המטופל הומלס מלוכלך? "זה משפיע על הטיפול"
שני בתי חולים, שני מטופלים חסרי אמצעים, שני מקרי מוות שנבעו מרשלנות ושאלה אחת קשה. "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" בודק: האם ניתן היה להציל חסר בית וחולה שנחשד כנרקומן אילו היו מתייחסים אליהם כאל מאושפזים מן השורה?
לא צריך להיות פרופסור למדעי החברה או רופא מנוסה במיוחד כדי לדעת שאנשים בעלי מעמד חברתי גבוה זוכים ליחס ולטיפול רפואי טובים יותר. אבל לפחות בשני מקרים, שמסקנותיהם מתפרסמות כאן לראשונה, עולה השאלה האם טיפול רפואי כושל באנשים מתחתית הסולם החברתי - הומלס וחולה שהוגדר כנרקומן - עלה בחייהם.
בספטמבר 2006 הובהל לבית החולים איכילוב בתל אביב חסר בית בן ,46 ללא אזרחות ישראלית, שאיבד את הכרתו. לאחר זמן לא רב החליט רופא המיון לשחרר אותו, למרות שחודש לפני כן אובחן באותו בית חולים כי האיש סובל ממחלות קשות המחייבות טיפול תרופתי קבוע, ואף שבבדיקות שנערכו במיון נמצאו ממצאים מחשידים.
למחרת, בשעות הלילה, פנה שוב אותו חולה לאיכילוב. "לפי איך שהוא נראה, הוא לא התקלח בשבועיים האחרונים," נאמר בחדר המיון על פי התחקיר שערך משרד הבריאות. חסר הבית שוחרר שוב על ידי הרופא התורן עם המלצה להמשך הטיפול התרופתי ומעקב, מבלי לערוך לו בדיקות מעבדה חיוניות. זמן לא רב לאחר מכן הגיע האיש בשלישית לאיכילוב. בחלוף שלוש שעות הוא נמצא מוטל ללא רוח חיים על אחת המיטות.
"החמצה קשה לעיכול"
במכתב שהעביר למשרד הבריאות קבע ד"ר אבי הסנר מהנהלת בית החולים כי ד"ר רונן ליבסטר, הרופא ששיחרר את החולה, "מכיר אותו כחסר בית וייתכן
שהעובדה שלא ביצע עיבוד מתאים נעוצה בכך." ד"ר ליבסטר, כך נטען על ידי בית החולים, מודה שזו הייתה שגיאה קלינית ברורה לשחרר חולה עם היסטוריה כמו שלו, בנתונים קליניים בסיסיים. "החמצה כזו של מקרה שניתן היה אולי לטפל בו היא קשה לעיכול," כתב ד"ר הסנר, "גם נוכח הנסיבות המקלות של חולה שחזר פעמים רבות לחדר המיון ומוכר כחסר בית."
בעקבות כך פתח משרד הבריאות בחקירה, שהובילה להגשת קובלנה משמעתית נגד ד"ר ליבסטר באשמה של רשלנות חמורה והתנהגות שאינה הולמת רופא. הדיון התקיים בבית הדין למשמעת במשרד הבריאות ושם הודה ליבסטר באישומים נגדו, אבל חזר והדגיש כי לעובדת היותו של החולה חסר בית לא הייתה כל משמעות בטיפול רפואי.
"מבחינתי, הומלסיות זה עניין לחומרה ולא לקולא," טען ".אני מאשפז הומלסים כשבחוץ יורד גשם ואני לא רוצה שהם ילכו לשתות וודקה ברחוב וימותו. אני מאשפז הומלסים שיש להם פצע וצריכים לקבל תרופה." את אותם הדברים כתב לוועדה גם פרופ' גבי ברבש, מנהל בית החולים. "מעולם לא נתקלנו באפליה או בהיעדר מקצועיות מצידו בטיפול באוכלוסיות אלה," טען פרופ' ברבש.
לבקשתו של עו"ד ערן קייזמן, שייצג את ד"ר ליבסטר, הסתפקה ועדת המשמעת בנזיפה ואף ציינה שאזכור היותו של החולה חסר בית בקובלנה היה מיותר. אך השופט בדימוס ורדי זיילר, שעל פי החוק קיבל משר הבריאות את הסמכות לשנות את ההחלטה, הורה לשלול את רישיונו של ד"ר ליבסטר לשבועיים. "טיפול רפואי צריך לא רק להינתן כראוי," כתב השופט זיילר, "אלא גם להיראות שהוא ניתן כראוי. לבל יחשוב הציבור שדינם של שועי הארץ סמוק מדמם של חסרי בית בשאלות של חיים ומוות."
זיילר הוסיף כי "המקרה המצער עוסק במותו של נווד, בן בלי בית, אשר שוחרר מחדר המיון של איכילוב למרות סימנים שהצביעו על קיומה של בעיה רפואית חריפה ומסוכנת. היותו בן בלי בית מחמיר את משמעות המקרה, משום שהוא מוסיף על הטעות הרפואית עצמה גם את השחרור של חולה שפנה למקום היחיד שבו יכול היה לקבל עזרה בחזרה לרחוב."
בין השאר הסתמך זיילר גם על דבריו של חבר בית הדין למשמעת פרופ' קובי אסף, מנהל המחלקה לרפואה דחופה בהדסה עין כרם, שאמר כי "לעובדה שבן אדם הוא הומלס, מלוכלך ומסריח יש השפעה על הטיפול." מבית החולים איכילוב נמסר בתגובה כי "מדובר באירוע שבמהלכו שגה ד"ר ליבסטר בהערכת מצבו של המטופל, וכתוצאה מכך המטופל לא קיבל את הטיפול הנדרש ונפטר. הנושא נבדק על ידי הנהלת בית החולים וממצאי הבדיקה הועברו למשרד הבריאות, שהחליט להקים ועדת משמעת שמסקנותיה היו שלילת רישיונו לשבועיים. הרופא חרג מנוהלי בית החולים. הנהלים רועננו והועברו לצוות המיון."
ליבסטר, שבינתיים החל לעבוד בבית החולים מעייני הישועה בבני ברק, מסר באמצעות עו"ד קיייזמן: "לעובדה שהמטופל היה חסר בית לא הייתה שום השפעה על הטיפול. יש חוסר בהירות גדול לגבי מה שאירע מאז שחרורו מהמיון ועד לרגע שהוא נמצא מת בחדר המיון. המחדל הזה לא נחקר עד תומו מעולם."
השופט זיילר עצמו דווקא הסכים עם עו"ד קייזמן, ובסוף החלטתו הוא קבע: "קשה להתעלם מסתימת הגולל על הבירור והסקת המסקנות הדרושים. האם נתן מישהו דעתו לצורך לבחון מה מצבו ולטפל בו במשך שלוש שעות שכיבתו על אותה מיטה? האם ניתן לו טיפול ונעשתה בדיקה? או שכך, ללא אומר ודברים, הלך לעולמו אדם בן ,46 מנותק מסביבה תומכת ומטפלת."
את זעקתו של אותו חסר בית לא היה מי שישמע. לפני כ20- שנה הוא הגיע לישראל מהולנד בעקבות אהבתו לתושבת תל אביב, ולשניים אף נולדה בת משותפת. שנים אחדות לאחר מכן נפרדו בני הזוג והוא נשאר לגור בישראל ללא אזרחות. הגרושה ובתה, המיוצגות על ידי עו"ד גיל ברקאי, מנסות ליצור כעת קשר גם עם ילדיו של הנפטר מאשתו הקודמת בהולנד.
סם הרגעה
מקרה דומה מעט התרחש גם בבית החולים וולפסון. בדצמבר 2007 הגיע לחדר המיון בבית החולים גבר בשנות ה40- לחייו בעקבות כאבי בטן חזקים. בפני
הרופאים התוודה החולה כי הוא מעשן כבד, כולל סמים קלים מעת לעת, וכי הוא סובל מעצירות כרונית, נעזר מדי פעם בחוקן ובנוסף מקבל תרופות להרגעה.
הרופאים לא התרגשו וקבעו כי החולה הוא גם נרקומן בגמילה. הוא קיבל תרופה לשיכוך כאבים והופנה על ידי הרופאה הכירורגית לצילומי רנטגן ולבדיקות דם. הצילומים פוענחו על ידי התורן כתקינים, ועם חזרתו לחדר המיון הוא קיבל שוב תרופה לשיכוך כאבים. הרופאה קבעה שלחולה אין בעיה כירורגית חריפה והמליצה על אשפוזו במחלקה פנימית.
בחצות הלילה ביקשה הרופאה המתמחה לבצע בחולה בדיקת בטן, אך הוא התנגד והתנהג בחוסר שקט. לאחר שלוש שעות הוא התלונן על כאבים עזים, אולם על פי רישומי הרופאה סירב הכירורג התורן לבדוק אותו והסתפק בהמלצה טלפונית על מתן תרופה נגד כאבים בעירוי, וכן בהמלצה לאיתור התורנית הכירורגית הבכירה.
החולה קיבל את התרופה וכאביו פחתו, אך בשמונה בבוקר מצא אותו אחד הרופאים הבכירים כשהוא צורח מכאבים, חיוור וכחול. כעבור כמה דקות הוא התמוטט ונמצא ללא דופק וללא נשימה. בניתוח שנערך לו התברר כי הוא סובל מחסימה ומנמק נרחב במעי. שעות אחדות לאחר מכן הוא הלך לעולמו.
בעקבות תלונת המשפחה נחקר המקרה בוועדת בדיקה במשרד הבריאות, בראשותו של הכירורג הבכיר פרופ' מרדכי גוטמן. מדוח הוועדה עולים כשלים וליקויים חמורים מאוד בתפקוד בית החולים. כך, למשל, בחדר המיון לא נלקחה אנמנזה (בדיקת העבר הרפואי של החולה) ראויה ו"נראה שהייתה התייחסות אל נרקומן למרות שאין כל עדות או בסיס לעובדה זו, שמשמעותה רבה."
עוד נקבע בדוח כי הרופאים לא התייחסו באופן מספיק לסימני האזהרה השונים שהיו יכולים להעיד על בעיה כירורגית במעי, צילום הבטן פוענח באופן שגוי ולא היה קשר בין הרדיולוג לבין הרופאה הכירורגית.
הוועדה ציינה כי התורן הכירורגי במיון שגה בהנחייתו לתת לחולה תרופה לשיכוך כאבים בעירוי, "על סמך מידע לא מבוסס ומבלי לבדוק את החולה," וכי אין זה ראוי שהוא יטיל את המשימה לבדוק את החולה על תורנית צעירה.
על דעה קדומה
משפחתו של החולה הגישה תביעה אזרחית נגד בית החולים ונגד משרד הבריאות לבית המשפט המחוזי בפתח תקווה, בדרישה לקבל פיצויים כספיים. מהתביעה, שהוגשה על ידי עו"ד דורון כספי, עולות טענות קשות מאוד נגד בית החולים. לטענת המשפחה, הטיפול בנפטר "נבע מדעות קדומות וחסרות שחר (על היותו נרקומן) אשר גיבש הצוות הרפואי כלפי המנוח."
על כך השיבה הנהלת בית החולים: "התייחסות הצוות הרפואי היתה עניינית ומקצועית, ללא כל דעה קדומה. בוולפסון נוהג הצוות הרפואי לברר אודות אפשרות של שימוש בסמים מסוגים שונים, במיוחד אצל חולים המדווחים על שימוש באלכוהול וסמים קלים, כחלק מן האנמנזה הרפואית הרלוונטית."
"זהו מקרה נדיר של אדם שסבל מנמק עקב חסימה של המעי הדק," הסבירו בבית החולים. "מקרה רפואי כזה קשה לאבחון, ועלול להביא למותו של אדם בחלק משמעותי מהמקרים. אין ספק כי בטיפול בחולה היו אירועים שיש ללמוד מהם, ועל כן אימצנו את דוח ועדת הבדיקה של משרד הבריאות, הגם שאירוע הפטירה היה ככל הנראה בלתי נמנע."
לטענת בית החולים, המנוח התנגד לבדיקות שביקשו הרופאים לערוך לו והקשה על מהלך הטיפול. "הצוות הרפואי עשה ככל אשר לאל ידו כדי להקל על כאביו ולאבחן בזמן סביר את מצבו הבריאותי," הסבירו בבית החולים. "המנוח קיבל טיפול רפואי מלא חרף הקשיים שנבעו מחוסר שיתוף הפעולה שלו. יש לציין כי עלה חשש שמותו נגרם בין השאר בהשפעת רמת זרחן גבוהה שנמצאה בגופו, בשל חוקנים שביצע בביתו בתקופה שקדמה לאשפוזו ושעליהם לא דיווח לצוות הרפואי.
"את כתב התביעה קיבלנו רק באחרונה. מעיון ראשוני עולה כי הוא רצוף השערות, הפרזות, אי דיוקים ואי אמיתות, ועל אלו נגיב בבית המשפט יסודית ובאופן מפורט. כל ניסיון להטיל בנו טענות לטיוח מופרך מעיקרו. ממצאי דוח הבדיקה של משרד הבריאות הגיעו אלינו לאחר למידת המקרה על ידינו, ושפכו אור נוסף על מה שאירע, מה שמסייע להנהלת ביה"ח ללמידת המקרה והשלכותיו. בית החולים מצר על מותו ומשתתף בצער משפחתו."
לפנייה לכתב/ת 
