נעמי מעולם לא נתנה לי להתנתק ממנה לגמרי
"אנחנו מתחתנים", אמרה, והזמן קפא מלכת. פתאום הבנתי שכל השנתיים האלה לא היו דבר וחצי דבר ממסלול חזרתה אלי. פתאום הבנתי שלה חיכיתי. היתה דקה של שקט כשהזמן חזר. "את מתחתנת עם אדם שמכה אותך?" שאלתי. סיפור
כמשהו נגמר, כך למדתי, יש לשרוף את הגשרים כולם, ומבלי להתבונן אחור לרוץ קדימה. "מי שמסתכל אחורה הופך נציב מלח", היה צורח עלי מורדי, המפקד שלי מימים עברו. אחד הדברים שלמדתי ממנו היה כיצד להתנתק ולהמשיך הלאה.
"דיר בלאק אם בזמן שאתה במשימה קופצת לך לראש המשימה הקודמת", היה אומר לי כשהיה מקרב אותי אליו עם ידו על צווארי. עד היום לא הבנתי אם היתה זו עצה של חבר או איום של מפקד.
כחלק מאותה שטיפת מוח שעברתי למדתי גם לקטוע את חוטי הנפש שהיו מקשרים ביני לבין אחרים, וכשמשהו היה נגמר - הייתי קורע אותו ממני ומשליך הרחק. מעמיד פנים כמו לא היה מעולם.
לצערי, לרוב היו בני אדם קשורים לצד השני של אותם החוטים שרק אני יודע לראות, ולכן במהלך השנים ניסו לחזור ולהיקשר אלי שוב, מזכירים לי שהם כאן גם אם הצלחתי למחוק כמעט כל זיכרון מהם. הם טוענים שאני חסר, שהם רק רוצים לשאול לשלומי ושהם פשוט רוצים את הנוכחות שלי בחייהם, גם אם רק לרגע. מעולם לא הבנתי זאת.
כך היתה גם נעמי, מי שלמשך ארבעה חודשים נפלאים בחיי הצליחה לגרום לי להאמין שוב בדברים שהיום אני יודע כי הם שקר. נעמי, זו שהעלתה אותי גבוה גבוה והראתה לי מקומות אותם לא העזתי להעלות בדעתי, זו שבתום 120 ימי חסד עזבה לטובת אדם המבוגר ממנה בהרבה, שוכחת שאני מרחף גבוה רק בזכותה וכשתלך תהיה זו הנפילה העמוקה בחיי.
נעמי מעולם לא נתנה לי להתנתק ממנה לגמרי. הפתעתי את עצמי כשהעקשנות שלה גרמה לי לשנוא אותה, כשהפגנתי כלפיה את אותו הזלזול והעזתי לדבר אליה בצורה שמעולם לא דיברתי אל אדם קודם לכן, ולוּ רק כדי שלא תרצה לשמוע את קולי, והיא אחזה באותו החוט בכל כוחה, עד שנשברתי.
כך עברו שנתיים בהן דאגה נעמי שלא אשכח כי היא קיימת. מעולם לא התקשרתי אליה ומעולם לא יזמתי איתה פגישה. ולמרות כל זאת, כשהיינו מתראים הצלחתי לשכוח באמת מהעבר ופשוט להיות איתה, לשמוע על חייה ועל הזוגיות שלה עם האדם שבגללו עזבה, לשמוע - ובעיקר לדאוג.
כשנעמי היתה מספרת לי, אני הייתי מקשיב. מסיבה לא ברורה רציתי לדעת הכל, לא הבנתי מדוע היא נשארת עם אדם הנותן לה יחס כזה, לא הצלחתי להבין שהיא נמשכת אל הסוג הזה של הגברים. אם הייתי מבין זאת אז בוודאי הייתי מבין מדוע עזבה אותי.
"רק שתדע, אין עוד אדם אכפתי כמוך בעולם", אמרה לי פעם, ולרגע הצליחה לעורר בי משהו שכיביתי מיד, יודע שהמילים חסרות משמעות מבחינתה, שהיא נמשכת בדיוק אל ההפך. חייכתי חיוך רפה והמשכתי בשיחה, מתעלם מאותה הההערה.
אני לא יודע מי מבינינו מעורער יותר: אני, שמסלול החיים שלי הלך לאיבוד אי שם לפני כמה שנים ומאז הכל פשוט מבולגן, או היא, שפשוט נמשכת אל האש.
הכל היה משחק עבורי, כמו כל דבר אחר עד לא מזמן, עד לבוקר שהתקשרה אלי ובשורה בפיה.
"אנחנו מתחתנים", אמרה, והזמן קפא מלכת. פתאום הבנתי שכל השנתיים האלה לא היו דבר וחצי דבר ממסלול חזרתה אלי. פתאום הבנתי שלה חיכיתי. היתה דקה של שקט כשהזמן חזר.
"את מתחתנת עם אדם שמכה אותך?" המילים יצאו מבלי שחשבתי, זה היה הדבר היחידי שעבר בראשי. היא מעולם לא אמרה לי על זה כלום, אבל אני ראיתי את הכל. מצד אחד תמיד טענה שהיא אוהבת את הדרך בה אני רואה את העולם ("אתה פשוט רואה את הכל כמו שהוא", היתה אומרת), ומצד שני – האם לא חשבה כי אני מצליח לראות גם את זה?
נעמי גמגמה, היא לא ציפתה לתגובה הזו ממני, היא לא חשבה שאני יודע. נזכרתי במורדי, הפנים שלו עלו מולי כשהיא ניסתה להסביר לי שהם באמת אוהבים, שהוא באמת לא בסדר לפעמים, אבל לפעמים גם היא לא בסדר. היא אמרה את הכל חוץ מלהודות באמת: החבר שלה, זה שאיתו היא מתחתנת, הוא מפלצת.
"אתה צריך לתת את המכה הכי חזקה שלך בשנייה הראשונה", הדהד קולו של מורדי בראשי, אז הבנתי מדוע אמרתי את מה שאמרתי. תהיתי אם גם בעלה לעתיד הכיר את מורדי.
נעמי שאלה אותי אם אבוא לחתונה, נשבעתי לה שלא אגיע. נשבעתי לה גם שלא תשמע ממני יותר, ושאם היא רוצה לראות אותי שוב מוטב שיהיה זה אחרי שתיפרד או תברח ממנו. לאחר שסחטה ממני הבטחה שלא אעשה "שטויות", אותן לא ידעתי אם לפרש כשיחת הבהרה עם בעלה לעתיד או פנייה למשטרה, קרעתי ממני את החוט הרופף שהיא סירבה לתת לי לנתק ומחקתי כל זיכרון ממנה לתמיד.
בעוד כמה שורות, אשכח ממנה לנצח. היא נמצאת תמיד במרחק נסיעה ממני, אבל מבחינתי היא בעולם אחר לחלוטין, נמצאת שם ומשקרת לעצמה לגבי המציאות בעולם. גם אני משקר לעצמי המון לגבי המציאות בה אני חי. אולי בשביל שנינו זה בעצם אותו הדבר בדיוק. אולי בעצם כל אותן שנתיים היא זעקה לעזרה, ואני פשוט לא הבנתי.
לפנייה לכתב/ת 
כשנעמי היתה מספרת לי, אני הייתי מקשיב
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
