תיעוד מצולם: המשורר סמי שטרית תרם כליה לאחיו

יום ראשון, ה־10 בינואר 2010. השעה: 21:45. המקום: חדר ניתוח מס' 1 באגף הניתוחים בבית החולים הדסה עין כרם.

בחלל האוויר היה אפשר לחוש את המתח הכבד בקרב שלושת הרופאים שעמדו לצד החולה שעל שולחן הניתוחים: ד”ר הדר מרחב, מנהל יחידת ההשתלות בהדסה, והכירורגים הבכירים ד”ר מוחמד פרוג’ה וד”ר יואב מינץ. יום לא קל עבר עליהם: שני ניתוחים, כשהמנותחים הם שני אחים, האחד תורם את כלייתו והשני אמור לקבל אותה. לפני 14 שעות קצר ד”ר מינץ את הכליה מהראשון ורק עכשיו היא הועברה לגופו של אחיו וד”ר מרחב וד”ר פרוג’ה מחברים אותה. הם עובדים בשקט, ידיהם נעות במיומנות רבה בין מכשירי הניתוח לגוף שעל המיטה. ואז אפשר לחוש באנחת רווחה. הכליה עובדת. הסימן: המושתל נותן שתן.

באותו זמן, במרחק קצר מאוד בחדר ההתאוששות שבאגף הניתוחים, שכב האח התורם. יותר מעשר שעות הוא היה רדום על שולחן הניתוחים. בזמן שהכליה שתרם החלה לתת אות חיים בגוף של אחיו, הוא החל להתעורר בהדרגה, נאנק מכאבים.

לפני כמה שבועות הוא חזר לארץ שאותה עזב לפני שמונה שנים רק כדי להציל את אחיו. למרות שהוא דמות מוכרת בנוף התרבותי־חברתי־פוליטי בישראל, לא היה לו עניין מיוחד שיידעו שהוא כאן. הפעם פרופ’ סמי שלום שטרית לא חבש את כובע המשורר או הפעיל הפוליטי, הוא היה פשוט אח. האח הבכור של יחיאל החולה, האח שהבטיח שבבוא היום ייתן את כלייתו לאחיו.

לפני 16 שנה הוא עמד מול מיטת אחיו בבית חולים בפריז. יחיאל, שסבל ממחלת כבד קשה עבר אז שתי השתלות כבד. הכבד הראשון נדחה והכבד השני הושתל לאחר שלושה ימים בניתוח שארך 16 שעות. לאחר הניתוח הוא עבר תהליך אשפוז ממושך שנמשך כשנה. בפרק זמן זה נולדה בתו, הילה, שאותה ראה לראשונה רק כשחזר ארצה.

בזמן האשפוז הסבירו הרופאים ליחיאל שיזדקק בקביעות לתרופות, האמורות לפעול נגד הנטייה הטבעית הקבועה של הגוף לדחות את האיבר החדש שהושתל בגופו. הם הסבירו שהתרופות האלה עלולות לגרום לפגיעה קשה בכליותיו. כבר אז החליט סמי בינו ובין עצמו שאם יחיאל יצטרך כליה, הוא יתרום לו אחת משלו.

האח המפורסם

הם שלושה אחים: סמי, 49, יחיאל, 47, וניבה הצעירה, ילדים למשפחת עולים ממרוקו שהתיישבה באשדוד. לימים ייהפך סמי לאח המפורסם. שיריו התפרסמו

בכתבי עת רבים לספרות ותורגמו לשפות רבות. בשנות ה־90 היה פעיל מרכזי בתנועות חברתיות־מזרחיות, כמו ”קדמה למען חינוך עיוני שוויוני בישראל” ו”הקשת הדמוקרטית המזרחית”. הוא שימש כמורה ומחנך בבית הספר על שם רוגוזין בתל אביב ואחר כך ייסד את בית הספר התיכון ”קדמה” בשכונת התקווה וניהל אותו.

לפני שמונה שנים הוא עזב את הארץ עם אשתו שלי וילדיהם והיגר לארצות הברית. חמש שנים הם חיו בלוס אנג’לס, ובשלוש השנים האחרונות הם מתגוררים ברובע קווינס בניו יורק. כיום הוא מכהן כפרופסור במחלקה לשפות ותרבויות המזרח התיכון ואסיה בקווינס קולג’, ומכהן כראש התוכנית ללימודי שפה, ספרות ותרבות עברית. במסגרת התוכנית הוא מלמד קורס על ספרות עברית בתרגום, וקורסים שמיועדים לסטודנטים ששולטים בעברית כמו שירה ופוליטיקה וסדנה על התקשורת בישראל. נוסף על כך הוא מלמד קורס גדול על הסכסוך הישראלי־פלסטיני. לאחרונה יצא ספרו ”המאבק המזרחי בישראל” באנגלית, ובימים אלה הוא עובד על ספר נוסף העוסק בקול המזרחי בשירה העברית.

"זכות גדולה וחד פעמית". האחים לבית שטרית

”ארצות הברית מעריכה השכלה גבוהה במושגים של שכר”, הוא אומר. ”זה לא דבר ברור מאליו בישראל. הסיכוי למצוא משרה קבועה באוניברסיטה בישראל שואף לאפס, לעומת ארצות הברית שבה יש 2,200 אוניברסיטאות וקולג’ים, וזה לפני שאני בכלל נכנס לבעיות אחרות הניצבות בפני אקדמאי מזרחי כמוני עם דעות ביקורתיות מאוד כלפי המדינה והאידיאולוגיה שלה. אני יודע שאילו נשארנו בארץ, עדיין הייתי מתרוצץ ימים ולילות כדי להשיג לחם לבני ביתי. זהו סיוט שחברים מוכשרים רבים שלי חיים יום־יום ואין שום תקווה שהם יצאו מזה אי פעם. לכן העזיבה שלנו את הארץ הייתה בראש ובראשונה מעשה של נטילת אחריות של אשתי ושלי כלפי ילדינו. אחריות במובן הפשוט ביותר: קורת גג ופרנסה. העובדה שגם הרחקנו אותם ממציאות של אלימות ושפיכות דמים, זה הבונוס שבעניין”.

למרות הסופרלטיבים על החיים באמריקה גם הוא מודה שקשה לו לוותר על הקשר עם הארץ. בשנתיים האחרונות הוא עשה סרט על אמו ועל חברותיה לכיתה במרוקו לפני 60 שנה, ”אז’י איימה” (בתרגום ממרוקאית: ”בואי אמא”). לדבריו, הסרט אמור להביע את קולן של הנשים בעלייה זו. הסרט שודר בערוץ הראשון, ומאז הכנתו הוא חש קושי גדול יותר בניתוק הפיזי ממשפחתו בארץ. ”כל עולמי האקדמי והאומנותי סובב סביב השפה העברית ודובריה”, הוא אומר. ”הארץ כולה, מהים עד הנהר על הטוב והרע בה, היא אזור ההתייחסות שלי. לכן אני משתדל להגיע לארץ ככל האפשר, ללמד קצת במכללת ספיר בנגב ולהיפגש עם צעירים בכל הזדמנות. בשנה הבאה אקח חצי שבתון כדי לסיים את המחקר בארץ”.

רגע האמת הגיע

תמיד היה ילד הורי. הוא מעיד על עצמו שכאח הבכור שמר על אחיו, הגן עליו ודאג לו. ”תינוק יפה תואר” כהגדרתו. לכן זה היה רק טבעי שכאשר חלה הידרדרות חמורה בתפקוד הכליות של יחיאל לפני כשנה והוא נזקק לטיפול דיאליזה שלושה ימים בשבוע, ידע סמי שמבחינתו הגיע רגע האמת.

האם, יקוט, התנגדה תחילה לרעיון. היה לה די בבן אחד חולה והיא לא רצתה שבנה השני יסכן את בריאותו. היא הציעה לקנות כליה, אבל שני האחים הדפו את הרעיון בעודו באיבו. גם כשיחיאל קיבל רמזים על האפשרות לקנות כליה בארץ באופן בלתי חוקי, הרעיון נפסל על הסף. סמי: ”שנינו ראינו במי שמוכר את הכליה קורבן, מסכן שנאלץ למכור איבר מגופו תמורת כמה גרושים שיקבל בסופה של העסקה. נכון שיש ’בנק איברים’ של העולם השלישי לאיברים, לביציות, לפונדקאות, אבל לא רצינו להיות חלק מזה”.

יחיאל: ”לא האמנתי שאגיע למצב שאכניס את אחי לחדר ניתוח. אבל הסבל שעברתי בטיפולי הדיאליזה היה עצום, כי לא רק ששואבים ממך את הרעלים אלא שואבים גם את כל הכוחות. בנקודה הזאת שבקושי יכולתי להרים את הראש, הייתי מוכן שסמי יעשה את הניתוח”.

זמן קצר לפני תחילת הניתוח של של מי שלום שטרית

ולך, סמי, לא היו התלבטויות, חששות, לחצים מבני המשפחה שלך שלא לסכן את עצמך?

”קראתי חומר רב בנושא ונפגשתי בניו יורק עם בני משפחה שתרמו את כלייתם. אם הייתה לי איזושהי התלבטות, היא הייתה רפואית בלבד. אשתי ושלושת ילדיי עודדו אותי. זה מרגש אותם. אני יודע שחלק מבני משפחה של חולים בארץ נרתעים מתרומת כליות, לכן הסכמתי לחשוף את עצמי במטרה לעודד אותם לעשות זאת”.

במשך כל זמן הניתוח ישבו בחדר ההמתנה יקוט ונהוראי, הוריהם של סמי ויחיאל, ואסף, 18, בנו הבכור של יחיאל. האם התפללה. האב ישב מכווץ ושותק. החרדה והדאגה ניכרו בפניהם. החיים לא מכינים הורים ללוות את שני ילדיהם לניתוח באותו יום ובאותן שעות. מדי שעה יצאה אחות מחדר הניתוח כדי

לעדכן את המשפחה. את המתח היה אפשר לחתוך בסכין. אחר כך תאמר יקוט שזה היום הקשה בחייה.

חודש אחר כך החיים של שניהם חוזרים אט־אט למסלולם. כמעט. יחיאל חזר לביתו ברמת גן. תפקודי הכליה המושתלת עדיין לא התייצבו והוא נמצא במעקב רפואי צמוד. סמי חזר לניו יורק, עדיין סובל מכאבים ונזקק לטיפולים פיזיותרפיים לשיקום שריר הישבן שנפגע לאחר שהושכב במשך שעות על צדו בזמן שנקצרה כלייתו. הניתוח שלו התארך מעבר לרגיל בשל מיקום הכליה וכלי הדם, מה שהצריך עבודה איטית וזהירה. כנראה הסיבוך הוא חיצוני ולא קשור לכליה או לאיברים פנימיים אחרים. ”הכליות שלי עובדות גם אצלי וגם אצלו”, הוא אומר, ”וזה העיקר”.

ההשתלה: גירסת הריאליטי

ההכנות, הרובוט, הצידנית עם הקרח. כך נראה התהליך בזמן אמת:

09:58

הניתוח של סמי מתחיל. הרופאים מפרידים את הכליה מהרקמות סביבה. ארבעה חתכים קטנים נוקבו בבטן, דרכם מוחדרים מכשירי הניתוח וצינורית הלפרוסקופ שמחוברת למצלמה, המקרינה למסך את שדה הניתוח.

11:39

דרך הפתחים הזעירים בבטנו של סמי מחברים את זרועות הרובוט. תפקיד הרובוט להפריד את כלי הדם הזעירים באופן המדויק והמרבי ביותר.

11:49

האחיות מכינות את המתקן המיוחד עם קוביות קרח, אליו תועבר הכליה לאחר שתוצא מגופו של סמי. שם היא תעבור ניקוי וטיפול לצורך השתלתה מאוחר יותר בגופו של אחיו יחיאל.

12:04

ד"ר יואב מינץ מפעיל את זרועות הרובוט. הוא מאתר כלי דם שמחוברים לכליה במטרה לנתקם ממנה ולקצור אותה.

13:28

במקביל בחדר ניתוח סמוך מכינים את יחיאל לניתוח. הוא הורדם, בטנו נפתחה והושם מפסק מתכת גדול סביבה שמחזיק את האזור שבו תבוצע ההשתלה.

15:40

משמאל לימין: ד"ר מינץ, ד"ר מרחב וד"ר פרוג'ה מתבוננים במסך שמוצב מעל מיטתו של סמי המקרין באמצעות הלפרוסקופ את שדה הניתוח שבמרכזו הכליה. הניתוח התארך מאחר שמיקום הכליה וכלי הדם היה לא רגיל והצריך עבודה איטית וזהירה מאוד.

17:29

לאחר שהכליה נקצרה מגופו של סמי, היא מטופלת בזהירות רבה על ידי הרופאים במתקן המיוחד עם הקרח.

18:23

הכליה מועברת בצידנית מחדר הניתוח לחדר ניתוח נוסף שבו היא טופלה במשך שעתיים על ידי רופאה מיקרו־כירורגית. זו נקראה לאתר את אחד מכלי הדם המחוברים לכליה ולתקן אותו כדי להביא את הכליה למצב טוב יותר לקראת ההשתלה. בינתיים סמי מועבר לחדר ההתאוששות באגף הניתוחים.

20:29

לאחר שהכליה הוכנה להשתלה היא מועברת לחדר ניתוח נוסף שבו שכב מורדם יחיאל. את הניתוח להשתלת הכליה ביצעו ד"ר מרחב וד"ר פרוג'ה (מאחור). ד"ר מינץ עומד לצדם, מייעץ ויוצא מדי פעם לעקוב אחר מצבו של סמי המתעורר מההרדמה הממושכת.

20:38

ד"ר מרחב (משמאל) וד"ר פרוג'ה (מימין) מבצעים את הניתוח להשתלת הכליה. בשורה טובה: זרימת השתן בכליה המושתלת הראתה שהכליה של סמי עובדת עם מערכת כלי הדם של אחיו יחיאל.

21:53

הרופאים מסיימים את חיבור הכליה לכלי הדם של יחיאל ומתחילים בהכנות לקראת סיום הניתוח לאחר שהתברר שמצב הכליה החדשה טוב.

22:14

הרופאים תופרים את בטנו של יחיאל לקראת תום הניתוח. 16 שעות לאחר התחלת הניתוח לקציר הכליה הועבר גם יחיאל לחדר ההתאוששות. תם ולא נשלם.