צרכנות דיגיטלית לוחמת באירופה - מדוע לא כאן?
שתי יוזמות צרכניות חשובות יצאו לדרך השבוע באירופה: בחירת דפדפנים ומחירי מקסימום לגלישה סלולרית. מדוע יוזמות כאלה לא יופיעו בקרוב בישראל?
השבוע, בשקט בשקט, מוציא האיחוד האירופי לפועל שתי מהפכות צרכניות ענקיות בתחומי הטכנולוגיה. האחת, היא מסך בחירת הדפדפנים ב-Windows שכבר מותקן כעדכון לגירסאות Windows השונות, מה שאמור לרופף את אחיזת הברזל של מיקרוסופט בשוק הזה ולסיים אי צדק היסטורי של שנים בשוק הדפדפנים.
אי צדק, בו אלטרנטיבות גלישה מוצלחות שבראשן נטסקייפ, נפלו חלל לדורסנות העסקית והאנטי תחרותית של מיקרוסופט. האחרונה לא היססה להשתמש בכוחה המונופוליסטי
בשוק מערכות ההפעלה, כדי לכבוש לעצמה עמדת מונופול גם בשווקים אחרים.
המהפכה השניה, שלא זכתה לסיקור רב, אבל בעייני היא פורצת דרך משמעותית במישור הצרכני, היא התקנות המחייבות את ספקיות הסלולר לקבל על עצמן "מכסות גלישה סלולרית" שיקבעו הלקוחות שלהן.
התקנות מבריקות בפשטותן: ספקיות הסלולר יאלצו לפנות לכל לקוח שלהן, ולשאול אותו מה הסכום המקסימלי שהוא מוכן להוציא מדי חודש על גלישה סלולרית? (תהיה גם ברירת מחדל למי שלא יקבע אחרת).
גולשים בנדידה? הכסף נודד מהארנק
כמו שחשבו חלק מהמגיבים כאן, לכאורה, אין פה חידוש. גם בישראל כבר נמכרות חבילות במחירים קבועים וידועים מראש. אבל זה לא הסיפור. הסיפור הוא "תעריפי נדידה".כל מי שחשב פעם לקחת מודם סלולרי לחו"ל, והתחלחל מהמחירים - יודע על מה מדובר. הגלישה ברשת סלולרית זרה במדינה אחרת, היא סוג הדברים שתצטרכו למכור בעבורם כליה.
ולכן בא האיחוד האירופי ושם סוף לטירוף: מכסת הגלישה תהא תקפה גם בזמן נדידה, ותמנע חיובים לא שפויים של עשרות אלפים. ומה על התעריפים הרצחניים בנוסח אלף יורו לקילובייט בודד למי שיחרוג? גם כאן התערב הרוגלטור האירופי וקבע תעריף מקסימלי: לא ייגבה יותר מיורו אחד למגהבייט הורדה.
אשת הברזל
מי שמובילה את המהפכות הצרכניות האלה, וראוי להוריד בפניה את הכובע, היא נלי קרוז. קרוז, 69, לשעבר נציבת התחרות (הגבלים עסקיים) של האיחוד, וכיום נושאת בתואר נציבת האיחוד לעניינים דיגיטליים.קרוז היא אשת ברזל שכבר תלתה פעם אחת את גולגולתה של מיקרוסופט על חגורתה. היא הייתה זו שהצליחה להוריד את התאגיד על ברכיו, בעזרת קנסות גבוהים על אי ציות, וקיבלה ממנו ציות מוחלט כשהדבר הגיע לדרישה לחשוף חלקים מקוד המקור של Windows.
ולמה זה לא יכול לקרות כאן?
אומרת קן
גם בראש הרשות הרגולטורית שמפקחת על התחרות העסקית בישראל, נמצאת אישה. רונית קן שמה. אבל היא ומקבילתה האירופית, רחוקות בפועלן כריחוק מזרח ממערב. רונית קן, כשמה היא: אומרת כן. היא מפקחת חלשה, אשר נכנעת לא פעם בפני דרישות בעלי ההון.עוד ב-2007, העברתי לרשות ההגבלים העסקיים ממצאים חותכים מתוך תחקיר שלי, המוכיחים כי למיקרוסופט יש מונופול דה פקטו בשוק מערכות ההפעלה בישראל. שוחחתי אישית עם קן וגם עם עוזריה ועוזרותיה, הסברתי להם את משמעות הממצאים שלי, וביקשתי שיבדקו את הנושא.
עד היום, שלוש שנים לאחר פרסום התחקיר, כל פעם שפניתי לדרוש בשלום הינוקא, קיבלתי רק תשובות מתחמקות כמו "העניין נמצא בבדיקה". ראוי לציין שקודמה בתפקיד, עו"ד דרור שטרום, לא היסס בזמנו לפתוח בהליך שסופו היה הכרזה רשמית על מיקרוסופט כעל מונופול (לו היה מושלם).
אנחנו לא פראיירים?
הסיבה השניה, היא עניין תרבותי, עמוק ושורשי הרבה יותר. באירופה, כלכלה חזקה ויציבה, לאזרחים יש מודעות צרכנית ודיגיטלית גבוהה יותר.
בצרפת ובבריטניה, התושבים יצאו לרחובות, יפגינו, יתקוממו וישבו לנציגי הפרלמנט שלהם על הווריד גם בעניינים שנראים לכאורה פעוטים (אך בפועל הם אינם כאלה, כמו שליטה בשוק הדפדפנים). המודעות הזו נשענת על תרבות דמוקרטית בוגרת, בשלה ומודעת.
בישראל התרבות הדמוקרטית הזו אינה קיימת. בעניינים חמורים יותר, כמו המאגר הביומטרי לא יצא עם ישראל לרחובות (רק מחדלי מלחמות מביאים אותו לשם, כנראה) - כי אנחנו לא פראיירים.
האמנם?
לפנייה לכתב/ת 
