ספאם שהתקבלו בכתובת המייל של התובע, זאת לאחר שדרש בכתב מהנתבעים להימנע ממשלוח דואר אליו והם אף השיבו כי יימנעו באופן מיידי ממשלוח הדואר, אך לא עשו כן.

הנתבעים,ארגון לבני 50 פלוס בשם קלאב 50 ומנהל הארגון, טענו כי האמינו בתום לב ועל סמך הנתונים שבידיהם שהתובע מנוי אצלם השופט מרדכי בן-חיים קבע, כי הנתבעים אכן פעלו בניגוד להוראות החוק, אך יש לקחת בחשבון כי תוכנם של דברי הדואר שהם שיגרו לתובע נועד לקהל יעד שאביו של התובע נמנה עימו.

השופט ציין כי מעיון בתוכן דברי הדואר עולה, שההודעות פחות מתמקדות בקידום מכירות ומוצרים אלא יש בהן העברת מסרים ותכנים בדבר השתתפות בקורסים או הרצאות שונות שיש בהם כדי לעניין את אוכלוסיית היעד של בני 50 פלוס.

יחד עם זאת, נקבע: "בית המשפט מעביר בזה מסר חד משמעי לנתבעים כי עליהם להימנע באופן סופי וגורף ממשלוח דואר ספאם בניגוד להוראות החוק וכי עליהם לנקוט את כל הצעדים הדרושים ובכלל זה הצעדים הטכניים על מנת להימנע מהפרת החוק".

השופט הוסיף, כי הוא מקווה שהנתבעים יפנימו את המסר החריף שעולה מפסק הדין, וימנעו להבא מלעבור על החוק. התובע הסכים שלא למצות את הדין עם הנתבעים, ועל כן השופט פסק לזכותו פיצוי של 1,000 שקל (ת"ק 1266.03.09 נמרוד דרזנר נ' קלאב 50 - ארגון לבני 50 במספר פלוס בע"מ).

פיצוי בשל 22 הודעות פרסומיות

במקרה אחר של שליחת "דואר זבל", נפסק פיצוי גבוה יותר ששיקף את מטרת ההרתעה של החוק. בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים דן בתביעה לתשלום פיצויים של 11 אלף שקל, בשל משלוח 22 הודעות פרסומיות לתיבת דואר אלקטרוני של נמענת, ללא הסכמתה.

מדובר בעובדת שכירה בחברה, שמשתמשת בכתוב דואר אלקטרוני אישית שהוקצתה לה במסגרת עבודתה ולצרכי העבודה. התובעת טענה שחברת יחסי הציבור ברקין תקשורת בע"מ, שלחה לתיבת הדואר האלקטרוני שלה עשרות דברי פרסומת ללא הסכמתה.

עוד טענה התובעת, כי החברה המשיכה לעשות כן גם לאחר שפנתה אליה בכתב ובקשה ממנה לחדול מכך. לטענת התובעת, משלוח ההודעות גרם לשיבושיעם בעבודתה ואף לתלונות מצד החברה בדבר שימוש פרטי לכאורה, שהיא עושה בכתובת הדואר האלקטרוני שלה.

ברקין תקשורת לא הכחישה את משלוח דברי הפרסומת, אך טענה כי לאחר שהתובעת פנתה אליה בדרישה לחדול ממשלוח הפרסומים, הם ערכו בדיקה על-מנת להסיר את כתובתה של התובעת מרשימות התפוצה שלה. עם זאת טענה החברה, כי בבדיקה התברר, שהכתובת של התובעת כלל לא מופיעה ברשימותיה ועל-כן החברה סברה, לטענתה בתום לב, כי הכתובת הוסרה מרשימות התפוצה אצלה והעניין הוסדר. לדברי החברה, מדובר בטעות טכנית ותו לא.

השופט אריה רומנוב החליט לקבל את התביעה ולפסוק לתובעת פיצויים. רומנוב פירט כי הוכח שהתובעת פנתה בכתב לחברה ודרשה ממנה מפורשות שלא תשלח לה יותר פרסומות במייל. בנוסף הוא ציין שמאז הגשת התביעה ועד לדיון בבית המשפט, החברה שלחה לתובעת 39 דברי פרסומת נוספים.

בסופו של דבר החליט השופט לפסוק לתובעת פיצוי, אך לא בשיעור המירבי שבחוק. השופט פסק פיצוי של 11 אלף שקל, כלומר: 500 שקל עבור כל אחת מ-22 הפעמים שנשלחו אל הודעות פרסומיות אל התובעת. השופט פירט כי הפיצוי שנפסק משקף את היקף הפרת החוק שבוצעה על ידי החברה, שלא נתנה משקל ראוי למטרד המתמשך שהתנהגותה הסבה לתובעת.

השופט הוסיף שמצד שני נלקחה בחשבון העובדה, שהתנהגות ברקין תקשורת לא נבעה משיקולים מסחריים אלא מִכשל טכני שבגללו לא הוסר הדואר האלקטרוני של התובעת מרשימת התפוצה של החברה. בנוסף, חויבה החברה לשלם לתובעת הוצאות משפט בגובה 500 שקל (ת"ק 1947.09 חנית אטדגי נ' חברה ברקין תקשורת בע"מ).

לא רצה עדכוני מט"ח ויפוצה

האם עדכונים בנוגע למט"ח יכולים להיחשב כדואר זבל? מסתבר שכן. בית המשפט לתביעות קטנות בחדרה דן לאחרונה בתביעה שהוגשה נגד חברת אפיקס מט"ח בע"מ, הפועלת בתחום המסחר במט"ח.

התביע ההוגשה על ידי לקוח של החברה, שביצע במהלך 2008 עסקאות במט"ח באמצעות דילר של החברה בשם עמראן שעבד בדסק הערבי. ב-23 בדצמבר 2008 שלח התובע פקס ישירות לחברה, ובו ביקש לסגור את חשבונו אצלה. הדבר אכן נעשה והתובע הפסיק להיות לקוח של החברה.

במסגרת התביעה שהגיש טען התובע, כי מתחילת 2009 ועד שהגיש את התביעה ב-27 במאי 2009, הדילר של החברה שלח לו מיילים פירסומיים והצעות שיווקיות כמעט באופן יום יומי.

התובע סיפר שבתחילה מחק את ההודעות, אך בהמשך, ב-3 בפברואר 2009, הוא שלח מייל ישיר לדילר וביקש להפסיק לשלוח לו מיילים עם דו"חות יומיים, שכן הדבר מאוד מפריע לו. אולם התובע טען כי המיילים עם הדו"חות היומיים המשיכו להגיע עד אשר הוגשה התביעה. רק לאחר הגשתה הפסיקה החברה לשלוח לו את המיילים.

אפיקס מט"ח בע"מ דחתה את טענות התובע והוסיפה, כי במעמד חתימת ההסכם עם התובע - הוא הסכים לקבל מידע ממנה. עוד טענה החברה, כי יש לה מנגנון אוטומטי המאפשר הסרה מרשימת תפוצה. לטענת החברה, מנגנון זה נמצא בתחתית כל עמוד של כל חומר פרסומי שנשלח ללקוחות החברה, והתובע לא ביצע פעולה פשוטה של לחיצה על בקשת ההסרה.

השופטת נילי פלד קבעה, כי על פי חוק הספאם החדש, יש לשלוח הודעת סירוב בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת, לפי בחירת הנמען. התובע עמד בדרישה זו, שכן הוא שלח הודעה במייל, שהיא הדרך בה שוגר דבר הפרסומת אליו.

עם זאת, נקבע כי לאחר שהתובע ראה שהמייל ששלח לא הביא לתוצאה המקווה והמשיך לקבל חומר פרסומי מהחברה, ראוי היה כי יצור קשר עם עמראן, או ישלח הודעה כתובה ישירות לחברה בשל החשש שהמייל היחיד ששלח בעניין הסירוב, לא הגיע ליעדו. לפיכך נקבע, כי הפיצוי הראוי בנסיבות המקרה הוא 3,000 שקל (תק (חד') 18837.05.09 סעאבנה עבד אלסלאם נ' אפיקס מט"ח בע"מ).

המייל לא הוסר בזמן - הפיצוי נמוך

יש פעמים שבהן אולי עדיף לתובע להבליג, לחסוך זמן יקר ולהימנע מהגשת תביעה, כאשר זו מוגזמת ולא עולה בקנה אחד עם ההפרה הנטענת. כך למשל, בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב דן בתביעה לפיצוי על סך 17 אלף שקל בשל 17 מיילים שנשלחו לאחר כניסת "חוק הספאם" לתוקף. התובעת טענה, כי פנתה פעמים רבות לנתבעת וביקשה ממנה לחדול משיגור הודעות במייל.

הנתבעת, גילה בוים-האגודה לפיתוח מודעות, טענה מצידה, כי המייל של התובעת הגיע לידיה באופן רצוני קודם לכניסת תוקפו של החוק, וכי מדובר בשירות של משלוח הודעות אינפורמטיביות ולאו דווקא בפנייה לרכישת מוצר בלבד.

השופט מיכאל תמיר ציין כי להתרשמותו, משהנתבעת הבינה שיש לחדול משיגור מיילים לתובעת - היא אכן הפסיקה זאת. בנוסף הוא פסק, כי התובעת לא עשתה שום פעולה כדי להסיר את המייל שלה מרשימת התפוצה של הנתבעת זמן רב לפני כניסת החוק, אלא רק מספר ימים לפני כניסת החוק לתוקף.

"נראה לבית המשפט כי סכום התביעה מופרז ומנופח ולא מתאים בנסיבות העניין", כתב השופט. לתובעת נפסק פיצוי של 170 שקל בלבד, המגלמים 10 שקלים עבור כל מייל. בנוסף חויבה הנתבעת לשלם לתובעת אגרת משפט של 170 שקלים (ת"ק 16423.02.09 מיכל ואקנין נ' גילה בויים - האגודה לפיתוח מודעות).

סוף לספאם?

אם כן, ישנם מפרסמים ובעלי עסקים שעדיין לא הפנימו, כי הם עלולים לשלם על משלוח "ספאם", לעיתים בגדול. נכון שבית המשפט לא תמיד יפסוק את הסכום המקסימלי על כל הפרה, אבל גם פיצוי של כמה מאות שקלים הוא לא משהו שחברה רוצה לשאת בו.

הצרכנים מצידם, לא רוצים להיות מוטרדים על ידי "ספאם" ולא מהססים להגיש תביעה כנגד הגורם המפרסם המפריע. עם זאת, יש לקחת בחשבון, כי לא כל תביעה בגין "ספאם" תתקבל במלואה באופן אוטומטי וכי ייתכנו מקרים, כגון פסק הדין בעניין האגודה לפיתוח המודעות, בהם ייפסק פיצוי נמוך.

הכותבת, עו"ד אורנית אבני-גורטלר , עוסקת בכתיבה ובעריכה משפטית

** יובהר, כי המידע המוצג בכתבה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת אינה נושאת באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים