למרות סרטן צוואר הרחם - לאה התעקשה וילדה

הסאגה הסוערת בחייה של לאה גיל־עד ממושב שחר בחבל לכיש החלה בשיחת טלפון שקיבלה לפני שש שנים. על הקו הייתה מזכירתו של רופא הנשים, שבישרה לה כי ממצאי בדיקת הפאפ ("משטח צוואר הרחם", בדיקת סקר שנועדה לאתר סימנים טרום סרטניים) שביצעה לאחרונה, אינם תקינים.

גיל־עד, אז רווקה בת 33, ביצעה שוב את הבדיקה – וכשהגיעו התוצאות התבקשה להתייצב במרפאה בהקדם. "בתוך כמה שעות הייתי אצל הרופא", היא נזכרת. "הוא הרגיע אותי ואמר שממצאי הבדיקה מראים על מצב טרום סרטני, מה שמחייב הסרת הנגעים בניתוח קטן, שנעשה בהרדמה מקומית".

זמן לא רב לאחר מכן, כשהיא נתמכת בבני משפחתה ובחברתה הטובה, הגינקולוגית ד"ר חנה שפירא, עברה גיל־עד את הניתוח.

בכך, למעשה, רק החלו צרותיה של גיל־עד. זמן קצר לאחר הניתוח הטיל הרופא פצצה באוזניה: לא היה אפשרי להסיר את כל הנגעים הסרטניים, וכדי להציל את חייה אין מנוס מניתוח נוסף, שבו יוצא הרחם במלואו.

"זה היה שוק גדול", מספרת גיל־עד. "בקושי הצלחתי להוציא מילה מהפה, וכשכבר עשיתי זאת, זה היה רק כדי להבהיר שאני מסרבת לוותר על האפשרות ללדת ילדים". אבל הרופא המטפל, כמו רבים אחרים שאיתם התייעצה מאוחר יותר, העביר לה מסר חד־משמעי: אנחנו כאן כדי להילחם על חייך, לא על החלומות שלך.

הראשונה בישראל

לאה גיל־עד הייתה מרוסקת. חברתה, ד"ר שפירא, ניסתה לחזק אותה. היא סיפרה

לגיל־עד על אחת ממטופלותיה, שחלתה

 במחלה ועברה ניתוח להסרת הגידול בחו"ל, בשיטה מיוחדת המשמרת את הרחם. השיטה פותחה על ידי פרופ' דניאל דרז'ון, מומחה עולמי לגינקואונקולוגיה מבית חולים בעיר ליון, צרפת.

גיל־עד: "התברר ששתי נשים ישראליות עברו את הניתוח בחו"ל. התקשרתי לאחת מהן שעודדה אותי מאוד והפנתה אותי לד"ר עופר לביא, מנהל היחידה הגינקואונקולוגית במרכז הרפואי כרמל בחיפה. הוא אמנם לא ביצע אז את הניתוח, אבל ריכז את הנתונים והידע על המקרים האלה בישראל, וגם ליווה את שתי המטופלות הישראליות שנותחו בחו"ל.

"נפגשתי עם ד"ר לביא והוא הסביר לי שרק בזמן הניתוח ובהתאם לממצאים יהיה אפשר לדעת אם קיימת אפשרות לשימור הרחם, או שאין ברירה אלא להוציא אותו. הוא גם העלה בפניי את האפשרות שצוואר הרחם לא יוכל להחזיק היריון מתקדם, ולכן קיים סיכון גבוה להפלות וללידות מוקדמות. בכל זאת, ובלב כבד, החלטתי לעבור את הניתוח בשיטה הזאת. עדיין ראיתי בה אפשרות טובה יותר מהאלטרנטיבה".

ד"ר עופר לביא ועמיתו פרופ' עוזי בלר, גינקואונקולוג, מנהל אגף נשים ויולדות במרכז הרפואי שערי צדק בירושלים, החליטו להזמין את המומחה הצרפתי, פרופ' דרז'ון, לבצע את הניתוח לראשונה בישראל. ביולי 2003 נערך הניתוח במרכז הרפואי כרמל והועבר בשידור וידאו חי אל אולם הכנסים של בית החולים, שם צפו בו גינקולוגים שהגיעו מרחבי הארץ.

כשפקחה לאה גיל־עד את עיניה לאחר הניתוח, היא ראתה מולה את ד"ר לביא, שאמר לה שתי מילים: "הרחם בפנים!" גיל־עד: "שמעתי את הבשורה המשמחת, חייכתי ונרדמתי שוב".

כשבוע לאחר הניתוח היא שוחררה לביתה, וכעבור כמה ימים התבשרה שכל הנגעים הוסרו, ושייחסכו ממנה הטיפולים הכימותרפיים. עם זאת, הובהר, יהיה עליה להישאר במעקב רפואי ולהימנע מכניסה להיריון בחצי השנה הקרובה.

החלמה, חתונה, לידה

תקופה קצרה לאחר מכן הכירה גיל־עד באתר היכרויות את ערן, מומחה לרפואה סינית, והשניים הפכו לזוג. כבר בפגישתם השנייה סיפרה לו על הניתוח.

כעבור כמה חודשים הם נישאו. היריון ספונטני לא שרד את השבוע העשירי, ולאחר כמה חודשים נוספים שבהם לא הצליחה גיל־עד להרות, היא החלה בטיפולי פריון. גם הטיפולים האלה, שנמשכו שנה וחצי, לא צלחו. בני הזוג חזרו לניסיונות הספונטניים, וגיל־עד נכנסה פעמיים נוספות להיריון, אבל שני המקרים הסתיימו בהפלה טבעית.

הם פנו לפרופ' הווארד כרפ, מנהל המרפאה להפלות חוזרות במרכז הרפואי שיבא, והוא ערך סדרת בדיקות. בסיומה מצא כי ההפלות קשורות לירידה בתפקוד בלוטת התריס, שנמצאת בבסיס הצוואר ומווסתת את חילוף החומרים בגוף.

גיל־עד: "הפתרון לבעיה היה פשוט - נטילה יומיומית של כדור אלטרוקסין (תחליף סינתטי להורמון תירוקסין). חודשיים לאחר שהתחלתי לקבל את התרופה, נכנסתי

להיריון. השמחה הייתה מלווה בחששות כבדים. שבוע אחר שבוע הייתי מתפללת שההיריון יחזיק מעמד".

בשבוע ה־29 סבלה גיל־עד מדימומים ואושפזה במרכז הרפואי כרמל לשמירת היריון עד הלידה. בשבוע ה־36 הייתה לה ירידת מים והחלו הצירים. ד"ר לביא עמד בראש הצוות הרפואי שביצע את הניתוח הקיסרי. בסיומו המוצלח, ב־20 ביולי השנה, שש שנים בדיוק לאחר הניתוח, נולדה (במשקל 2,400 ק"ג) התינוקת הראשונה בישראל לאם שעברה ניתוח להסרת גידול מצוואר הרחם. זו אריאל, כיום בת חמישה חודשים.

ללאה גיל־עד חשוב מאוד להעביר היום מסר: "עשו את כל הבדיקות השגרתיות הנחוצות. דעו לכם שהרופאים לא תמיד מכירים את כל האפשרויות לטיפול בבעיותיכם. שאלו, בררו ובדקו בעצמכם - והתמסרו רק לטיפול אצל רופא שמתייחס אליכם כאל אנשים עם חיים ורגשות, ולא כאל עוד תיק רפואי".