מותח את החבל

"התחלתי לכתוב סיפורים קצרים ונובלות כדי להכניס קצת הגיון לעולם שסביבי", אומר איאן רנקין, שנחשב לאחד מסופרי המתח הטובים ביותר בבריטניה. בישראל ראה אור לאחרונה ספרו "חבלים וצלבים" (הוצאת רימונים), המספר את סיפורו של הבלש ג'ון רבוס החוקר מקרי רצח של שתי ילדות בנות 12 ושלישית שנחטפה וסופה עוד לא ברור.

רבוס, כיאה לז'אנר, הוא בלש סדרתי המככב בספרים קודמים מצליחים של רנקין. בין גיחה לפאב השכונתי בשביל עוד כמה כוסיות וסיגריות שמחסלות אותו לאט, לבין מחשבות אפלות על החיים בעיר אפורה ומדכאת - רבוס צריך להתמודד עם פרודתו ובתו בת, ניחשתם נכון, ה-12, עם זיכרונות מהעבר המשבשים את שנתו, ועם אחיו שעושה צעדים ראשונים בהסתבכות עם המשטרה.

רנקין. כותב כדי להכניס היגיון בעולם (צילום: TimDuncan)

תיאוריו הנפלאים של רנקין את העיר אדינבורו יכולים למלא את החללים בסיפור, או לרכך את הקלות את הבלתי הנסבלת בה תצליחו לפענח את המקרה. רנקין עצמו מודה שיותר מכתיבת תעלומות מתח בלתי פתורות, מעניין אותו לחשוף את הטבע האנושי של האדם, להראות שמתחת לפני השטח רוחש הרוע, גם אם העיר, כמטאפורה לבני האדם, נראית מזמינה ואופטימית. 

"רבוס מעולם לא היה אמור להיות דמות סדרתית", אומר רנקין. "הוא מת בדראפט הראשון של ספרי 'קשרים וצלבים', אבל החלטתי שהבלש הוא דמות שדרכה אפשר לחקור את התרבות העירונית העכשווית, כיוון ששום דלת לא סגורה בפניו. בימים הראשונים של הסדרה הספרים לא זכו להצלחה ולא הצלחתי להבין באמת את רבוס עד לספר הרביעי או החמישי.  הוא ללא ספק מתפתח (ומתבגר) במהלך הסדרה".

הטבע שמתחת לפשע

רוב ספרי המתח, כידוע, מבוססים על תעלומות, שבדרך כלל פתרונן נשמר לסוף, כדי לשמור את הקוראים במתח. אבל רנקין לא מייחס לכך חשיבות מהותית. "לא מפריע לי אם הקורא מפענח את הסיפור לפני סופו (בספרי "שאלה של דם" אני חושף את זהות הרוצח כבר בפרק הראשון). הסיפור הבלשי הוא החלק הפחות חשוב ברומן מבחינתי – כאמור, אני אוהב את מה שספרות הפשע חושפת אודות הטבע האנושי והחברות בהן אנו חיים".

מה חשיבות התיאורים הפיזיים והאורבניים שאתה כה מרבה לכתוב בספרייך?

"כשהגעתי לאדינבורו כסטודנט בגיל 18 התחלתי לכתוב סיפורים כדי ליצור סדר והגיון בעיר עצמה. ב'קשרים וצלבים' ניסיתי להראות את העיר כמו שהיא באמת: אפלה ומורכבת, יותר מאשר תיירים ומבקרים אקראיים מבינים אותה. תבנית הבסיס שלי היתה הספר 'ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד' של רוברט לואיס סטיבנסון, רומן בהשראת העיר אדינבורו, שלמעשה מתרחש בלונדון.

לראות את אדינבורו כפי שהיא באמת (צילום: מישל דור)

"החלטתי להגדיר מחדש את התמה בהתאם לאדינבורו החדשה, להראות שזו עדיין עיר של ג'קיל והייד. הספר נכתב בתקופה בה היה לי מעט מאוד כסף, ולונדון נראתה לי אז שוחה בכסף. אנשים שאפו לעשות כסף קל ורצו סיפוקים מיידיים. ראיתי בזה כמשהו שיכול להוביל לבעיה. יותר מדי פעמים אנחנו חיים בשביל הרגע, ללא מחשבה על ההשלכות לעתיד – אנחנו מתחילים לחוש את ההשפעה הזו ממש עכשיו".

איאן רנקין נולד בסקוטלנד ב-1960. "חבלים וצלבים" הוא הראשון שלו שיוצא בעברית, אבל בעולם הוא סיפור הצלחה: ספריו תורגמו לשלושים שפות שונות, והביאו לו מספר לא מבוטל של פרסים. "תרגום הוא סוג של אמנות", הוא אומר. "אני מקבל משוב מקוראים מסביב לעולם, וחלק מהמתרגמים טורחים ושואלים אותי שאלות, ויש שעושים מעבר לזה ואפילו מגיעים לאדינבורו כדי לקבל מושג טוב יותר של המיקום".

איך היית מגדיר את היחסים ארוכי הטווח שלך עם הדמות הראשית רבוס? 

"רבוס הוא במובן מסוים ה'מיסטר הייד' שלי – אני מעניק לו את כל בעיותיי והוא מתמודד איתן. הוא מורכב, מהורהר, ציני, דמות מסוכנת – ואני לא. כך שאני מתעל את כל ה'אפלה' הזו בתוך הראש שלי אליו, והוא נפתר ממנה. הוא גם מעין שק אגרוף שלי – כל דבר לא נעים שקורה לי בחיים, אני נותן אותו לו, ואז אני מביט בו מתמודד עם זה.

"בכל זאת, לא הייתי מוצא חן בעיניו אם הוא היה פוגש בי, הוא היה רואה בי ליברלי רגיש, שמעולם לא היה צריך לעבוד קשה אלא פשוט טופח בידי הסביבה. הוא מבקר חריף של הסביבה, מעין גבר בראשיתי שכזה, מלח הארץ".

הכל מתחיל בשאלה

רנקין, למעשה, חי מהכתיבה שלו, ובמילים אחרות - לא מפסיק לכתוב. אבל זה לא רק יחסיו עם הדמות רבוס שמכוננים את תהליכי הכתיבה שלו. "הרומנים שלי תמיד מתחילים בשאלה שאני רוצה למצוא לה תשובה, או נושא שאני רוצה לחקור, אז אני ממציא עלילה שתאפשר לי לעשות זאת", הוא אומר.

"אם הייתי משתמש בכתיבה לטיפול נפשי, הקוראים היו משתעממים – הבסיס לכתיבת מתח הוא שהיא מכילה

עלילה המשולה לנסיעה ברכבת הרים. אתה כלוא במעין מלכוד 22 כשאתה סופר מצליח, כי האמת היא שיש לך פחות ופחות זמן לכתוב".

"אני יותר מדי עסוק בראיונות ומסעות לקידום הספרים. אין לי תקופות ארוכות של שקט בהן אני יכול לחשוב על רעיונות. אבל עולים לי כמה רעיונות טובים בכל שנה, וזה כל מה שאני צריך. אני יוצר את העלילה במשך כמה שבועות ספורים, כי הרעיונות הטובים ביותר מגיעים אחרי שאני מתחיל לכתוב. ברגע שאני בטוח שהעלילה עובדת, אני נותן קצת 'בשר' לדמויות. לכותבים צעירים יש לי כמה טיפים – תקראו הרבה, בקרו את עצמכם, היו מוכנים לדחיות ושיהיה לכם בהצלחה".