הלילה יוצאים ממצרים

בימים אלו יוצאת שוב לאור ההגדה של פסח, בליווי מובאות פרושים ומאמרים מכתבי אבי מורי, ד"ר ישראל אלדד ז"ל. את ההגדה ערך והביא לדפוס יהודה עציון. וכך כתבתי בהקדמה להגדה:

ילד הייתי על ברכי אבי, לומד אתו פרשת השבוע, הולך אתו לטייל ב"עמק המצלבה" הסמוך לביתנו בירושלים, והוא מראה לי קן נמלים, ושיירות שיירות טוענות משאן להכין לחורף. ילד הייתי כשלימד אותי לשחק שחמט, וידע גם לתת לי לנצח, ילד הייתי כשהייתי הולך עימו לבקר את הסנדק שלי, ר' אריה לוין, ובזכותו זכיתי ללטיפת ידו על לחיי, ילד הייתי כשהייתי שומע את הויכוחים בבית עם אורחים נכבדים וגם עם עלומי שם, את הרמות הקול ואת הלחישות.

ילד הייתי כשהייתי רואה ושומע את באי ביתו מאזינים לדבריו בנושאי מדינה ועם, ילד הייתי כשהייתי יורד עימו "להוריד את הזבל" ומתעכב עימו יותר משעה עם השכן, הפילוסוף וחוקר הקבלה, שאף הוא ירד והפח בידו, והם עומדים אצל מיכלי האשפה ועוקרים הרים.

אך רק פעם בשנה ראיתי אותו - מלך.

ומלכותו בליל הסדר בנתה נדבך מרכזי בתודעתי כיהודי החותר לגאולת עם ישראל בארצו, וכמה לבניין הבית. כשהיה אבי מורי מסב בראש השולחן - היה מביא אליו את כל הדורות של היהודים שישבו לסדר הפסח מאז יציאת מצרים. איתנו הסבו אנוסים שיצאו ממרתפיהם, ומפקדי המרד הגדול, שלשיטתו של אבא עסקו בליל הסדר עצמו גם בתכנון המעשי של המכות שיש להנחית ברומאים: האם לרכז מאמץ או לפצל אותו למאות רבות של מכות קטנות.

עד שבאו תלמידיהם להזהירם כי אור היום מפציע, והאויב אורב. אל השולחן הובא בתחפושתו של לבן הארמי גם הנציב הרומי האכזר, אלבינוס הרומי, כדי "לגמור עימו חשבון" היסטורי, וגם את קלאו, מפקד מחנה המעצר הבריטי בלטרון, בו "ישב" אבא בימי מלחמת המחתרת לגירוש הבריטים מן הארץ, גם אותו הזכיר אבא כששר חד גדיא.

וגם אביו שלו הסב עימנו בליל הסדר, והניגון שלו ל"הלל" הושר מפיו של אבא, וקולו היה משתנה אז, והייתי משול כמי שזוכה לשמוע את קול סבא, שלא זכיתי להכירו מעולם, ואני נושא את שמו. וכשאמר "דיינו" לא שכח מעולם להציב את סימן השאלה בסופו, ולתמוה איך יכול היה להיות די לנו אם לא היינו באים בשערי הארץ, ומתנחלים בה, ובונים את בית מקדשנו. ואז היה נזכר במקסי הקטן, תלמידו, בן למשפחה יהודית יחידה בכפר נידח בפולין, שידע לשאול, ואף הילד ההוא היה מסב עמנו מידי שנה לליל הסדר.

וכשהיה שולח אותי לפתוח את הדלת לאליהו ידע לנסוך בי את הרטט ואת הביטחון כי הוא בוא יבוא, ועימו אליהו רבים, משיחים בני יוסף, שנפלו בדרך אל הגאולה והם בגופם לא זכו. ומחדר הסדר שמעתי את קולו משורר "והיא שעמדה" וידעתי שלא אחד בלבד קם עלינו לכלותנו , וגם בדור הזה חייבות עיני להיות פקוחות, כי גם בדור הזה קמים עלינו לכלותנו, ואנו מצווים להילחם בשונאינו, ואז יציל אותנו הקדוש ברוך מידיהם.

כל ליל מלכות כזה היה חד פעמי, וההגדה הייתה תמיד הבסיס לספר ביציאת מצרים –

אך לעולם לא היה דיינו בהגדה, ותמיד התחדשו חידושים, חלקם על שהיה וחלקם על שהווה, והאקטואליה נמשכה ברצף אחד של מאבק עם ישראל לחירות וגאולה, מן העולם ועד העולם. ומה שהיה – שב והתרחש בליל הסדר, וכולנו חשנו כי "הלילה יוצאים ממצריים!".

ולאחר שנפטר אבי מן העולם ישבתי במקומו בלילות הסדר, ותמיד הוא עמי, ואת דבריו הבאתי לילדי ונכדי ואל כל המסבים אל שולחן החג. ועתה, מעל דפי הגדה זו אנו מביאים את דבריו וכתביו אל כל הצמאים להיגאל. וכך יהיה ליל הסדר של אבי מורי, ישראל בר' דוד אריה, מנחלת הבית והמשפחה – לנחלת עם ישראל כולו.