דרמה יומית. יש דבר כזה
כל כך התרגלנו לביטוי "דרמה יומית" עד ששכחנו שבפועל מדובר בטלנובלה. מזל שהגיעה דרמה מושקעת ומקורית כמו "עספור" בשביל להזכיר לנו מה חסר כאן. סמדר שילוני הספיקה להתמכר
יכול להיות שאנחנו עדים להתפתחות סוג של מוטציה. אולי אחרי שהתעשייה העבירה את מרכז הכובד התקציבי שלה לז'אנר הדרמה יומית, היוצרים הבינו שכדי לשרוד הם צריכים להסתגל לשכונה החדשה, גם יצירתית. אולי פשוט אמרנו כל כך הרבה פעמים "דרמה יומית", עד שהאמנו לעצמנו, ובאמת הפכנו את הטלנובלה לסוג של דרמה, אבל יומית. כי "עספור" שעלתה אמש (א') ב-HOT3 היא באמת כזאת. היא עשויה בסטנדרטים של דרמה, והיא יומית.
"עספור". אל תגידו טלנובלה (צילום: אלדד רפאלי)
הסדרה החדשה של הכבלים אמנם פרושה על 50 פרקים שמשודרים מדי יום וגם צולמה בקצב אינטנסיבי בו מצולמות אחיותיה לז'אנר, אבל כשבוחנים אותה מכיוון
בתחום שצילומי חוץ נחשבים בו למילה גסה, למשל, "עספור" זכתה לסט חוץ שעוצב במיוחד בשבילה, כך שלפחות מחצית מהסדרה מצולמת באוויר ההרים הצלול של מזבלה ירושלמית. הציר שלה לא נשען בכבדות על סיפור אהבה לא ממומש (אם כי הוא קיים), אלא על ארבעה בחורים, אאוטסיידרים מהשוליים של החיים (אבל מעוררי הזדהות), שגרים בשכונת אוטובוסים זנוחה על שטח חקלאי בשולי העיר. פה ושם הם קורצים לפשע, אבל בדרך כלל הם פשוט מנסים להתקיים. אין להם כסף לאוכל לפעמים, אבל משהו לעשן תמיד יש. הם אוהדים את בית"ר ירושלים וחופפים בקרוייטר.
כאן באמת הכל דבש
השפה של העספורים בוטה (משפחת פוליאקוב יכולה לקחת מהם שיעורים) וכל כך רחוקה מהשפה הטלוויזיונית הרגילה,
עד שהיא מעוררת תחושת געגוע למשהו שמעולם לא הכרנו. הכל אקזוטי ומפתה כל כך, שכשזמן המסך מתפנה לטובת קו העלילה המהוגן יחסית בסדרה (העשירים המסודרים, האנטיתזה של העספורים), מתרחשת פתאום נפילת מתח. אין ספק, ה"אשכנזים" של "עספור" הרבה פחות מעניינים מהאוּפְניקים הירושלמים.
מפתה להאמין שזאת השפה או התפאורה שהופכת את "עספור" לשונה כל כך, אבל ההבנה של הדמויות ומהות הקיום שלהן עמוקה הרבה יותר מעוד פייסל שעולה לאוויר. בחמשת הפרקים הראשונים של "עספור" העלילה עדיין לא מאיצה בקצב שהתרגלנו אליו, אבל גם כשהיא מזדחלת, יש בה משהו מהפנט. זה קורה לא מעט בזכות הברקות ליהוק כמו שלום מיכאלשווילי (מוטי), שאחרי התפקיד המעולה שלו ב"הבורר" מוכיח שוב שהוא שחקן טבעי מרגש, ועוז זהבי (איציק), שלא ברור אם הוא יותר מוכשר או יותר הורס.
חנן סביון וגיא עמיר, שני היוצרים של הסדרה, לוהקו/ליהקו את עצמם לתפקידים של ניוטון וקצר בהתאמה. לפעמים קצת מתפלק להם הנורמטיבי, אבל בגדול הם משתלבים בנוף. ובכל מקרה - סחתיין עליהם, על שהצליחו להעלות את הדרמה היומית כיתה. עכשיו היא אולי לא תצטרך להשפיל את הראש בדרך מבית ספר, כשהיא חוזרת הביתה עם תעודה שלא היתה מביישת גם דרמות מהשורה.
