נשים בשירות המדינה: יותר נוכחות, פחות בכירות
לפי דו"ח לרגל יום האישה, נכון לשנת 2007 היוו הנשים 65% מהמועסקים על-ידי המדינה, אבל כשזה נוגע לדרג הבכיר - מנכ"לים, משניהם ומנהלי בתי חולים - שיעורן צונח לשליש
לקראת יום האישה הבינלאומי שיחול מחר (יום ב') מפרסמת שדולת הנשים את הדו"ח השנתי שלה על מצב האישה הישראלית, ובו נתונים לא ממש מחמיאים, שמתווספים לאלה שכבר התפרסמו בימים האחרונים.
אמנם 55% מכלל הסטודנטים בשנת 2008 היו נשים, אולם במקצועות העיקריים שנחשבים ל"נשיים" (מקצועות העזר
הרפואיים), נשים עדיין מהוות 80.6% מכלל הלומדים. מספר זהה של נשים לומדות מקצועות החינוך וההכשרה להוראה.
במקצועות הנחשבים ל"גבריים", כמו הנדסה ואדריכלות, שיעור הנשים קטן ועומד על 25.9%. במקצועות יוקרתיים, כמו הנדסת חשמל, הנדסת מכונות והנדסת מחשבים, שיעורן של הנשים הוא פחות מ-10%. נשים מהוות את הרוב בקרב מועסקים על ידי חברות הקבלן - 52%, ורק 5% מכלל העובדות בישראל הן עצמאיות.
נשים מהוות שליש מכלל העצמאים במדינה. בתחום ההיי-טק, שליש מהעובדים הם נשים. על־פי נתוני דו"ח האגף לקידום ושילוב הנשים בשירות המדינה לשנת 2009, נשים הן רוב המועסקים על־ידי המדינה - 65% בשנת 2007. רוב הנשים שעובדות בשירות המדינה עובדות במשרות מנהלה (45%) וכאחיות (22%). למרות שהנשים הן רוב בשירות זה, ייצוגן חסר באופן משמעותי בכל הקשור לדרגות הבכירות בו. בדרג א', הכולל תפקידים שמקבילים למנכ"לים, משנה למנכ"לים ומנהלי בתי חולים כלליים גדולים, נשים מהוות 34% בלבד.
מבין עובדי הדרג המשפטי, אחוז הנשים גבוה באופן חריג, ובלעדיו ייצוג הנשים בדרג א' עומד על 11% בלבד נכון לשנת 2008 - 9 נשים בלבד בדרג א' מתוך 84 בכירים. נשים הן רוב גם מתוך כלל מקבלי קצבת הבטחת ההכנסה וקצבת הזקנים ושארים - 56% ו־68.8% בהתאמה.
אלפי מחותנות קטינות
בשנת 2008, מתוך 174,000 נערות בנות 15-17, 91.8% למדו, 0.6% עבדו ולא למדו ואילו 7.6% לא למדו ולא עבדו. 13.5% מהנערות הערביות לא למדו ולא עבדו, יותר מפי שתיים הנערות היהודיות שלא למדו ולא עבדו (5.5%). בקרב בנות 11-15, אחוז הבנות שעבדו גבוה יותר מאחוז הבנים שעבדו - 12.1% ו־11.8% בהתאמה.בשנת 2007 נישאו 3,843 נערות (עד גיל 18), ומשערים שמספר נישואי הקטינות בפועל גדול בהרבה ממספר המקרים המדווחים. מספר הקטינות המוסלמיות שנישאו היה גדול ביותר מפי שתיים ממספר הקטינות היהודיות שנישאו, ובקרב נערות בנות 16-17 - הפער הוא פי ארבעה.
25% מכלל הנערות דיווחו על קיום יחסי מין ללא קונדום, כשיש פער משמעותי בקרב הקבוצות הבאות: 56% מיוצאות ברית המועצות לשעבר ו־67% מיוצאות אתיופיה.
גם בקרב העובדים הזרים יש נוכחות ערה של נשים - 55%. בשנים האחרונות עלה באופן משמעותי מספרם של מבקשי המקלט בישראל, כשבשנת 2005 עמד מספרם של כלל הפונים בבקשות למקלט מדיני בארץ על כ־1,000, ואילו בסוף 2009 נאמד ב־18,000. מבין כלל הפונים, אחוז הנשים עומד על כ־15%.
"האפליה מעוגנת כך שקשה לשנותה"
בחודשים ינואר-ספטמבר 2009 נפתחו 11,652 תיקים פליליים בגין עבירות אלימות במשפחה, ועוד 4,614 תיקים נסגרו. באותם חודשים הגישו עולות חדשות כרבע מהתלונות: 18.9% יוצאות ברית המועצות לשעבר, 2.3% יוצאות אתיופיה והשאר יוצאות מדינות אחרות. נשים ערביות הגישו רק 11.8% מהתלונות.
יהל אס-קורלנדר, מנהלת מחלקת המחקר והמידע בשדולה, אמרה כי כלפי נשים בישראל יש אפליה, שחוצה מעמדות חברתיים ותרבותיים: "האפליה מתבטאת בין היתר בפערים שערורייתיים בשכר וביכולת לצאת לעבודה למול נטל הטיפול בילדים". היא הוסיפה כי "האפליה קיימת ביתר שאת בקרב נשים מאוכלוסיות שכבר סובלות מאפליה מבנית, הן מעצם היותן
מיעוט והן עקב נסיבות חייהן, כגון: נשים ערביות, נשים מהגרות עבודה, נשים בזנות ונשים פליטות ומבקשות מקלט". לדבריה, חלק מהאפליה כלפי נשים מעוגנת היטב, כך שהסיכוי לשנותה קלוש.
נורית צור, מנכ"לית שדולת הנשים בישראל מוסיפה: "יש חשיבות רבה בפרסום נתונים אלה, משום תרומתם לטיפול אפקטיבי בבעיות שהדו"ח מעלה ומציף. הדו"ח מוכיח כי אפלית נשים עדיין מתקיימת בתחומים רבים בחברה הישראלית. אפלייה זו מהווה חסם בפני נשים להצליח ולהתקדם הן בעבודה והן בחיים האישיים ובמשפחה. על החברה הישראלית כולה להתגייס ולהילחם בתופעות המועלות כאן, ועל הממשלה לקבוע יעדים אופרטיביים למלחמה באפליה זו".
לפנייה לכתב/ת 
