הזמר ז'אן פרה הלך לעולמו

הזמר והמלחין הצרפתי, ז'אן פֶרַה, נפטר ביום שבת בבית חולים אליו הובהל לפני כשלושה ימים. פֶרַה היה בן 79 במותו, כך דווחו כלי התקשורת בצרפת. סיבת המוות לא פורסמה.

פֶרַה נולד בפרברי פריז תחת השם ז'אן טננבאום, ובזמן מלחמת העולם השנייה הצטרף ללוחמי הרזיסטנס, שהצילו אותו מידי הכוחות הנאצים. כשהיה בן 11 נשלח אביו, שהיגר לצרפת מרוסיה, לאושוויץ ומשם לא חזר. לאחר שחרורה של צרפת עם תום המלחמה סייע טננבאום בפרנסת המשפחה שנותרה.

פרה. שבר שתיקה כי לא רצה להיחנק (צילום: AFP)

בשנת 1954 החל לעבוד בקברטים הגדולים של פריז והופיע, בין היתר, גם על במת "אלהמברה" המפורסם לצדה של ז'יז'י ז'אנמייר, לה גם כתב ואותה ליווה על הבמה. בשנת 1964 יצא אלבומו "La Montagne", שנחשב עד היום להצלחה הגדולה ביותר שלו. האלבום הוא שיר אהבה לחבל ארדש, בו התגורר עד מותו.

עמדותיו הקומוניסטיות של פֶרַה באו לידי ביטוי ברבים משיריו שחלקם נאסרו לשידור בשנות ה-60. בין השירים שהשמעתם נאסרה היו גם "פוטמקין", "לילה וערפל" ו"צרפת שלי", שהפכו מאוחר יותר לשירי דגל. שיריו של פֶרַה הביעו גם את אהבתו הרבה של הזמר והמוזיקאי למשורר והסופר לואי אראגון ("Heureux Celui Qui Meurt D'aimer" – מאושר זה שמת מאהבה) ולחבל ארדש.

למרות עמדותיו הפוליטיות, פֶרַה מעולם לא היה חבר בפועל בשורות המפלגה הקומוניסטית הצרפתית. "אם אני שובר שתיקה, זה מכיוון שאינני רוצה להיחנק", אמר פרה בעבר, כשנשאל על הקריירה ארוכת השנים שלו, שהשתרעה על פני חצי מאה.

בשנת 1973 החליט פרה לוותר באופן סופי על הבמה ולהקדיש את זמנו לכתיבה ולהקלטות אולפן. "אמרתי לעצמי שאפסיק לשנה או שנתיים. לא חשבתי שאפסיק באופן סופי", אמר באחד הראיונות האחרונים, "אגב, לא הפסקה באופן סופי. אבל הזמן עבר ולא היתה בי תשוקה מספקת לחזור לבמה".

בשנת 2002 חזר פעם נוספת לבמה כדי להקליט אלבום בהופעה חיה. "מה שגורם לי אושר, הוא שהבאתי לרחוב שירים של גדולי המשוררים בצרפת, ובמיוחד אראגון. עשיתי את זה בניגוד לכל מה שאמרו לי, ובניגוד לכל מה שאנחנו עדיין שומעים בתחנות הרדיו, אנשי הביזנס הגועלי הזה: 'מה שאתה עושה יפה, אבל זה לא יעניין אף אחד, למעט קברטים קטנים בגדה השמאלית'. אני הוכחתי להם את ההיפך", אמר.

בהודעה לעיתונות שיצאה הערב מהאליזה בפריז אמר נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי: "כל אחד מאתנו נושא בליבו את השירים הבלתי נשכחים ואת הטקסטים המופלאים של פרה, שנושאים בתוכם נדיבות והומניזם שמחה ועצב יומיומי. הוא הגן בחירוף נפש על החופש והעצמאות והיה אמן אותנטי שנלחם על מצוינות מול סטנדרטים מסחריים".

שר התרבות, פרדריק מיטראן, אמר: "פרה היה שילוב של מחויבות פוליטית, אחווה ואהבה. לעולם לא נשכח את 'העיניים של אלזה' ואת האינטרפרטציה שלו לשיריו של אראגון, שליוו דורות שלמים". הזמר ז'ורז' מוסטאקי אמר: "פֶרַה היה דמות מופת שמעולם לא התפשר על הדברים שהיו קרובים ללבו. החזקנו באותן תפישות עולם, באותה הפילוסופיה". הזמרת מיריי מתיה אמרה: "ז'אן פֶרַה היה אחד המוסקיטרים של הזמר הצרפתי. הוא היה כשרון אדיר, כמו לאו פֶרֶה, ברל וברסאנס. שיריו יישארו לנצח. לא היתה לנו הזדמנות לעבוד ביחד אבל כיבדתי את עמדותיו. הוא היה איש טהור ונקי מרבב".