גיתאי לוקח נשימה מהאובססיות

הבמאי הישראלי עמוס גיתאי לוקח הפסקה מנושאים שמביאים איתם למסך מטענים ואובססיות מקומיות ומצלם בימים אלה לרשת הטלוויזיה France2 - בכפר קטן לא הרחק מפריז - סרט טלוויזיה תקופתי שמתרחש בשנות ה-50 בצרפת.

"ורדים בתשלומים" הוא עיבוד לרומן מאת אלזה טריולה, סופרת יהודיה ממוצא רוסי שהפכה למוזה של המשורר הצרפתי הנודע לואי אראגון. העלילה מתרחשת בתקופת "שנות הניילון", אלה שסימנו את תחילתה של אפידמיית הצרכנות האובססיביות שהניחה יסודות לחברת השפע אשר ביקשה להימלט הרחק מזיכרון המלחמה והמחסור שהביאה עמה.

על סט הצילומים (צילום: דן ברונפלד) 

במרכז העלילה נערה צעירה ממעמד חברתי נמוך שנשבתה בחלום הקניות באשראי ומשלמת על כך מחיר כבד. בסרט משתתפים בין היתר כוכבים צרפתים כמו פייר ארדיטי, אריאל דאמבל וקתרין ז'קוב. בתפקידים הראשיים משחקים הכוכבים העולים גרגואר לפרנס רנגה ולאה סדו, ששיחקו במשותף בסרטו של כריסטוף אונורה "La Belle Personne".

מסט הצילומים בצרפת אומר גיתאי כי הפאוזה שלקח מנושאים שמעסיקים אותו בדרך כלל, מאפשרת לו להסדיר נשימה. "בתחילת שנות השמונים, אחרי שסיימתי לעבוד ברצף על סדרה של סרטי תעודה, הרגשתי שאני חייב לעשות פאוזה. משם נולדו הסרטים 'אננס' ו'בנקוק-בחריין' שלא היה להם קשר מיידי לנושאים שהעסיקו אותי קודם. גם עכשיו אני מרגיש שאני צריך להתרחק כדי לחזור לדברים שמעסיקים אותי באופן אובססיבי. אני חושב שצריך מפעם לפעם לנקות מסך, להתרענן, לחשוב קצת על דברים כמו צורה ושפה ומשם לחזור לאובססיות, אז אני עושה עכשיו סרט בלי יהודים וערבים, סרט שמאפשר לי פשוט להתבונן על עולמות אחרים", אומר גיתאי.

שנות הניילון סימנו את תחילתה של אפידמיית הצרכנות האובססיבית  

זהו ספר שלישי שגיתאי מעבד לקולנוע. קדמו לכך "מחזיר אהבות קודמות" של קנז ולפני כשנתיים "מאוחר יותר" המבוסס על ספרו האוטוביוגרפי של ז'רום קלמנט, לשעבר מנכ"ל ARTE צרפת. ספרה של טריולה משך את גיתאי לא רק בשל האפשרות לשחזר תקופה אלא גם בשל ההשלכות החבויות בסיפור על ימינו אנו.

"הסיפור משרטט תפיסת עולם שהיתה מאוד מרכזית בשנות החמישים של המאה הקודמת ולפיה צריכה של אביזרים ממכונות כביסה ועד למקררים, ישחררו את האדם ממצוקות אקזיסטנציאליסטיות", אומר גיתאי. דוגמה לכך ניתנת במאמר שכתבה סוזן ויינר על הספר שלדבריה משרטט את הלך הרוח בשנים שהובילו את הסופרת לכתיבתו.

"בשנות ה-30 בצרפת, פרסומות לליין המטבחים של מולינקס טענו כי 'מולינקס משחרר את האישה'. מקומה של האישה אמנם עדיין בבית, אך הטכנולוגיה החדישה של מולינקס אפשרה לה לבצע את משימות הבית בקלות יתרה.

"המסר הכפול הזה קיבל תהודה הולכת וגדלה בתרבות הצריכה שהתפתחה בשנות ה-50. האידיאולוגיה המרכזית והחידוש הבולט שבא לידי ביטוי בעיתונות הנשים בתקופה שעקבה אחרי מלחמת העולם השנייה, קידמה מחשבה שצרכנות מחזקת נשים".

גם גיתאי מאמין שהטקסט של אלזה טריולה מייצר אמירה ביקורתית על תופעה שהפכה לאפידמיה. "מתוך נקודת הראייה של היום, הסיפור הזה מעלה סימני שאלה לגבי הקדמה וחשבתי שזה מעניין", הוא אומר. "הספר נכתב כשנתיים אחרי שסימון דה בובואר הוציאה לאור את 'המין השני', כך שלצד שאלות על אורבנזיציה וצרכנות, הוא מקפל בתוכו גם שאלות על פמיניזם. זה טקסט מפתיע וביקורתי מנקודת מבט יוצאת דופן".