כשאת אומרת "כן" למה את מתכוונת?
"כאשר הכוח הכלכלי העיקרי עודנו מצוי בידי הגבר, כבר היום אנו מוצאים פסקי דין עם ויתורים מפליגים של נשים על רכושן וזכויותיהן, אשר נעשו בהסכמה לכאורה, על מנת לקבל את הגט". תמר אלדשטיין-זקבך נגד חוק הרחבת סמכויות בתי הדין
היום (ד') עתידה לעלות לקריאה טרומית במליאת הכנסת הצעת החוק של חברי הכנסת משה גפני המבקשת להרחיב את סמכויות בתי-הדין הרבניים ולהעניק להם סמכות שיפוט בהסכמה בעניינים אזרחיים. הצעת החוק איננה חדשה.
הצעות דומות להרחבת סמכותם של בתי הדין הרבניים מונחות על שולחן הכנסת אחת לשנה מאז חודש אפריל 2006, עת קבע בית המשפט העליון בבג"ץ סימה אמיר כי בהעדר סמכות רשמית שבחוק, אין בתי הדין הרבניים רשאים לדון כבוררים בעניינים אזרחיים כלליים. החידוש היום הוא העלאת הצעת החוק לקריאה טרומית ללא אישור וועדת השרים לענייני חקיקה ואף ללא אישור הנהלת הקואליציה, ולמעשה על דרך של מחטף כהצעת חוק פרטית של חבר הכנסת גפני, המבקש, כפי הנראה, להעצים עוד את המשבר הקואליציוני הנוכחי על רקע נושאי דת ומדינה.
לכאורה, מדובר במהלך חקיקתי לגיטימי. אמנם, במהלך השנים, נטלו לעצמם בתי הדין הרבניים סמכויות שלא ניתנו להם בחוק, ופסקו כבוררים בעניינים ממוניים. ואולם, הואיל ולכאורה קיים ציבור מסוים המעוניין לפתור את סכסוכיו על פי דין תורה במערכת שיפוט ממלכתית, מדוע לא להכשיר את אותו נוהג שנפסל ולאפשר לבתי הדין לדון בסוגיות אזרחיות, בכפוף לקבלת הסכמתם של הצדדים לעניין?
מילת המפתח להבנת הבעיה היא המונח "הסכמה". הסכמה מלאה מתוך רצון חופשי יכולה להתקיים רק בין שני צדדים שכוחם שקול ומאוזן. הסכמה כזו איננה קיימת במצב של יחסי מרות (למשל בין עובד ומעביד), או כאשר קיימים פערי מידע באשר להשלכות ההסכמה (למשל כאשר לקוח חותם על חוזה אחיד מול ספק שירות). בעולם הדתי בפרט, עולה חשש לכפייה של הסכמה להתדיינות, באמצעות שימוש במנגנונים של נידוי וחרם בתוך הקהילה.
מעל הכל, הסכמה חופשית ומלאה איננה יכולה להתקיים במערכת דיני הגירושין בישראל, שבה השליטה המוחלטת על מתן הגט ועל האפשרות לפתוח בדף חדש נתונה בידי הבעל ולא בידי האשה. הסכמה כזו אף אינה יכולה להתקיים במאזן יחסי הכוחות בין בני זוג בישראל, כאשר הכוח הכלכלי העיקרי עודנו מצוי בידי הגבר ולא בידי האשה. כבר היום אנו מוצאים פסקי דין של בתי הדין הרבניים ובהם ויתורים מפליגים של נשים על רכושן וזכויותיהן, אשר נעשו בהסכמה לכאורה, על מנת לקבל את גטן מידי הבעלים. אם תתקבל הצעת החוק, תוצב תמיד בפני האשה הדרישה לדון "בהסכמה" בענייני הרכוש והמזונות בבית הדין הרבני, בהתאם לדין תורה, כתנאי לקבלת גטה.
יתרה מכך. בקביעה כי בית הדין הרבני יחויב להוראות הדין הדתי בלבד, מסירה הצעת החוק למעשה את כל מנגנוני ההגנה על זכויות המתדיינות, שהמערכת האזרחית עמלה על גיבושן במשך עשרות שנים, ובראשן הכפפת בתי הדין לדין האזרחי כולו, על עקרונות השוויון, הצדק וזכויות האדם הקבועים בו. הצעת החוק אם כך טומנת בחובה פגיעה קשה בזכויותיהן של נשים בישראל, ותביא להרעה משמעותית במצבם של נשים וילדים בסכסוכי משפחה. אסור לחברי הכנסת להסכים לכך.
עו"ד תמר אדלשטיין-זקבך היא ראש תחום חקיקה במרכז 'רקמן' לקידום מעמד האשה
לפנייה לכתב/ת 
