עג'מי - מחבל בתדמית החיובית

שעות אחדות לפני תחילת טקס האוסקר, אפשר כבר להכריז בשמחה על המנצחים באחת הקטגוריות: בפרס הצדקנות וצקצוק השפתיים זוכים כמה דוברים ישראלים רשמיים ומבחר טוקבקיסטים נלהבים (הציצו למטה אם אתם לא מאמינים) – שכולם מייצגים נאמנה, גם אם בעיני עצמם, את מדינת ישראל.

השגרירים הנפלאים האלה, שאהבת העם והארץ בוערת בהם להשחית, התאחדו כאיש אחד כדי לירוק מילולית לעבר סכנדר קובטי, אחד מבמאי הסרט "עג'מי" שמתמודד על פרס הסרט הזר. הקובטי הזה, שלא רק חוצפה יש לו, גם שם מצחיק, העז לומר בראיון מהוליווד שהסרט שיצר אמנם מייצג את ישראל, ולו כי מומן בעזרתה – אבל הוא עצמו, פלסטיני אזרח ישראל, אינו יכול לייצג מדינה שאינה מייצגת אותו.

מקהלת הימין הישראלי לא שתקה לו. ואיך אפשר לשתוק לו? השרה לימור לבנת הביעה עצבות על כך שקובטי מתנכר למדינה שאפשרה לו "להתבטא". השר דניאל הרשקוביץ קרא ללבנת לבדוק כיצד זה מימנה המדינה את הסרט והביע חשש שהבמאי יתעטף מעל הבימה בדגלי חמאס. ואילו ח"כ אלכס מילר קבל על צביעות וסחטנות – אמירה לא משהו, אבל אין להחמיר איתו. עם השטויות שפלטו לבנת והרשקוביץ באמת קשה להתחרות.

אף קול במקהלה לא עצר לחשוב – או גרוע מזה: עצר, חשב ובכל זאת המשיך להתנפל – האם יש היגיון בדבריו של קובטי. הרי אין צורך במוח אנליטי במיוחד או בתחקיר רחב היקף כדי לגלות שהציבור עימו נמנה קובטי, להלן ערביי ישראל, מקופח ומופלה לרעה במדינתו. מספיק להוציא את הראש מהחול או סתם להקשיב לאחד מראשי ממשלות ישראל שהספיק להודות בדבר.

ישראל, גם אם ירקעו לאומניה ברגליהם עד מחר, היא לא מדינה שוויונית. אוכלוסיות שונות דפוקות בה, ובתחתית הסולם האזרחי שוכבת האוכלוסיה הערבית. אם זה מנחם אותה, יש מתחת לסולם הזה אוכלוסיות נוספות, שאינן אזרחיות, והן דפוקות עוד יותר.

כל זה לא מפריע לנו לתבוע בישראליות טיפוסית מכל מי שנושם את האוויר שלנו הזדהות לאומית מוחלטת. כדורגלן ערבי שלא שר בלהט את התקווה במשחקי הנבחרת מבזה את מדיה, זמרת ערביה שמוחה נגד מדיניות הממשלה היא בוגדת ובמאי קולנוע ערבי שלא חש שהוא מייצג את המדינה הוא מנוול כפוי טובה.

הסרט עג'מי, בדיוק כמו הבמאי קובטי, לא מתייפייף. הוא מציג מציאות מורכבת, דרמטית, מבולבלת, אבסורדית לפעמים – ותמיד אנושית מאוד. אבל לעזאזל המציאות. שתהיה מגוונת ומסובכת כאוות נפשה. אנחנו, את הדוגמנים שלנו בחו"ל רוצים בהופעה אחידה: לאומיים, מעודדים, מדבררים וחסרי ספקות מכוערים.

ואם לא, שלפחות לא יעשו אמנות. חומוס ביפו הם יכולים להמשיך למכור.

זיו לנצ'נר, עיתונאי