מכירים אינטרנט?
"לידיעת הגולשים" מביאה קטעים שעלו ברשת, "אין דברים כאלה" מביאה אסונות שעלו ברשת. בכל מקרה, שתיהן ממחזרות. למה? כי זה זול כמובן
בשני המקרים מדובר בתוכניות אולפן שפשוט משדרות לכם קטעים שמישהו כבר שידר לפניהן, כלומר סוג של מִחְזוּר, ולשמחת הזכיין גם זול מאוד להפקה – אולפן, מנחה, קטעי וידאו שממילא מתרוצצים בסוכנויות או ברשת. החיים הטובים עבור המפיקים, גופי השידור והטאלנטים. האם גם עבור הצופים? "מבחן מסך" יצא לבדוק.
לידיעת הגולשים (ערוץ 2)
האם יש כסף באינטרנט? תוהה דרור גלוברמן, מנחה התוכנית, באחד האייטמים. ובכן, התשובה היא לא כל כך ואחת הסיבות היא שעל תוכן גולשים המשודר בטלוויזיה, לא נהוג לשלם ליוצרים.
דרור גלוברמן. הנחייה פלסטית (צילום: שי פוקס)
אולי זאת אחת הסיבות לסירובה של הרשות השניה להכיר ב"לידיעת הגולשים" כהפקה מקומית קנויה (בכל זאת, "קשת" קונה את ההפקה מ"חברת החדשות", שממומנת על ידי "קשת" ו"רשת"). בסוף זה הסתדר, "קשת" הבטיחה שהיא תהיה ילדה טובה ותשקיע הרבה כסף בהפקות קנויות, והרשות אישרה.
אז הזכיינית שהביאה לכם את "מה קורה", גם היא תוכנית מגזין שאמורה לשכנע אתכם כמה מגניב האינטרנט הזה כשהוא בעצם בטלוויזיה, העלתה את "לידיעת הגולשים" כחלק מלוח השידורים החדש שלה לסוף השבוע. עד עכשיו נהנתה התכנית משאריות הצופים של "האח הגדול" בשבת וגם הביאה רייטינג נאה. נשאר רק לראות מה מכל זה ישרוד בשידורים הבאים.
מנחה: גלוברמן, איש רשת ותיק בעצמו אבל ההנחייה פלסטית. אולי זה ישתפר, אולי לא.
מבנה: כמו עוד תוכנית של חדשות 2.
קטעים לדוגמה: עוד קצת התרפקות על החיסול בצורת סקירת מערכות האבטחה של דובאי, מגילת אסתר שמישהו עשה בלגו (זהירות, ספוילר: המן נרצח), סבתא סעדו - קשישה מרוקנית שיודעת מי החבר של יונית לוי ויש לה ערוץ ביו טיוב, ובפינת הפרגון העצמי – קטעים שהעלו לרשת תלמידים, ואולי סיפקו השראה לליטל מעתוק מ"ארץ נהדרת".
אג'נדה: אם זה עלה באינטרנט זה כנראה חתרני, מרתק ופורץ דרך.
אין דברים כאלה (ערוץ 10)
לפני עשר שנים עלתה בערוץ השני תוכנית בשם "פוקוס". הנחה אותה כפתור הווליום הלאומי רפי גינת, שבדיוק עבר לשם מהערוץ הראשון. גינת, נאמן לתדמית האימתנית שלו מ"כלבוטק", ביקש להחריד את הצופים עם מבחר אסונות מצולמים מרחבי העולם. התוכנית הביאה רייטינג לא רע, וגינת הסביר ש"הילדים מתים על זה".
דני רופ. מול "ארץ נהדרת"
ויכוח ציבורי קצר מועד התנהל אז בשאלה האם מדובר בתוכנית ראויה לשידור, אבל היא ממילא ירדה שנה לאחר מכן. ב-2001 אירע אסון ורסאי, ששודר בלופ מעל כל פלטפורמה אפשרית, ובמידה מסוימת נעל את הוויכוח.
מאז הלך ועלה סף הגירוי שלנו כשזה הגיע לאסונות. במקביל הטכנולוגיה השתפרה, המצלמות נמצאות היום בכל מקום, מה שמרחיב באופן טבעי גם את מנעד הטרגדיות, או הכמעט טרגדיות, המצולמות. בערוץ 10 קלטו את המגמה ושריינו את דני רופ עם אותו קונספט. במשך שעה (!) מלעיט רופ את הצופים במה שהוא מגדיר כ"אסונות עם סוף טוב", אם כי נדמה שהאשה שהבית שלה התמוטט לתוך נהר או בעלי חנות התכשיטים שנשדדו, אולי יהיו חלוקים איתו לגבי איכות הסוף.
"אין דברים כאלה" לא מתיימרת להבין למה אנשים נמשכים לצפייה באסון מתועד, אבל היא מודעת לאפיל של הקטעים. בניסיון למנוע אסון משל עצמם שיבצו בערוץ 10 את התוכנית מול "ארץ נהדרת", ומיד אחרי מהדורת החדשות, כהמשך טבעי שלה, אולי מתוך הנחה שקהל שלא אוהב לצחוק על המציאות יעדיף לעצור את נשימתו מולה.
מנחה: דני רופ, נמרץ מאוד, טבעי, אבל הקריינות, שהיא רוב התוכנית, משעממת.
מבנה: מתח מתח מתח, אבל אנחנו אופטימים.
קטעים לדוגמה: דייג שנפל למים ושימש כפיתיון לכריש, טייס שנפלט מהמטוס שניה לפני שהתרסק, רוכב ברודיאו שנפל מהסוס אבל נשאר בחיים, אוהדי כדורסל הולכים מכות על המגרש.
אג'נדה: אוי, זה נורא, אבל בעצם יהיה בסדר.
השורה התחתונה
שתי התוכניות נראות כמו משהו שכבר לעסו ועיכלו בכלי תקשורת אחרים, אבל "לידיעת הגולשים" לפחות מביאה איתה לפעמים קצת חומר למחשבה או פנינים אמיתיות (הפארודיה "אווטאר - המייקינג אוף של הבוטלג" שמלגלגת על תעשיית השכפולים הפיראטים וז'אנר המייקינג אוף), ובעיקר מתחשבת בכושר הספיגה של הצופים (25 דקות מטכ"ליות בבקשה, תודה), לוקחת הפעם את הגמר. נפגש באינטרנט.
לפנייה לכתב/ת 
