דחיית המתים
"עמדת רב היישוב מורשת שלא לקבור יחד דתיים וחילונים חושפת חשיבה שלא רואה את השכן כאדם". אסף וול לא קונה את התירוץ "מי שלא למד תורה לא יכול להבין", אבל הוא מכיר אחד שלמרות שלמד לא מסוגל להבין הלכות דרך-ארץ בסיסיות
סוגיות הרות גורל רובצות לפתחם של רבני הציונות הדתית. בדומה לבני-דודיהם החרדים, הממיתים עצמם על סוגיית ביצה שנולדה ביום טוב, אף הם אינם קוטלי קנים. מסתבר כי כמה מהם פועלים באיזור הדמדומים הסהרורי של היהדות. להלן מקבץ דוגמאות המעסיקות אותם בעת החדשה: הלכות מכנסיים לקיבוצניקיות דתיות,
הלכות הריגת גוי, הלכות פרישות משירת נשים בטקסי זיכרון, והטופ – הדרך בה ראוי לקבור חילוני רשע.
הנה רב היישוב מורשת, יישוב בעל אופי דתי-לאומי, החליט להתעמק בעניין האחרון. לשיטתו אין לקבור מחללי ושומרי שבת יחדיו כדי שחס וחלילה לא יקבר צדיק ליד רשע. את מד הצדיקות שלו, מכייל רב היישוב על פי מדד השבת. שומר שבת - יצאת צדיק. מחלל? לך חפש מי יקבור אותך.
אני הייתי מציע לגלות אדיקות רבה אף יותר, ולהמליץ על בתי קברות נפרדים נוספים. לאשכנזים ולספרדים, לסטרייטים ול"הפוכים", לאוכלי מלפפון חמוץ במלח ובחומץ. אלו הנוהגים רחמנא ליצלן לחסל קודם את העוגיה לפני הקרמבו? אותם בכלל יש לקבור מעבר לגדר. כופרים.
לא כל חובשי הכיפה רוו נחת מהתיק החדש שמצא רב העיירה מורשת לעסוק בו. אחד מהם הוא רב מועצת משגב, שהביע את מורת רוחו מהעניין ברבים. בכל זאת ניכר כי המקרים הנ"ל פותחים צוהר לשינוי שחל באידיאולוגיה הדתית לאומית. פתח אל נבטים וניצנים הנובטים בערוגת בני עקיבא וממלאים אותה בפטרונות, בהתבדלות ובקנאות. הרי עצם העלאת הרעיון להפרדה בקבורה מצביע על צרות אופקים טכנוקרטית. על חשיבה שאינה רואה מולה את השכן כאדם, אלא דנה אותו על פי קריטריונים פשטניים: דתי וחילוני, צדיק ורשע.
כנגד טענה זו, משיבים המאמינים תדיר את התירוץ הסטנדרטי, כי מי שלא גדל בעולמה של תורה כלל אינו מסוגל להבין פלפולים שכאלה. כפי שניסח זאת הרב (כשענה לכתב): "אתה הרי לא מצפה שדבר כזה משמעותי ורציני יוכל להיות מקיף באיזה כתבה עיתונאית שטוחה". הרי מדובר בסוגיה גבוהה כהררי אל ועמוקה כתהום רבה. אתם הקוראים לא תוכלו להבין זאת בכמה משפטים עיתונאיים פופוליסטים.
אלא שאני סבור כי הקורא ההדיוט מבין מצוין. מבין את ההתנשאות, את היומרנות ואת הנפיחות בה לוקים יותר ויותר מאנשי הציונות הדתית. הנה, יש מי שגדל בעולמה של תורה, מסתבר, אך אינו מסוגל להבין הלכות דרך-ארץ בסיסיות ופרקי נימוס למתחילים. כמה לא מפתיע.
אם כך לסיום, אני מקווה כי נזכה כולנו במהרה לתחיית המתים. בין אם מדובר במסתערי H&M ובין אם במי מל"ו צדיקים שהתקבלו למגורים ביישוב מורשת. כך או כך איני לוקח סיכונים מיותרים. על צאצאיי ציוויתי לנהוג בי כך משיגיע יומי לאחר 120 - שלא לקברני בשום אופן בסמוך לרואי חשבון או למהנדסי חשמל. לעבור מן העולם – ניחא. אבל למות משעמום?
חוצמזה
אני חש צעיר מכדי לקבוע האם זקנתו של פרס מביישת את נעוריו.
לפנייה לכתב/ת 
אילוסטרציה
צילום: רויטרס
מומלצים
