מי חירב את התרבות הפלסטינית?

500 אמנים ממונטריאול חתמו באחרונה על הצהרה הקוראת "לתמוך בקמפיין הבינלאומי לחרם, שלילה וסנקציות נגד האפרטהייד הישראלי". האמנים הקנדים מאשימים את ישראל בכך שהיא מתנכלת בכוונה לעם הפלסטיני וממיטה עליו אסון אחר אסון במשך למעלה מ-60 שנה.

תיאור הנסיבות ההיסטוריות שבו נעדרת לחלוטין המילה טרור, מסולף בלשון המעטה. אחת הפסקאות המעניינות ברשימה הארוכה של "הפשעים" הישראליים, דנה בדיכוי המכוון של התרבות הפלסטינית: "במהלך האינתיפאדה הראשונה והשניה, ישראל פלשה, בזזה ואפילו סגרה בתי קולנוע, תיאטראות ומרכזים קהילתיים בשטחים הכבושים. ניסיונות זדון אלה, שנועדו להחניק את קולה של התרבות הפלסטינית, כשלו והם יוסיפו להיכשל".

500 האמנים הקנדים מתארים את ישראל כשיא של רוע אנושי ומניחים באופן משתמע, כי אלמלא "הפשעים" של ישראל, התרבות הפלוריליסטית והליברלית הפלסטינית ברצועת עזה הייתה פורחת בבתי הקולנוע, בתיאטראות ובמרכזים הקהילתיים.

לתיאוריה זו מגרעת אחת קטנה. ברצועת עזה אין כלל בתי קולנוע, וחמאס – ולא ישראל – הוא שאחראי ל"החנקת קולה של התרבות הפלסטינית". סעיד אבו רמדאן, עיתונאי פלסטיני שעובד בסוכנות הידיעות הסינית Xinhua סיקר את ההיסטוריה של הקולנוע ברצועת עזה במסגרת ראיון מיוחד עם עדנאן אבו נאסר, מפעיל בית קולנוע בעבר המוצא כיום את פרנסתו כמוכר ירקות בשוק.

לאחר הקמת הרשות הפלסטינית בעקבות נסיגת צה"ל מהערים פעלו ברצועת עזה תשעה בתי קולנוע: אל-נאסר, אל-ג'אלא, אל-סאמר ואל-עאמר בעיר עזה, אל-ח'דרה ואל-חמרא בחאן יונס ושלושה נוספים ברפיח. כולם נהרסו בהפגנות האלימות של אנשי חמאס ב-1995. קולנוע אל-נאסר נהרס והוצת על ידי פעילי חמאס אך חודשים ספורים לאחר הפעלתו. מפעיל בית הקולנוע, אבו עובייד, הצליח להחביא ולהציל סרטים רבים מפני פורעי חמאס, אך נאלץ בעקבות האירוע לנטוש את עבודתו.

בשנים האחרונות קבוצות אסלאמיות רדיקליות בעזה תקפו חנויות שהעניקו שירותי גלישה באינטרנט, בתי קפה ומקומות בילוי בטענה שהם אחראים להפצת תרבות רעה ובלתי מוסרית בקרב הדור הצעיר. כתב סוכנות הידיעות הסינית ציטט בהקשר זה את תגובתו של שר התרבות בממשלת חמאס, שהתנה את פתיחתם מחדש של בתי הקולנוע בעמידתם בחוקים ובמסורת של החברה המוסלמית, ובלשונו: "אנו תומכים בתרבות אשר מכבדת את המוסר, המסורת הדתית והתרבות".

הסרט היחיד שהופק בתקופת ממשלת חמאס היה "עימאד עקל", אשר הוקרן באחד האולמות של האוניברסיטה האסלאמית בעזה בהיעדר בתי קולנוע ברצועה. הסרט מספר את קורותיו של טרוריסט בכיר שנמנה עם מייסדי גדודי אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס, ואחראי להריגתם של 13 חיילים ואזרחים ישראלים.

התסריט נכתב בידי מוחמוד אל-זהאר, מבכירי הנהגת חמאס, ועלותו הפקתו עמדה על 120 אלף דולר. כתב רויטרס שדיווח על הקרנת הסרט, ציין כי הקהל הפלסטיני "מחא כפיים והריע כשהשחקן (בדמותו של עימאד עקל) אמר את השורה הבלתי נשכחת: "להרוג חיילים ישראלים זה שווה ערך לעבודת אללה". הבמאי הגרמני, מאג'ד גו'נדיה, הביע תקווה שהסרט יוקרן בפסטיבל קאן.

בסיכומו של דבר, קשה להבין כיצד קבוצה גדולה כל כך של אמנים קנדים המדברים גבוהה גבוהה על זכויות אדם, מחרישים נוכח דיכוי התרבות ברצועת עזה, ואף חמור מכך - נוכח עידוד תרבות המוות על ידי חמאס. הייתי רוצה להאמין שהאמנים הקנדים לא היו מודעים לעובדות לפני שנתנו את חתימתם על ההצהרה המסולפת.

יהונתן דחוח-הלוי, חוקר בכיר ועמית במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ומנהל המחקר ב-Orient Research Group