לצום לפני אירוע: 7 הפרעות אכילה מוכרות לכולם

1. לגמור תמיד הכל מהצלחת  

השריטה: הרגל בעייתי, שעלול לנבוע מילדות שבה המזון היה מצומצם באמת או מחסכים שנבנו לאורך שנים בדיאטות שונות ומשונות ‭")‬אני אוכל הכל עכשיו, כי אחר-כך לא יהיה לי‭.("‬ כשהאכילה מנוהלת כראוי, אין צורך בפיצוי על חסכים ובניצול הזדמנויות אכילה. לא נורא אם נשאר משהו בצלחת – יהיו עוד הזדמנויות לאכול.

התיקון: אוכלים מצלחות קטנות כדי שכמות האוכל תיראה גדולה, כי הרי הבעיה היא גם אכילה בעיניים, ולומדים להשאיר משהו בצלחת, אפילו ביס קטן. מומלץ גם לנהל יומן אכילה ולהקפיד על ארוחות עיקריות וארוחות ביניים כדי לא להגיע לרעב אמיתי.

2. להישקל כמה פעמים ביום 

השריטה: כשהשקילה והמשקל מנהלים את הנשקל ולא להפך זה בעייתי וחורג מתחום הבקרה הלגיטימית. כשאדם אוכל את מה שהוא אמור לאכול, אין סיבה לעלייה במשקל. עם זאת, יש ימים שבהם הגוף אוצר נוזלים מסיבות שונות (אחרי מאכל מלוח, במחזור, בעצירות‭,(‬ ואז תמונת המשקל עלולה להיות מעוותת ומלחיצה. העלייה אינה בשומן אלא בגלל הנוזלים, אבל היא עלולה להוביל לפריקת עול מוחלטת ‭")‬אני שומרת ובכל זאת השמנתי, אז אין טעם לשמור‭("‬ או לדיאטה קיצונית.

התיקון: מנסים בהדרגה לדלג על שעות וימי שקילה, עד שמגיעים לשקילה שבועית. אפשר, למשל, להוציא את המשקל מהבית וללכת להישקל פעם בשבוע בקופת חולים.

3. לצאת לריצה ארוכה אחרי שאוכלים יותר מדי  

השריטה: תופעה שהיא אחד מהריטואלים המכונים התנהגות טיהורית. במצבים קיצוניים אנשים מקיאים או לוקחים תרופות משלשלות – במצבים קיצוניים פחות

הם מכפילים את נפח אימון הכושר שלהם. זה לא רציונלי, כי מהיסחפות אחת לא עולים במשקל (כדי להשמין בקילו אחד צריך לחרוג ב‭7,000-‬ קלוריות מהתפריט המומלץ‭.(‬ אין טעם באימון כפול אחרי זלילה, כי אז שוב תהיו רעבים ושוב תאכלו יותר מדי. הספורט צריך להיות חלק מהחיים, בלי שום קשר למעידות.

התיקון: היצמדות לתוכנית כושר קבועה. אם ממש חייבים להעצים את האימון, מחליטים שביום אחר, נטול זלילות, עושים אימון רגוע יותר. מומלץ גם לנהל יומן אכילה.

4. לצום לפני שקילה 

השריטה: השקילה האידיאלית היא בבוקר, לפני שאוכלים ואחרי השירותים, ואז מי שנשקל בערב מנסה לחקות את התנאים האופטימליים האלה באמצעות צום קל עד בינוני.

התיקון: נשקלים תמיד באותה שעה (כזכור, לא כל יום‭(!‬ ומתייחסים לנתון שהתקבל כאל משקל שגבוה בקילו מהמשקל האמיתי.

5. לצום לפני אירוע

השריטה: המחשבה שאם המכסה היומית שלי היא ‭1,200‬ קלוריות וסביר שבבופה אוכל ‭1,500‬ קלוריות, אז עדיף לי לא לאכול כל היום. צריך לזכור שהחיים זה לא מתמטיקה, ומי שצם כל היום יאכל בערב הרבה יותר ממה שהוא באמת צריך, ירגיש אשם וייכנס למעגל הרסני של פריקת עול ותסכול.

התיקון: אוכלים רגיל במשך היום, ולפני היציאה לאירוע אוכלים משהו קטן כמו פרוסת לחם עם שכבה דקה של ממרח וכוס קפה. מגיעים לאירוע בלי להתעלף מרעב, בלי אובדן השפיות הזמני והצורך העז לטעום מהכל. אז אפשר לעשות סיבוב בחינה ראשוני בבופה, להחליט מה אוכלים ולאכול. מומלץ אפילו יותר להחליט מראש שממלאים את הצלחת פעם אחת, בלי תוספות. כשלא רעבים, אין עם זה בעיה.

6. להחליט שיש מאכלים שלא נוגעים בהם לעולם 

השריטה: כשאדם מזהה מזונות "מסוכנים‭,"‬ שעלולים לגרור אותו לאכילה מופרזת, זה בסדר להימנע מהם. הבעיה נוצרת כשהסלקציה נעשית קפדנית וקיצונית, ובייחוד לא הגיונית. אין בעיה גורפת עם טחינה, למשל, או עם זיתים, כל עוד אוכלים מהם במידה. החסך במאכל מסוים עלול להוביל לבולמוסי אכילה ולהשמנה.

התיקון: לא נמנעים ממזונות (אפילו לא מבורקס‭,(‬ אלא לומדים את ערכם התזונתי, אוכלים מהם במינון סביר ומכניסים אותם לשקלול הקלוריות הכללי.

אפשר גם להחליט שאוכלים מהם רק מחוץ לבית או קונים אותם באריזה אישית.

7. לאכול בסתר  

השריטה: מבוגרים אוכלים בסתר, כי בילדותם נעלו את ארון הממתקים או אסרו עליהם לאכול שוקולד, עוגיות או גלידה כדי שלא ישמינו. הם חשים שזו ההזדמנות היחידה שלהם לאכול בלי חשבון. ההסתרה נועדה להילחם ברגשות האשמה, אבל היא לא מעלימה אותם, ובסופו של דבר הם עולים ומעודדים זלילה.

התיקון: מפנימים שמותר לאכול אפילו במצב של עודף משקל. לומדים לאכול כמויות סבירות. מציבים גבולות לסביבה - לאיש אין זכות להיכנס לנו לצלחת. אנחנו המבוגרים האחראים, שקונים מצרכים לבית ויכולים לאכול כשמתחשק לנו.