כל כך יפות שבא לבכות: הצדעה לנשות העולם

אני רואה עצמי חוקר תרבויות דרך עדשת המצלמה. הצילום מאפשר לי לתעד סגנונות חיים שונים ומגוונים. איני מצלם אנשים ללא ידיעתם, ולכן אני מאמין שצילום הוא קודם כל מפגש והזדמנות להיכרות עם האחר.

במקומות רבים בעולם אני לא דובר את השפה המקומית, ולמרות זאת התקשורת פשוטה יותר; שפת הגוף, סימני הידיים, צחוק וחיוך פותחים דלתות ביתר קלות מאשר התקשורת הוורבלית-קונבנציונלית.

בבואי לצלם נשים אני לא מגיע כדמות גברית - אלא כדמות ניטרלית. המצלמה מהווה מעין חיץ שמרכך את ההתנגדות שיש לנשים בתרבויות מסוימות במפגש עם גבר זר.

עם השנים למדתי לסגל לעצמי דרכים לשבור את הקרח, ולקנות את אמונן של המצולמות. לפעמים אני נותן את המצלמה שלי כדי שקודם היא תצלם אותי. בפסטיבל גדול בהודו (70 מליון איש) נתתי לסגפנית מקומית את מצלמתי כדי שתצלם, והיא הסתובבה ונעלמה בתוך ההמון האנושי...

למזלי היא חזרה אחר כמה דקות, והחלה לצלם אותי. מאות אנשים התגודדו סביבנו, וכמו שאתם יכולים להבין, הוסרו כל המחיצות ויכולתי לצלם אותה ואת חברותיה באופן חופשי - כמו חברים ותיקים.

נקודה מעניינת ששמתי לב אליה במהלך עבודתי היא שדווקא בעולם השלישי הנשים מתמסרות יותר בקלות למצלמה, ואינן רואות בי, הצלם, דמות מאיימת. זאת, להבדיל מנשות העולם המערבי, שכמעט תמיד מוטרדות מאוד מ"איך שהן נראות" ואיפה התמונה תפורסם.

לרגל יום האשה הבינלאומי המצוין מדי שנה ב8 במרס בחרתי להראות מקומות שונים בעולם, כשהמכנה המשותף הברור הוא שבכל התמונות מופיעות נשים. אחדות בעלות משפחה, ואחרות עדיין לא; כמה מהן נשות קריירה, כמה חקלאיות - אך מאחורי כל פנים יש עולם ומלואו, עולם עשיר ומלא בחוויות, בחלומות ובניסיון חיים!

1. ניתן לראות את שפת הגוף החזקה המועברת באמצעות הצילום, וכך להבין את מערכת היחסים המקובלת בתרבויות רבות בעולם. הגבר עומד בתנוחה גברית-קלאסית, בה בעת שהאשה שמולו מצמצמת את הנוכחות שלה למינימום. התמונה צולמה בנהר הגנגס שבהודו. בזכות הנר הקטן שצף מצד שמאל, התמונה שומרת על איזון של הקומפוזיציה

2. יוון . בדוכן בצדי הדרך ובו תוצרת מהכפר פגשתי את האשה הלבבית והמקסימה הזו, שיושבת מ-5:00 בבוקר ומנסה למכור לעוברים ולשבים. היא לא מדברת מלה באנגלית, ואני לא מדבר מלה ביוונית, אבל כפי שאמרה לי מורה גדולה: "חיוך הוא הקו העקום היחידי שמיישר כל דבר..." החיוך שלה אכן שבר את הקרח

3. במבט ראשון נראה כאילו התמונה משדרת סתימת פיות, דבר האופייני ליחס לנשים במקומות רבים. אבל התמונה הזו היא דווקא דוגמה להעצמה נשית! אלו הן נזירות של דת ה"ג'יין" בהודו, שזכו למעמד שווה לנזירים הגברים במקדש. מאמיני דת הג'יין מקפידים שלא לפגוע בשום יצור חי, ולכן הם הולכים עם מטאטא לפניהם כדי להסיר מהדרך כל חרק, והמחסום בפיהן הוא כדי שחלילה לא יבלעו בטעות זבוב או מעופף אחר

4. טקס שבת האור בכנסיית הקבר בירושלים, בכאוס הכללי של עולם המתפללים הגברי, בולטת בשלוותה הנזירה היוונייה. בה בשעה שכל הדמויות הגבריות מביטות לארבע כנפות שמיים, היא מישירה מבט אל היושב במרומים

5. נשים בדרך לעבודה - בכניסה למשרד יוקרתי בסיטי של לונדון

6. נשים בדרך לעבודה - בשדה אורז במיאנמר

7. נשים בדרך לעבודה - בשוק של הכפר סולולה בגואטמלה

8. ככר קפקא בברלין , עבר והווה נפגשים - מצד שמאל 3 דמויות קלאסיות מפוסלות בראש המבנה, במרכז צלב הכנסייה, ומצד ימין פרסומת מודרנית להלבשה תחתונה

9. מקדשי האמפי שבהודו. מתוך צבעי האדמה המונו-כרומטיים בולטת האשה בסארי כחול

10. כפר ניין מיילס (כפר הולדתו של בוב מארלי ) בג'מייקה . אשה צעירה מדלגת בין כל המטלות, והכל עם רולים בשיער! 

11. סמוך לטודרה שבמרוקו . רועת צאן צעירה, קצת נבוכה מהמצלמה, מחביאה חיוך מבויש מתחת לרעלה

12. שלוש גמלאיות אמריקניות מבינות שהגיעו לשלב בחייהן שבו הן יכולות לעצור, לנוח וליהנות מהחיים. עד 120!

13. הדלתא של נהר המקונג, ויאטנם . ב-1991, עם פתיחת ויאטנם לעולם, בהיותי אחד הישראלים הראשונים שזכו לבקר בה, הגעתי לכפר נידח ליד המקונג. האשה בשדה האורז הרימה את ראשה, והתפלאה למראה הזר עם המצלמה. הנהנתי בראשי, הרמתי בעדינות את המצלמה והיא חייכה בחזרה

14. ליידי בויס בתאילנד , מאחורי הקלעים, לפני תחילת ההופעה במועדון קברט בבנגקוק . כל היפהפיות שבתמונה הן למעשה גברים. מדהימה העובדה שכל כך הרבה גברים תאילנדים רוצים לשנות את מינם לנשים, וכל זאת בתרבות שמדכאת נשים באופן שיטתי

15. תמונה אופטימית מבית ספר בדרום אפריקה , אחרי סיום שלטון האפרטהייד . נכנסתי לביה"ס ביוהנסבורג, והצטרפתי למשחק הכדור של הבנות. תוך כדי משחק צילמתי הרבה תמונות. כשפיתחתי את סרט הצילום זיהיתי את "הרגע המכריע" - כששתי הבנות נעמדו עם חיוך ספונטני על הפנים. כולי תקווה שאותן בנות שגדלו לתוך מציאות של שוויון בין הגזעים יגיעו לחיות גם בשוויון בין המינים

16. מכל הנשים שצילמתי ברחבי העולם, יש אחת שיקרה ביותר ללבי - האשה שאיתי, אם ילדיי, שיום-יום אני זוכה ללמוד ממנה מהי עוצמה נשית ויכולת שילוב בין בית, עבודה ומשפחה במאה ה-21

* הסבר מלא לתמונת הצד א': היפהפייה בסארי הכתום הישירה אלי מבט מתוך 70 מיליון עולי הרגל בפסטיבל קומב-מלה . מצאתי אותה ובחרתי להציב אותה בקדמת הפריים... אות לבאות?

לכתבות נוספות של הראל סטנטון:

• פסטיבל המסכות של ונציה: עיר שחופשה לה יחדיו
• לקפוא מקור, לעשות חיים: קרנבל החורף בקוויבק
• מהחנוכיות ל"טיש": טיול מוּאר ומסקרן בירושלים
  

• הראל סטנטון - הרצאות, צילום, סדנאות