אל תדברו על הרב אלון

"אב בית דין שסרח אין מנדין אותו אלא אומר לו: 'הִכָּבֵד ושב בביתך'. חזר וסרח מנדין אותו מפני חילול השם" (מו"ק יז,א). "מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם (רש"י: בעל קרי היה). א"ל רבי יהודה בן בתירא: בני, פתח פיך ויאירו דבריך, שאין דברי תורה מקבלין טומאה" (ברכות כב,א).

רבים משיחין בהתנהלות של פורום "תקנה" ושל הרב אלון, אך לא חקר האמת הלזו היא שטורדת את רוחי. גם לא היעדר מידע פרוצדורלי מסעיר אותה וגם לא שאלת סמכות השפיטה החברתית, אלא המפולת החינוכית האדירה שניחתה על ראשנו. אין אפשרות להגזים בחומרת המשבר האמוני והצונאמי החינוכי; נפלו השמים ונתקו מוסרות תבל.

שלש הערות בפי, והן תלויות זו בזו 

1. להיאלם: לאחר לבטים רבים, ולאחר קריאת חומרים חינוכיים והסברתיים רבים שנכתבו בבמות שונות, כולל שאלות נוקבות שעלו על ידי בני נעורים או מבוגרים, דתיים או חילונים, הגעתי למסקנה כי מוטב להיאלם. התשובה האמיתית למרבית השאלות היא "אין תשובה!". האם יש למישהו תשובות לתהיות כמו "האם פסה אמונה בחכמי תורה?" "האם כל תורת הרב אלון היתה צביעות?" "איך התורה לא מגינה ומצילה?" וכיוצא באלה?  

אם לאו, ויכתב סורחנו ולא תיכתב תשובתו, או-אז יכבד וישב בביתו, כעצת חז"ל המצוטטת לעיל לתלמיד חכם "ששמועותיו רעות". בטוחני כי ימצא אפיק לרוחו ולהגיגיו בעולמנו הממוחשב המזמן אינספור דרכי ביטוי גם למי שספון-טמון בביתו, מאחורי הפרגוד והמסך.

החרמת ספרים ודעות, שבכתב ובעל פה, האופיינית לציבור החרדי, הפכו לנשק-חם גם

במחוזותינו, קהילות הציונות הדתית ומוסדותיה. כבר אירעו תקדימים בחצרותינו, שלא אזכירם, בעיקר על רקע של השקפות עולם שונה או חריגה. אני סובר, לאחר העיון, כי גם התנהגות פסולה של המחבר אין בכוחה להטביע חותם של טומאה על תורתו.