בונוס שלילי בלאומי: מהפיכה מוסרית או ספין?
תכנית המענקים החדשה של הבנק, שקובעת כי המנהלים ישלמו במקרה של הפסדים, עשויה לקבוע רף נורמטיבי חדש לבכירי המשק כולו. מצד שני, רק בחינה שקולה ולאורך זמן תעיד אם אכן מדובר בשחר של יום חדש. חובת ההוכחה מוטלת על לאומי
סוף כל סוף נשמעים פעמי המשיח - אם תתממש תכנית המענקים החדשה של בנק לאומי, הרי שלפנינו לא פחות ממהפיכה באופי ההטבות לבכירי הבנק.
התוכנית, שקובעת כי במקרה ששיעור התשואה המתוקנן של הבנק יהיה נמוך מרף מסויים שנקבע מראש (7%), ייזקף מענק שלילי לחובת הבכירים, עשויה לקבוע רף נורמטיבי חדש לבכירי המשק כולו, במישור הארגוני, האתי, השיווקי והפסיכולוגי.
המישור הארגוני
עד כה ראינו בתאגידים המובילים במשק, חוזי-עתק משופעים במצנחי זהב, המוגדרים בגלוי כבלתי-תלויים באיכות התפקוד המקצועי, האישי, הארגוני והכספי. עצם התפקיד הקנה את הזכויות הכספיות וכל פיטורין דינם היה כהתפטרות. ממש סידור נוח.
עצם יצירת זיקה בכלל וכספית בפרט, בין ההתנהלות המקצועית והאישית של מנהלים בכירים לבין הביצועים של התאגיד (ובמקרה זה - של הבנק), לבין גובה התגמול האישי הנגזר מהם, היא כשלעצמה מהפיכה.
זיקה זו היא צורך בסיסי של ארגון הרוצה לייצר מחוייבות אישית ואף אחריות אישית של בכיריו לו עצמו, ומתוך כך גם לעובדיו הזוטרים יותר. שהרי הצלחה ארגונית היא היסוד היחיד לפרנסתם של אלה, בעוד הבכירים ימצאו בקלות, יחסית, כיסא מרופד אחר.
המישור האתי
קודם כל חשוב להבהיר: כל עוד בבכירי הבנקים עסקינן, אין כל צורך להזיל דמעת מצוקה או לארגן עבורם מגבית חירום, גם לאחר תיקון תכנית המענקים. באופן מובנה ואקסיומטי, הכנסותיהם תמיד יהיו עתירות ויתירות.
ועם זאת, במישור האתי, גם צעדים קטנים הם בבחינת פריצת דרך משום שהם מייצגים את ההכרה, שהמצב הקיים אינו ראוי מבחינה מוסרית, שנדרש בו שינוי ושהשינוי אכן מתחיל. לפיכך, הם ראויים לשבח.
ואכן, בהחלטתה זו, מכירה הנהלת הבנק בכך שההטבות הכספיות לבכירים מייצגות פער בלתי ניתן להצדקה, בין בכירי הבנק לבין מר וגברת ישראלי, לקוחותיהם, המממנים הטבות אלה בעמלותיהם המשולמות בדם יזע ודמעות.
בנוסף, לראשונה מכירים בכך, שהטבות כספיות לבכירים יכולות לנוע לשני הכיוונים. אם הבונוסים השנתיים יכלו עד כה לגדול הרבה, או הרבה מאוד, או ממש הרבה מאוד - כלומר רק כלפי מעלה, הרי שכעת ניתן יהיה, רחמנא ליצלן, גם לגרוע מהם.
כעת יגלו בכירי הבנק את מה שכל שכיר או עצמאי קטנים במשק חווים על בשרם יום יום, חודש חודש ושנה שנה: בשכר או הכנסות, אין דבר כזה "רק כלפי מעלה" - כל מה שעולה עלול גם לרדת (טוב, חוץ מבחברת החשמל, ובמקורות, ובנמֵלים, ובאל על, ובבנקים האחרים, וברשות השידור, אך עדיף שנעצור כאן מכיוון שהרשימה ארוכה עד אבסורד). כלומר, יש בתיקון הנדון צעד, ולו סימבולי בלבד, לכיוון יתר-תאימות בין "האלפיון העליון" לבין "עמך".
ולבסוף, תכנית המענקים החדשה כוללת גם זכות מוסרית גדולה יותר מבחינת פריצת הקלות הבלתי נסבלת של עצם ההוצאה הכספית בחברות ציבוריות, "על חשבון הברון". שהרי בואו וניזכר לרגע של מי, לעזאזל, כל הכסף הזה? שלנו. כן, כן, שלך ושלי.
האם תהיתם פעם מהיכן נדיבות-הכיס הפילנתרופית של בעלי השליטה בתאגידים הציבוריים, או של הדירקטוריונים, המפזרים את הוננו מהכיס הציבורי שלנו לכיסם של הבכירים? התשובה פשוטה: זה לא עולה להם דבר. זו הוצאה מוכרת, המקטינה את סעיף ההכנסות החייבות במס. win-win לאלה ולאלה. lose מוחלט לי ולך.
לא בכדי קורה הדבר רק בחברות ציבוריות, הנסחרות בבורסה, כלומר המגייסות כספן מן הציבור ישירות, או דרך המשקיעים המוסדיים, או בחברות ממשלתיות או ממשלתיות לשעבר, להן ועדים מיליטנטיים וקשרי הון-שלטון מפוקפקים. האם ראיתם פעם בעלי חברה פרטית המשלם סכומים דומים מכיסו הפרטי לבכיריו המוצלחים לא פחות?
על רקע תזוזות מיני-מוסריות אלה ואימוץ העיקרון "פלוס לפלוס ומינוס למינוס", המבוסס על הגיון פשוט ואתיקה עסקית בסיסית, אולי ניתן אף לקוות לכך שהפעם תצלח הצעת החוק המשותפת ליו"ר ועדת הכלכלה אופיר אקוניס ויו"ר ועדת הכספים משה גפני, לחייב את הבנקים לשלם ריבית על יתרת הזכות של לקוחות בחשבון העו"ש, הצעה שכבר כשלה בעבר.
אם ההצעה תעבור, הרי שהמומנטום המוסרי יצבור תאוצה משמעותית ויתממש לכדי הישג אתי חסר תקדים ביחסי בנק-לקוחות משקי הבית.
המישור השיווקי
מבחינת יחסי ציבור, מדובר במהלך מבריק. שהרי מתי זוכים הבנקים לכיסוי חיובי בתקשורת? נדיר ביותר, ובצדק. והנה אתמול הם אכן זכו. גם בצדק.
החדשה הנוכחית שסיפק הבנק, בהחלט "עושה בית-ספר" למנהלי השיווק של הפועלים, דיסקונט ועמיתיהם בשאר הבנקים. אנו מחכים בסקרנות לראות מה תהיה התגובה שתגיע מכיוונם, שמא יציעו מהפיכה נוספת, או רק יחקו את הנוכחית? גם זה יהיה טוב.
המישור הפסיכולוגי
תכנית המענקים החדשה של הבנק מצליחה לנתץ את תחושת העליונות ואי-הפגיעות של בכיריו, או לפחות לבקוע בה סדק ראשון. בעוד כולנו נתונים למדידה, פיקוח ובקרה, נראה שבכירי הבנקים נהנים מחיסיון ייחודי ההופך אותם למורמים לא רק מעם, אלא גם מאותה מדידה, פיקוח ובקרה.
חיסיון מעשי זה יוצר, לאורך זמן, גם תחושת חיסיון פסיכולוגית, שהיא היסוד הפוטנציאלי של כל שחיתות ואם כל חטאת. כדרכן של האצולה והמלוכה של פעם, שבאמת ובתמים פיתחו לאורך הדורות אמונה בכחול דמם ובהיותם מורמים מעם, כך אצולת הבנקים שלנו. פריצת החיסיון הזה נדרשה זה מכבר, לא עבורנו - עבורם.
כשבכירי הבנק יסתגלו לפסיכולוגיה המעודכנת לפיה הם בני-מדידה, פיקוח ובקרה, כמו גם בני-ענישה כספית על כשלונות, ולא רק תגמול הולך וגובר ללא קשר לתוצאות, אז ידם תהיה זהירה יותר וזחוחה פחות על השאלטר הכספי של כולנו.
ובכל זאת - תהיות
ועם כל זאת, בתוך עמנו אנו חיים ואת הבנקאים שלנו אנו מכירים, כך שבצד הפרגון המתבקש לבנק, עולות גם שלוש תהיות מרכזיות, שראוי לתת עליהן את הדעת.
ראשית, לא ברור מהדיווחים בתקשורת כיצד בדיוק יתבצע ה"בונוס השלילי" ומה היקפו ביחס לאותו "שיעור תשואה מתוקנן". האם היחס ביניהם יהיה שווה, קטן או גדול מהיחס בין הבונוס החיובי לאותו שיעור? שהרי אם יהיה אפסי או לחלופין קטן ממקבילו החיובי - כל המהפיכות שמנינו במישורים השונים - מתמסמסות.
שנית, מבלי לפגוע במקצוע ראיית-החשבון המכובד, הרי מוסכם וידוע שדו"חות כספיים הם בעלי "גמישות" מספרית, בחלקה לגיטימית, כפונקציה של תפיסת העולם המקצועית של רואה החשבון וכוחו של הלקוח הדוחף אותו ליצירתיות יתר המשרתת את צרכיו. לפיכך, ולמרות שהרוב המכריע של רואי-החשבון הם בעלי יושרה לעילא, הם בכל זאת בני-אדם.
כך, כשלקוח ענק כמו בנק רוצה ששיעור התשואה המתוקנן יהיה לפחות 7%, כדי לא ליפול בטווחי התכנית החדשה לבונוס שלילי - גם בעלי היושרה הגדולה ביותר עלולים למצוא את הדרך להפוך עקוב למישור. במילים אחרות, מה הסיכוי הריאלי, שמעתה והלאה, אכן יחושב בלאומי שיעור תשואה מתוקנן נמוך מ-7%?
שלישית, אפשר להבין מהדיווחים כי חישוב הבונוס החיובי או השלילי ימשיך להיות שנתי. אולם לאור המשבר הכלכלי בעולם ולקחיו, כמו-גם לאור אופיים ההפכפך ממילא של שוקי ההון בארץ ובעולם, נראה שייטב למערכת כולה והבנקאית בתוכה, לייצר מצב פסיכולוגי של חשיבה ותיפקוד ניהולי-כספי שהוא רב-שנתי. למה לא יעשו חישובי הבונוס מקץ מספר שנים קבוע מראש?
לסיכום, רק בחינה שקולה ולאורך זמן של כל המישורים והתהיות שנסקרו, תעיד אם אכן מדובר ב"שחר של יום חדש", או בספין תקשורתי מתוחכם. אז בואו נפגש עוד שלוש שנים ונראה. במילים אחרות, אנו פונים בזאת להנהלת לאומי ומזכירים לה, שחובת ההוכחה מוטלת עליה.
הכותבת היא בעלים ומנכ"ל "BossProblem - הפורטל להצלחה בעבודה
" ו"אורית-קלייר ארזי יועצים", יועצת ארגונית בכירה ופסיכולוגית חברתית.
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: ירון ברנר")
