"חמודי, אמא עובדת. תפסיק כבר להתקשר"
מצד אחד - הילדים לא מפסיקים להתקשר ולנג'ס ומצד שני - הבוס מחכה בזעם שתתפני. פרופ' עמוס רולידר עם מספר עצות פרקטיות להורים עובדים, שרוצים בכל זאת להיות שם כשהילדים צריכים
"הוא לקח לי!" זועק עודד מעבר לקו. "אני תפסתי קודם" עונה ברקע יובל. "אמא, תגידי לו! אם הוא לא יחזיר לי, אני אכסח אותו". שעות אחר הצהריים של אפרת במשרד הפכו לבלתי נסבלות. עודד ויובל, בניה בני ה-8 וה-11, מצלצלים אליה שוב ושוב. אפרת, מתוסכלת ואובדת עצות, מנסה שוב ושוב להרגיע את הרוחות בין השניים, מסבירה לאחד שהוא הבוגר וצריך לוותר ולשני שהוא לא בסדר. מפשרת, מלבנת, משחדת, כועסת ובסוף מאיימת.
לאחרונה הבוס בעבודה נוהג לצוץ בחדרה בשעות אלו עם אי אלו בקשות, ממתין שאפרת תסיים את השיחה, תוך שהוא נועץ בה מבט מלא ביקורת וחסר שביעות רצון. אפרת מנסה לסיים את השיחות במהירות, אולם תוך זמן קצר הטלפון מצלצל שוב עם בעיה חדשה. "תגידי, למה הם תמיד מתקשרים אליך?", אומרת לה חברה לעבודה. "נראה כי בכלל לא עולה בדעתם להתקשר לאביעד (בעלה של אפרת)".
תהליך חינוכי דורש זמינות
הניסיון לשלב הורות משפיעה – המחייבת זמינות סבירה, נוכחות ואינטראקציות משמעותיות עם הילדים, יחד עם עבודה, אינו פשוט, בלשון המעטה. הנתונים בארצנו מלמדים כי מספר לא קטן של ילדים אינו ניפגש עם הוריו במהלך השבוע עד לשעות אחר הצהרים והערב. חלקם מגיעים מבית הספר לבית ריק ממבוגרים, אחרים מבלים את השעות הראשונות לאחר השהות בגן או בבית הספר תחת פיקוחם של מטפלות, סבא-סבתא או מוחזקים בצהרון עד לשובו של אחד ההורים מהעבודה.
בנוסף לזמינות הנמוכה ולנוכחות הדלילה של ההורים העובדים בבית, דרישות העבודה, המאמץ, המתח והעייפות המצטברת, משפיעים באופן שלילי על איכות וטיב האינטראקציה החינוכית עם הילדים.
אין מה לעשות. תהליך חינוכי רגיש ויעיל דורש מההורה, בנוסף לזמינות, מידה רבה של רוגע, סבלנות, שיקול דעת והחשוב מכל - יכולת עמידה בלחצי הילדים ("אמא, אני רוצה", "אבל לכולם יש", "לא בא לי", "אני יכול לקחת", "לא רוצה" ועוד), המתקשים ומסרבים (באופן טבעי) לדחות סיפוקים או לקבל על עצמם חובות וכללים המתחייבים מגילם ומהדרישות של המערכת החינוכית בה הם נמצאים.
התוצאה הבלתי נמנעת של נוכחות דלילה בבית, בתוספת רגעים רבים של מתח ועצבנות ותחושות תסכול וחוסר סיפוק מהישגים במקום העבודה ומאיכות האווירה בבית - היא הורות המאופיינת בניסיון בלתי פוסק לפצות את הילדים, כניעה לדרישותיהם, חיפוש אחר פתרונות של שקט תעשייתי זמני ("אוקי, תבטיח כי מחר תסדר את החדר"), המתחלפות לעיתים באובדן שליטה, התפרצויות כעס לא פרופורציונאליות כלפי הילדים ובעקבותיהם בקשת סליחה ומחילה ונתינה ללא חשבון.
המציאות הכלכלית והחברתית יוצרת בעידן הנוכחי מצב בו בחלק לא מבוטל מהמשפחות שני ההורים משלבים עבודה והורות אם מתוך רצון ובחירה ואם מתוך אילוצים כלכליים ואחרים.
כאן חשוב שנאמר את האמת. למרות שיותר ויותר אבות נוטלים חלק משמעותי בנטל החינוכי לצד רעיותיהם, עדיין עיקר המאמצים, המתחים והתסכולים הכרוכים בניסיון לשלב עבודה עם הורות משפיעה הם מנת חלקה של האם. משום מה, במרבית המשפחות, התפיסה והפרקטיקה הרווחת היא כי עיקר הדאגה והמעמסה החינוכית חייבת להיות של האם גם כאשר זו עובדת. היא זו שאמורה לדאוג ולוודא כי שגרת יומם של הילדים מתבצעת באופן סדיר, סביר וחלק. היא ורק היא תקבל טלפון מהגן, מבית הספר, מהצהרון ומהמדריך כאשר מתעוררת בעיה כלשהי עם ילדם. כן, לרוב כאשר אומרים "תתקשרו להורים" אומרים בעצם תתקשרו לאמא, וחבל.
הורים יקרים, המפתח לשילוב עבודה והורות, הממזער את הסבירות לאיכות חיים ירודה במשפחה, למתחים בלתי פוסקים בין בני הזוג ולהתפתחותם הבלתי נמנעת של קשיי התנהגות ותפקוד של הילדים, נעוץ בלקיחת אחריות לתהליך החינוכי תוך שותפות מקסימאלית של שני ההורים (או של כל המעורבים בחינוך הילדים במשפחות חד הוריות) ובהחלטה נחושה לא לתת לרגשי האשם להפריע לביצוע של תהליך חינוכי רגיש, אחראי ויעיל.
להלן עשר המלצות פרקטיות כיצד ניתן להפיק את המיטב מהמצב המורכב המתואר ולהתמודד בהצלחה עם הקושי לשלב הורות יעילה עם עבודה והתפתחות מקצועית של שני ההורים:
1. תאמו וחלקו את הנטל ביניכם
במצבים בהם שניכם עובדים ולשניכם חשוב להתקדם ולהצליח בעבודה, אזי חלוקת הנטל בין שני בני הזוג היא מפתח להצלחה. עליכם ההורים לתאם ולהחליט יחד מהם השלבים ביום והאירועים המיוחדים בהם שניכם צריכים להיות נוכחים (למשל, יום הולדת), מהם המצבים בהם מבוגר אחר יכול להיות נוכח (לדוגמא, איסוף מהחוג) ומתי אחד מההורים צריך להיות נוכח (לדוגמא, ביקור אצל הרופא) והחליטו מי מכם (לא בהכרח אמא). ההחלטה צריכה להיעשות באופן ששניכם תהיו מרוצים, בהתאם לזמינותכם והעדפותיכם ותוך הימנעות מהחלטה על סמך תפיסה מוחלטת מראש של תפקידי "אבא" או "אמא".
2. הפגינו מנהיגות חינוכית
אל תתנו להיעדרותכם מחלקים שונים ביום להשתמע כהעברת האחריות החינוכית על ילדכם לאדם אחר. אחת לחודש היפגשו עם כל המעורבים בתהליך החינוך של הילדים – מטפלת, סבים, גננות, מורות וכדומה. לימדו להכיר את הבעיות והקשיים של אלו המגדלים את הילדים וקבעו יחד מדיניות תגובה אחידה לקשיים התנהגותיים ותפקודיים כמו קשיי שינה, חוצפה וכדומה. ספקו תמיכה וחיזוק לעוסקים במלאכה ותכננו את השבועות הקרובים באופן שיבטיח את נוכחותכם ברגעים חשובים ובשעות הצורך.
3. ספקו תמיכה הדדית
אין תחליף לפרגון, חיזוק ותמיכה בבן הזוג המשלב עבודה מחוץ לבית והורות מסורה. זכרו להביע את הערכתכם באופן קבוע ומתמשך (אפשר לשלוח מדי פעם מסרוני עידוד וחיזוק). אחת הדרכים הטובות להביע הערכה ומעורבות הינה באמצעות פגישה משפחתית שבועית, בה תוכלו לדבר, לשבח ולתת משוב על השבוע החולף ולתכנן יחד את השבוע הבא.
4. הפגינו נוכחות בצמתים החשובים
אל תוותרו על נוכחותכם ברגעים משמעותיים - ימי הורים, ימי הולדת, טיולים, ימים מיוחדים, תחרויות, טקסים, סיום חוג וכל אירוע משמעותי אחר של הילד. בנוסף, היו נוכחים בתחילתו ובסופו של כל יום - ברוטינות ההתעוררות וההשכבה לישון ואל תוותרו על ארוחות משפחתיות, לפחות 3 פעמים בשבוע.
5. צרו זמן לאינטראקציה ייחודית ובלעדית
כדאי למצוא ולהנהיג פעילויות ייחודיות שלך ההורה, אשר עליהן לא מוותרים גם בתקופות עמוסות. לדוגמא: הקציצות המיוחדות של אמא, הסיפור של אבא, הטיול המשותף לפנות ערב וכדומה.
6. שמרו על רוטינות
הקפידו על זמנים ורוטינות קבועות להשכמה, הכנת שיעורי בית ושכיבה לישון. הרגילו את ילדיכם להיות אחראים לשמירה על סדר יום זה ועל ניקיון ושלמות חפציהם וסביבתם. שמירה על הרגלים בסיסיים אלו היא הדרך לגדל ילדים עצמאיים ואחראיים, שאינם תלויים בהוריהם ואשר מתנהגים באופן נאות גם בהעדרם. בנוסף, עקרונות אלו תורמים ליצירת אווירה טובה בבית ושמירה על יחסים טובים.
7. בצעו מעבר ברור מהעבודה לבית
לא קל להשאיר את העבודה מחוץ לבית, אבל חשוב ביותר לעשות זאת, בעיקר בשעות הערוּת של הילדים. כדאי לבצע מעבר ברור מהעבודה לבית, למשל באמצעות כיבוי הטלפון והמחשב לפרק זמן מסוים ואם ניתן אף לשארית היום. כאשר מתאפשר, קיבעו נהלי התקשרות מוגדרים עם העבודה בשעות הללו. עם זאת, הימנעו מ"התנפלות" על הילדים עם חזרתכם מהעבודה ודרישה מהם לדווח ולשהות עימכם באופן אינטנסיבי.
8. הימנעו מהורות בשלט רחוק
כאשר אתם בעבודה, הימנעו משימוש בטלפון לחלוקת הוראות וטיפול במריבות. קיבעו עם ילדיכם נהלים לשיחות טלפוניות כאשר אתם בעבודה. הגדירו מהם מצבי חירום אשר בהם על הילד צריך לצלצל אליכם במיידי. למשל, מחלה, שריפה, כניסת אדם זר וכולי. מעבר לכך, סכמו איתם על ניהול שיחת טלפון יומית אחת בלבד, אשר במהלכה הילד יספר ראשית על חוויה חיובית וטובה שעברה עליו ולאחר מכן יוכל לספר על הקשיים עימם הוא מתמודד – באופן רגוע, ללא בכי, צעקות והאשמות.
הרגל נוסף שתוכלו להשריש הוא "דף דיווח יומי", בו ילדכם נותן לעצמו ציון על התנהגותו בשעות היום או בפעילויות השונות ומשמש אותו לדיווח על ריבים וקשיים. עם שובכם הביתה תוכלו לעבור יחד על הדף ולשוחח על הדברים השונים, תוך מתן משוב ושבחים על התנהגותו ורעיונות להתמודדות עתידית.
9. למדו והשרישו התעניינות בחיי הזולת
הקפידו לשתף את הילדים בעבודתכם. ספרו להם מה אתם עושים והסבירו להם מדוע אתם הולכים לעבודה. חשוב שתסבירו להם את משמעות העבודה ואת הצורך לפרנס, מבלי להתנצל על כך. למדו את ילדיכם להתעניין בכם, לשאול "אמא, איך היה בעבודה?" ולהקשיב לתשובתכם.
10. השקיעו בזוגיות
בסופו של יום עמוס בעבודה, משפחה וסידורים, אתם חוזרים זה לחיקה של זו. לעיתים יש נטייה לוותר על השיחה והבילויים המשותפים ולשקוע בטרדות היום-יום. בתוך כל הריצות, הדאגות והעומסים, השאירו לעצמכם זמן שמוקדש כולו לטיפוח ושימור הזוגיות. תוכלו לקבוע ערב אחד בשבוע ("יום רביעי השמח"), בו אתם מארגנים סידור קבוע עבור הילדים ויוצאים יחדיו לבילוי נעים ורגוע. הזדמנות כזו – לנוח, להתרענן ולצבור כוחות – תסייע לכם לצאת בכוחות מחודשים לאתגרים שיביא עימו יום המחר.
תודה לקרין בר על הסיוע בכתיבת הטור.
פרופ' עמוס רולידר הוא אבא לשלושה, מומחה מוסמך בניתוח התנהגות, ראש המרכז להורות אחרת והמכון לחקר ולמניעה של קשיי התנהגות ילדים בסביבות חינוכיות במכללה האקדמית עמק יזרעאל ומגיש התוכנית "סדרת חינוך ".
לפנייה לכתב/ת 
