אני שוכב איתה ומחבק אותה, אבל חושב עליך
גם אני פעם צחקתי על אהבה, על אשה שאהבה אותי והחשיבה אותי לגואל שלה. היא היתה מחכה לי מתחת לבית עם פרחים, התקשרה - ולא עניתי. כל פעם שהתחננה רק הוסיפה לי נושא לבדיחה עם החברים שלי. עכשיו אתה העונש שלי, הצדק הפיוטי
אני יושב כל היום מול התמונות שלך, מתרפק על העיניים הכחולות שלך, מאפשר לעצמי לטבוע בהן, במעמקים הצלולים שלך. נוגע בצג המחשב כאילו היית פה לידי. חושב לעצמי, האם אתה מודע לכמה שאתה יפה מיוחד ואהוב וטוב? אני יודע שאתה טוב לב. איך לא מגיע לך מישהו מכוער וטיפש כמו החבר שלך, שמתעלם מכל הצהרת אהבה שלך אליו.
*שם בדויכבר שנה אתה המחשבה הראשונה שלי כשאני קם בבוקר. אני מדמיין אותנו קמים בבוקר, שותים קפה ואוכלים מאפה. אני מצית סיגריה, ואתה מפציר בי להפסיק. אחר כך אני חושב ומתכנן איך אני יכול לכבוש את לבך. אני ממהר לפתוח ולהתעדכן מה קורה איתך בפייסבוק, קורא כל סטטוס אווילי שאתה כותב, כל תגובה לתמונה, עוקב אחרי כל מילה שהחברים שלך כותבים לך. כשאני הולך לישון אני מדמיין אותנו מתכרבלים תחת שמיכה, מתחבקים. אני מדמיין שאנחנו שוכבים פנים אל מול פנים, הרגליים שלנו משולבות זו בזו. היד שלי מלטפת את הפנים היפות שלך, ואתה מחייך אליי. אני מדמיין איך אני נושק לשפתיך ואתה קצת מובך. אני מדמיין שאנחנו מתנים אהבה.
מרוב דמיונות אני לא מצליח לקום מהמיטה. אני מעדיף לדמיין אותך מללכת ללמוד. כבר שנה שאני מתדרדר בלימודים. גם לא אכפת לי לפרוש מהלימודים. אני לא מצליח לישון, מוטרד מהאפשרות שלא נחיה ביחד, ואיך שאני לא יכול לחיות בלעדיך. רק אבא שלי לא מבין למה אני פתאום מגיע כל כך הרבה לעבודה, ואיך זה שאני פתאום כל כך מגלה עניין במשרד. הוא לא יודע שבמקרה המשרד שלו ממוקם ברחוב שלך, ואני הולך לשם רק בשביל האפשרות להיתקל בך "בטעות" ושנתחיל שיחת חולין. ובכלל לא אכפת לי אם נדבר או לאו. גם האפשרות לראות אותך יקרה לי מפז.
תכננתי להגיע לבר ולשלוח לך כוס יין
עוד מבט:
"פתאום הבנתי שאני מאוהבת בהומו"
שירלי פרקש
"הוא פשוט התנהג כמו גבר מאוהב מהאגדות. הוא היה מנומס, עדין, ג'נטלמן ומשעשע. כשתפס אותנו גשם איזה לילה הוא הוריד את המעיל ושם מעל לראשי, הוא בישל לי ארוחה רומנטית ורקד איתי סלואו צמוד". שלושה סיפורים על נשים שניהלו מערכות רומנטיות עם גברים שמעדיפים גברים
כמו בערב ההוא: ראיתי בפייסבוק שאישרת השתתפות במסיבה באיזה בר בתל אביב. תכננתי להגיע לשם ולשלוח לך כוס יין מרלו עם הקדשה "לא יכול להפסיק לחשוב עליך". אתה חיכית מחוץ לבר. תפסת אותי לא מוכן, עם החברות שלך, בקרן הרחוב. זכיתי במבט חטוף. לא ידעתי מה לעשות. האסתמה הארורה תקפה את הריאות שלי.
ברחתי משם. המשכתי במורד הרחוב כדי להסדיר את הנשימה שלי. פתאום נתקלתי באהבה הראשונה שלי מכיתה ו'. הבחורה זהובת השיער, שלא החזירה לי אהבה. האדם האחרון שאהבתי לפניך. היא שאלה לשלומי ומה מעשיי בתל אביב. מרוב בילבול לא יכולתי לשקר לה ומלמלתי משהו כדי שהיא לא תבין. בדרך חזרה למכונית שוב ראיתי אותך. עדיין ישבת מחוץ לבר בקרן הרחוב. הפעם זיהית אותי בוודאות. באמת שרציתי לבוא ולומר שלום, אבל הצחוק והלגלוג ששמעתי מהחברות שלך הרתיחו אותי.
אתה הפכת אותי לבדיחת הערב
כשחזרת, כמו תמיד, אתה מדווח בפרטים על חייך בפייסבוק, וכתבת "היה אדיר ונהניתי בטירוף!!!" בתגובה כתבה החברה שישבה איתך באותו ערב על הספסל - "התאהבתי בך הערב מחדש". הבנתי שסיפרת לה על השיחה בינינו בה סיפרתי לך שהתאהבתי בך. אתה ענית לה "איזה צחוקים היה" והפכת אותי לבדיחת הערב. נעלבתי. זה כאב כל כך.
רציתי להגיד לך שלא צוחקים על אהבה ועל מי שאוהב אתך. אני מבטיח לך שמי שמלגלג על אהבה לא ידע אהבה אמתית לעולם. דקרת אותי בבטן הרכה שלי, השפלת אותי. ניצלת את חולשתי אליך. הפכתי אותי לפסיכופת, שוטה הכפר. רציתי להתקפל בתוך עצמי ולבכות. לקלל אותך, שתסבול כל ימי חייך, שתישאר אומלל עם החבר המכוער שלך שמתייחס אליך כאילו אתה לא קיים.
גם אני פעם צחקתי על אהבה, על אשה שאהבה אותי. היא אהבה אותי בכל מאודה והחשיבה אותי לגואל שלה. היא היתה מחכה לי מתחת לבית, עם פרחים. ואני לא עניתי לה והשארתי אותה בודדה. היא התקשרה - ולא עניתי. כל פעם שהתחננה רק הוסיפה לי נושא לבדיחה עם החברים שלי.
אתה העונש שלי, הגמול, הצדק הפואטי המושמץ של היקום. עכשיו אני מנסה להבריא, להשתחרר מהקללה. אני יוצא עם הרווקות הכי מבוקשות בארץ. מדהים כמה קל להשיג את מה שאנחנו כבר לא רוצים. למשל, יצאתי עם סטודנטית יפהפיה לרפואה. שנים שלא נענתה לחיזוריי מישהי ברמה שלה. השיחה היתה כל כך קולחת ונעימה, ואני כבר ראיתי אותנו במיטה. אבל בסוף הדייט, כשבאתי לנשק אותה, הבטתי בעיניים הגדולות שלה. הן היו כמעט כחולות, אבל יותר אפורות. תכלת שחורה. נזכרתי בך. העיניים שלך הן כמו השמיים ביום בהיר, ושלה שמיים ביום סגריר. לא יכולתי לנשק אותה, הרגשתי שאני בוגד בך. נפרדנו כך.
עכשיו אני יוצא עם נסיכה אירופית. סטודנטית יפה, במקרה גם יורשת של אימפריה כלכלית גדולה. יש להן חן מסוים, לבנות אירופה, אתה חייב להסכים איתי. לא נעים לי להודות בגיחוך שבי, אבל בפגישה הראשונה אספתי אותה מהאחוזה בבעלות משפחתה לבית קפה עלוב בתל אביב. אותו קפה שציינת בצ'אט שאתה פוקד בו כל יום מפני שאחותך ממלצרת שם. התמרקתי יותר לכבודך מאשר לכבוד הנסיכה. היא באמת התפלאה מדוע גררתי אותה לשם. המלצרית שהגישה לנו היתה כל כך יפה ודומה לך באופן מפליא. מיד ידעתי שזאת אחותך. בין שיחות עם הנסיכה על הפרובינציאליות של הגברים הישראלים ועל קולנוע צרפתי בהיתי באחותך מסתובבת בקפה. תהיתי אם סיפרת לה עליי, האם היא מזהה מהתמונות בפייסבוק שהראית לה. האם אמרת לה שאתה מודאג מאיזה פסיכי שעוקב אחריך? האם סיפרת לה שאתה מתלבט כלפי החבר הנוכחי לעומת רומנטיקן חסר תקנה?
שונא את עצמי על זה שאני שקרן
בלילות אני כבר לא לבד, וכשאני שוכב עם הנסיכה שלי, עוטף את גופה החטוב, ונושק לצווארה הצח, אני שונא את עצמי. שונא את עצמי על זה שאני שקרן. שונא את עצמי על זה שאני מדמיין אותך שאני מחבק אותה. שונא את עצמי על זה שאני מבין שהמצב לא יכול להימשך כמו שהוא. אני שונא את עצמי על זה שאני מוכן לוותר על ילדים, על מקום מכובד בחברה, על עושר וממון, על אשה אוהבת - והכל בשבילך, שאני כלל לא בטוח בקיומך.
אתה קיים בכלל? מי יודע? אולי כבר לעולם לא אדע. עכשיו אני מחכה לנס. חבר אמר לי שאתה רק רצון שלי להרס עצמי, לרדוף אחרי משהו שלא קיים, שאני בחיים לא אשיג. אתה הגורם שיכול להרוס את החיים המושלמים שנולדתי אליהם, ובטיפשותי אני דוחה אותם. לכן אני רודף אחריך. התקווה אוכלת אותי מבפנים. הוא אמר לי שאני דפוק, מטומטם, שרוט. אבל אני לא מוותר. לא מאמין לו. אני יודע שאם נחייה ביחד, יהיה לנו חיים מושלמים, מלאים ויפים. ובליבי אני יודע שתבוא.
לפנייה לכתב/ת 
בלילות אני כבר לא לבד
צילום: Jupiter
מומלצים
