רם-בו עמנואל נלחם על עתידו
הפוליטיקאי הממולח נבחר על ידי אובמה לכהן כראש מטה הבית הלבן כי הוא יודע להשיג את מה שהוא רוצה, אך באחרונה התברר שרם עמנואל איננו כל-יכול. הממשל צולע, התככים הפנימיים בבית הלבן מביכים את הנשיא ועמנואל סופג את האש
כמה ימים לפני טקס האוסקר חמק רם עמנואל מהבית הלבן כדי לצפות בסרט "עג'מי". בניגוד לקולות הנשמעים בלשכת ראש הממשלה, כאילו הוא מקור כל הצרות שלהם, ראש מטה הבית הלבן אוהב את ישראל. הוא לא היה מבזבז את זמנו היקר בתקופת מתוחה כדי לצפות בסרט אלמלא ישראל היתה קרובה ללבו.
אין ספק שהוא פגוע ממה שאומרים עליו בירושלים. אבל בעוד הפגיעה של ישראלים ברם עמנואל היא רגשית, הרי שכיום הוא מתמודד עם ניסיון פגיעה במעמדו המקצועי. כאן כבר מדובר במלחמה של ממש מהסוג שפוליטיקאי ממולח כזה מתמחה בה. מלחמה שלא לוקחים בה שבויים.
עמנואל (50) הוא האיש החזק ביותר בוושינגטון אחרי הנשיא ברק אובמה. הוא מכיר את מוקדי הכוח של וושינגטון, עוד מימיו בבית הלבן של ביל קלינטון ולאחר מכן כחבר קונגרס בכיר. מסיבה זו הוא נכס גדול לאובמה: הוא יודע לכופף ידיים בקונגרס, להתנהל עם התקשורת, לגייס את התורמים הגדולים ולאיים על אנשים אם צריך.
יד-ימינו של הנשיא. עמנואל ואובמה, נובמבר 2008 (צילום: AP)
עמנואל הוא האיש שרבים בוושינגטון אוהבים לשנוא, והוא הרוויח את זה ביושר. בבירה האמריקנית מכירים את האצבע הקטועה שלו, שחלק ממנה אבד במכונת חיתוך בשר כשעבד במסעדה בזמן לימודיו בתיכון. היא משמשת אותו כדי לאיים, לטרוק על השולחן ולפעמים כדי לנעוץ בחזהו של חבר קונגרס סורר.
דו-קרב בבית הלבן
אולם בזמן האחרון התברר שהאיש שנבחר לראש מטה הבית הלבן, משום שהוא יודע להשיג את מה שהוא רוצה, איננו בדיוק כל-יכול. ממשל אובמה צולע, וכל מי שאינו רוצה או יכול להפנות אצבע מאשימה אל הנשיא מטיל את הרפש על יד ימינו.
עמנואל רגיל להתמודד עם מתקפות מהרפובליקנים, והוא גם התרגל לחצי הביקורת מהאגף השמאלי במפלגה הדמוקרטית. אולם בימים האחרונים ניכר
ראש המטה אוהב לעבוד בצל, אך מדי יום מתפרסמים שלל דיווחים על התככים במעגל הפנימי של אובמה. אף נרמז שעמנואל בדרכו החוצה, ייתכן שלראשות עירית שיקגו. בעקבותיהם התחילו להופיע גם כתבות אוהדות, לפיהן עמנואל הוא הקול השקול בבית הלבן, שאם רק האזינו לעצותיו הכל היה נראה אחרת.
בתוך כך צץ לפתע שמו של היועץ הבכיר של אובמה, דיוויד אקסלרוד, כמקור כל הצרות של עמנואל. שני היהודים משיקגו הם אולי בעלי רקע דומה, אבל הם מייצגים שתי עמדות שונות ולעתים הפוכות. אקסלרוד, מבכירי היועצים שהובילו את אובמה לבית הלבן, הוא אידיאולוג שרואה את הנשיא בראי ההיסטוריה. עמנואל, לעומת זאת, הוא אדם תכליתי שנותן לאובמה את הכלים לשלוט.
היזהר במשאלותיך
ההישג הגדול ביותר בקריירה של עמנואל היה עיצוב האסטרטגיה שאפשרה לדמוקרטים לכבוש את בית הנבחרים בשנת 2006, אחרי 12 שנות שליטה רפובליקנית. הוא הצליח "לגנוב" מושבים במדינות שמרניות בזכות הצבת מועמדים דמוקרטים שמרנים, חלקם עם רקע צבאי. כשכיהן בקונגרס, היה זה ניצחון גדול עבור עמנואל, אך ממקום מושבו בבית הלבן - ההישג הפך לכאב ראש.
וכאן טמון הפרדוקס: יש לא מעט חברי קונגרס שחבים לעמנואל את הקריירה שלהם, אבל אותם פוליטיקאים הם אלה שמסכלים את היוזמות השאפתניות של אובמה, משום שקהל בוחריהם הוא שמרן באופיו. כל צירי בית הנבחרים עומדים לבחירה מדי שנתיים, וכך אירע שהדמוקרטים מחזיקים ברוב מוחץ על הנייר. אולם בפועל מדובר ברוב לא הומוגני המתקשה לדבר ולהצביע בקול אחד.
בתור פוליטיקאי פרגמטי מבין עמנואל שעליו להתפשר כדי לספק תוצאות. בשמאל הדמוקרטי, שעימו נמנה אקסלורד, רוצים ללכת עד הסוף. אנחנו ניצחנו, הם אומרים, ודורשים ליישם את המצע שעימו נבחרו. אולם בניגוד לחולמים ולחסרי הניסיון, עמנואל כבר היה שם. הוא יודע איך וושינגטון עובדת, איפה צריך ללחוץ ומתי חייבים להתפשר.
תככים בחדר הסגלגל. גיבס, אובמה, עמנואל ואקסלרוד (צילום: הבית הלבן)
חילוקי הדעות העקרוניים בצמרת הממשל עלולים לעלות לנשיא ביוקר וביוקרה. הצוות הבכיר של אובמה היה מאוד ממושמע במערכת הבחירות ובשנתו הראשונה כנשיא. אולם הציבור מאוכזב, הסקרים לקראת בחירות המשנה לקונגרס מנבאים שחורות, וכעת מתנהלת מלחמה מתוקשרת מחוץ לחדר הסגלגל. זה סימן רע לממשל המכהן.
אובמה כנראה מבין שהמלחמה הפנימית היא הרסנית ומביכה, במיוחד כשהכביסה המלוכלכת מעטרת כותרות ראשיות בעיתונים. אולם לפי שעה אין
סימן שהנשיא מוכן לוותר על ה"רמבו" הפרטי שלו. לא בכדי הוא שיגר את דוברו לפני כמה ימים כדי להבהיר בתדרוך היומי לכתבים שלנשיא יש אמון מלא ביד-ימינו.
"אנחנו מייעצים לנשיא מדי יום, הנשיא מקבל החלטות ואנחנו מקדמים אותן. ואין אף אחד שעושה זאת בנחישות גדולה יותר מאשר ראש המטה", אמר הדובר רוברט גיבס.
אם אובמה מעוניין לראות את חזונו לרפורמה בבריאות קורם עור וגידים, הוא צריך את הנחישות של רם עמנואל יותר מאת האידיאלים של דיוויד אקסלרוד. השאלה היא עד כמה צריך עמנואל את כאב הראש. בנו של לוחם אצ"ל, שבעצמו התנדב בצה"ל, הוא אריה פוליטי, ואין כל סימן שהוא מתכוון לוותר עכשיו.
לפנייה לכתב/ת 
